לשון הזהב שבת רפז

אלא ר"ל שפעמים אינו חומרא ולכך כתב כלומר שאינו לשון לקולא ממש:

אמנם הוא דוחק גדול דמה לשון לקולא ומה נשתנה מכל הש"ס היכא דקתני לקולא ולחומרא וגם קשה אמאי נקט שבת והרב ברטנורה פי' דאגב אורחא אשמועינן דמ"נ בשבת והוא תמוה דלישמועינן זה בשאר מקומות דתנן שם שהבעל מיפר ליתני בשבת מאי שייך לדין זה ורש"י פי' בנדרים טעם אחר ע"ש והוא דחוק:

אמנם נלע"ד ברור ופשוט ע"פ סוגיא דהכא מתפרש היטב דהוי שפיר קולא וחומרא דא"א מעל"ע אם נדר בשבת לא הי' רשאי להפר בשבת שלא לצורך שבת רק שהוא כל היום לכך רשאי להפר בשבת ומותרת לעשות זה שנדרה אף בשבת ואף שלא לצורך שבת ולהחמיר שחשכה אין רשאי להפר ואפשר לכוין זה אף בפירש"י דהכא שפי' כן אלא שהוקשה לו שא"כ הקולא וחומרא הוא רק בסיפא אבל ברישא נדרה לילי שבת י"ל ודאי אף א"א מעל"ע ג"כ רשאי להפר דהא לא יוכל להפר אחר שבת וא"כ למאי תני רישא:

אמנם למ"ש הר"ן בפי' ראשון שא"א מעל"ע אף אם נדרה לילי שבת אין רשאי להפר בשבת שלא לצורך משום לא פלוג מתפרש היטב לשון המשנה להקל ולהחמיר ר"ל ברישא הוי כולו להקל ובסיפא הוי גם להחמיר אכן י"ל שרש"י ס"ל כפי' שני של הר"ן דבנדר ביה"ש אף א"א מעל"ע רשאי להפר בשבת אף שלא לצורך א"כ למה תני רישא לכך פירש"י כלומר פעמים ר"ל דרישא לילי שבת היינו זמן מה בלילה שהרי לא תני ביה"ש כמ"ש הר"ן וא"כ גם ברישא יש קולא וחומרא שאם הי' מעל"ע לא הי' רשאי להפר בשבת שהרי יש לו זמן לאחר שבת ועכשיו רשאי להפר כל שבת היינו ולאחר שבת אינו רשאי היינו חומרא והא דקתני רישא וסיפא לומר שפעמים הקולא הוא שהות גדול והוא קולא גדולה וחומרא קטנה ופעמים שהוא שהות קטן והוי חומרא גדולה וקולא קטנה וזה פי' להקל ולהחמיר דהיכא שקולא גדולה מחומרא מיקרי להקל והיכא שחומרא גדולה מהקולא מיקרי להחמיר והוי שפיר רישא וסיפא פי' על להקל ולהחמיר כמו בכל מקום בש"ס ודוק היטב כי נכון הוא לענ"ד:

אמנם לפ"ז הדרא קושיא לדוכתא דלמה לא מקשה רב אשי אלישנא קמא דאזלא ליה התירץ שכתבתי לעיל שהרי מוכח מהמשנה דרשאי להיפר אף שלא לצורך הואיל וה"נ כל היום דאל"כ מאי להקל ואמאי תני שבת ודוחק לומר שמזה הקושיות לא רצה להקשות כיון שאינו מפורש במשנה משא"כ לל"ב:

אמנם בלא"ה י"ל שבאמת מקשה רב אשי על שני הלשונות דמעיקרא קאמר הגמ' שני הלשונות של האיבעי' והפשיטות ואח"כ מקשה ויותר נ"ל לפ"ז שגם לל"ק ס"ל דהא בהא תליא אלא שקיצר ול"ב מפרש היטב וא"כ לפי זה לק"מ ארי"ף והרמב"ם מ"ש לעיל שפסקו כל"ב וכסתם משנה ואפי' לתירץ ראשון שכתבתי פה דרב אשי רק אל"ב מקשה עכ"פ מוכח באמת גם לל"ק דרשאי להפר שלא לצורך מכח לישנא דלהקל ודמייתי בשבת דוקא ודוק:

בתוס' בד"ה אין משקין וכו' המ"ל דהני כגרוגרת וצימוקין דמי וכו' ר"ל אלא שגם שם פ' כירה אין ברור זה שהוא רק לחד תירוצא ולאינך שני תירוצים לא הוי כגרוגרת וצימוקין לכך משני כאן תירץ ברור וק"ל:

ע"ב ברש"י והמת מוטל כנגד הסדק וכו' לאו שהי' כל המת כנגד הסדק שהרי הי' מת שלם לפירש"י וכמ"ש התוס' שרש"י כתב לפני מות המת וגם רש"י כתב בפירוש אחר כך טומאה מקצתה כנגד ארובה ומקצתה תוך הבית אלא נ"ל שהי' מקצת המת תחת הגיגית ומקצתו כנגד הסדק שהי' ע"פ כולו אבל מצד השני שאצל הסדק לא הי' המת ושם הי' הבית שסתמו את המאור בטפיח כמ"ש רש"י והוצרך לפרש שהי' גם כנגד הסדק ולא פי' שהיה כל המת תחת הגיגית בצד אחד כמו שכתבו התוס' משום שיהא החילוק בין פותח טפח לאין בו פ"ט כמו שנבאר בסמוך ודוק:

ברש"י בד"ה בגמי לידע וכו' עד ובמס' אהלות שנינו וכו' מהרש"ל מוחק תיבת דאין רק גורס שנינו חילוק וכו' ר"ל שודאי יש חילוק לרב יהודה ע"ש שאם היו כלים מלמעלה נגד הטומאה על הסדק או אדם נתן רגלו מלמעלה שאם יש בו פותח טפח טמא מה שלמעלה ואם לאו טהור והכי נמי הי' המעשה כאן שהי' אדם או כלי כאן על הסדק מלמעלה והא שכתב רש"י מקצתו נגד הארובה וכו' משום שהמעשה כאן היה כך כמו שכתב רש"י מת שלם דאל"כ למה מדדו אם לענין כניסת טומאה לבית הא כבר פקקו בטפיח ואם לכלים שבצד השני בשביל הא לענין זה ודאי אין חילוק כמו שמפורש שם במשנה ומביאו התוס' אלא ודאי כמו שכתבתי לענין כלים שלמעלה או אדם וא"כ בזה מתורץ גם קושי' התוס' הראשונה כן נראה לי לפרש על פי גי' מהרש"ל ומתפרשת המשנה וגמ' היטב לפי' רש"י ואין צריך לדוחק התוס' וגם הקשו על פירושם בעצמם ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא לגירסא זו ולפי' זה דהאיך כתב רש"י לעיל דשמא אין בסדק פ"ט וכו' עד ומכניס את הטומאה לצד השני וכו' הלא שנינו שם דטומאה כנגד הארובה הבית טהור אף שאין בו פ"ט וא"כ האיך יכנס הטומאה לצד השני וכמ"ש התוס' ולולא דברי רש"י הנ"ל הגמ' מתפרשת היטב כמ"ש לעיל והיינו אומרין שהמאור הי' בזה הצד שהי' מקצת המת תחתיו וא"ש הכל כמו שכתבתי אלא דברי רש"י הנ"ל קשים להולמן וגם לשון רש"י שכתב אח"כ ואני לא יכולתי להבין בו אין לו פי' לפ"ז שהרי זה החילוק הוא נכון בטעמו שכשיש פותח טפח הטומאה יוצאת למעלה משא"כ כשאין בו פ"ט אין יכולה לצאת והוא פשוט בכל הש"ס ואם קשה לו ארישא כמו שנבאר אין שייך לכאן וגם הוא דוחק לפרש מתניתין דלא כר"מ שסתם משנה כוותי' דלר"מ אין חילוק ע"ש: