לשון הזהב שבת רפו

ג"כ לראי' וכאן כתבו כוונתם על עדיות הביאו מחתכין גם כן וקצרו במובן ולכך אסקו תוס' שם דמחתכין הוי סתמא שפיר משום דהוי כרבים והכא כתבו משום דהוי רק כרבים לא הוי סתמא אבל ג"כ שני המסקנתם הוי דבר אחד דודאי לא הוי כשאר סתם שודאי הוא הלכה משא"כ רבים זימנין הלכה כיחיד מש"ה פריך הכא שפיר מסתמא דשוחטין דהוא סתם גמור ור"י אמר הלכה כסתם ולא מהני סתמא דמחתכין דהוי רק רבים אבל שם גבי שבת לחוד לרב נחמן דליהוי תרי לגבי חד שפיר מהני משנה דמחתכין להך סתם דעדיות דבלא"ה הוא סתם נגד סתם והך נוסף שעכ"פ הוי כרבים והך דשוחטין לא מהני לרב נחמן כיון שסובר לחלק בין י"ט לשבת ולכך נמי מייתי הך משנה דמבקעין דמהך דשוחטין י"ל דהוי חד לגבי הנך תרי כמו שסובר רבי יוחנן הכא לא מיקרי סתם ומנ"ל לחלק לכך מייתי הך דמבקעין והוי גבי יו"ט גם כן תרי סתמי וע"כ לחלק בין י"ט לשבת אבל רבי יוחנן דהכא תני בהך דמבקעין רבי יוסי בר יהודא והוי רק חד סתמא בי"ט ולא מסתבר ליה לחלק בין י"ט לשבת לכך פסק כהני תרי סתמי וכר"ש:

ואין להקשות דא"כ ה"ל תרי ותרי סתמא דביצה והמשנה שלפנינו בשבת דמגביהין וכר"ש הוא סתמא דמחתכין ועדיות י"ל אדרבא בזה א"ש טפי דהא ר"י אמר מסברתו הלכה כר"ש ואי הוי מוכח מסתם משנה לא הוי צריך להכריע מסברא כדפריך בעלמא רק היכא דסתמא אחרינא אשכח דהוי חד וחד שפיר אמר הלכה והכי נמי בתרי ותרי לכך אמר הלכה כר"ש מסברא אע"ג דפריך על מחתכין ממשנה דשוחטין משום דסתם גמור עדיף אבל למיהוי תרי להפך המשנה דמגביהין שפיר הוי סתם כמו שכתבתי ושוב הוי תרי וחד או עכ"פ תרי ותרי ומשנה דביצה ב"ה אומרי' לא תאכל לא הוי סתם לר"י דס"ל דטעמא משום משקין שזבו שם בביצה ולא כרב נחמן ע"ש ודוק היטב:

ויותר נראה לי שהתוס' לא כתבו כל זה אלא לרב נחמן שמשמע שם בריש ביצה שמשום המשנה דמחתכין מהפך המשנה של מגביהין אבל רבי יוחנן דהכא מהפך המשנה דמגביהין אף בלא משנה דמחתכין והיינו או משום משנה דעדיות לחוד שהוא עדיף כדאמרינן בעלמא דהוי הילכתא פסיקא או משום דאזיל לטעמיה דאמר הלכה כר"ש ובודאי או מסברא מוכרחת או מקבלה מרבותיו אמר כן או שהוא קיבל מרבותיו שהוא מהופך ואם כן הוי שפיר גם משנה דמחתכין ראי' על כל פנים למיהוי תרי לדחות המשנה דמשקין ושוחטין ודוק:

דף קנז ע"א בגמ' אין מבקעין עצים וכו' לא מייתי אלא מן סיפא קורה שנשברה דברישא אפי' ר"ש מודה דהוי מוקצה מחמת ח"כ כמו שכתבו התוס' בריש ביצה וא"כ הא דמשני על עצים שבמוקצה היינו שאין קורות וע"כ הא דמשני בארזי ואשוחי ופירש"י שעומד לבנין צ"ל כיון שהם עצים חשובין הם ראוים לבנין אע"פ שאינן קורות וק"ל:

בגמ' והא דקפליג להו וכו' עד ושאלה צריכה לכאורה אין לו פירוש דמה שייך ענין זה לחלקם לענין שבת אמנם כדייקת הוא שפיר שגם לענין שבת הוא דין בפ"ע דהפרה אין בו איסור רק ממצוא חפציך אבל שאלה יש בו איסור אחר אם אינו לצורך דכיון שצריך ב"ד הוי כדין דאסור בשבת ולצורך שרי אף בג' כמו דאמרינן בנדרים והביאו הרי"ף פה דכיון דשרי בלילה ובקרובים לא הוי דין ממש והא שכתב רש"י על ב"ד חכם לאו למימרא דדוקא חכם יחיד שרי לצורך אבל ג' הדיוטות אסור כדס"ד שם בנדרים דהא לא אסיק כן וכנ"ל אלא בא לומר דב"ד לאו דוקא ודוק:

בגמ' ח"ש דתני זוטי וכו' עד שלא לצורך השבת לא לישנא אחרינא איבעי' להו וכו' עד אמר רב אשי והאנן תנן וכו' והא דלא מקשה רב אשי ללישנא קמא אין צריך לפרש דקאי גם אלישנא קמא דלק"מ אלישנא קמא דיש לומר דמתניתין דקתני מיפר בשבת מיירי לצורך דודאי דזה איכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא דללישנא קמא יש לומר דשלא לצורך אינו מיפר אף אם נאמר דאין הפרת נדרים מעל"ע רק כל היום אפ"ה אינו מיפר שלא לצורך דהוי ממצוא חפציך ולהכי לא תלי את הבעיא בהכי ולצורך ודאי שרי אפי' אם נאמר לה"נ מעל"ע אלא דמשנה תני שבת לאשמועינן אגב אורחא שמפירין נדרים בשבת ויש לומר דהיינו לצורך ובאמת לא תלי בהך שאמר הפרת נדרים כל היום ולהך לישנא הך ברייתא דתני זוטי הוי אליבא דכ"ע בלי חולק:

אמנם לישנא בתרא סובר דתלי בהא דאי אמרת ה"נ כל היום ודאי רשאי להפר אף שלא לצורך וצ"ל דטעמא דהוי חפצי שמים משום דמצוה להפר דקי"ל כל הנודר כאילו בנה במה וכל המקיימו כאלו הקריב עליו קרבן וכ"מ ברמב"ם פ' כ"ד מה' שבת וא"כ ע"כ ברייתא דתני זוטי ס"ל ה"נ מעל"ע שפיר מקשה ממשנה דתני בה ה"נ כל היום וצ"ל תנאי היא וא"ל אפי' אי ה"נ כל היום אכתי לא הוי מצוה שיכולה להתיר אחר שבת אצל חכם ז"א דמי יימר דמזדקין לה חכם וגם אין אדם רוצה שתתבזה אשתו ותצרך לקיים הנדר ודוק:

אמנם לפ"ז יוקשה על הרי"ף והרא"ש והרמב"ם שפסקו דה"נ אפי' שלא לצורך משום דה"נ כל היום הלא לל"ק הוי הך ברייתא ככ"ע דאין מפירין שלא לצורך ולל"ב הוי תנאי יש לפסוק כל"ק ככ"ע כן הוא סוגיא בכל הפוסקים אף באיסור דרבנן כי הכא וצ"ל דכיון דלל"ב תלי בזה דהפרת נדרים כל היום והכי פסק הגמ' בפירוש במס' נדרים ולא מיקרי פלוגתא רק ללישנא קמא לא תלי בזה פסקו לקולא בדרבנן כל"ב אכן כפי שנכתוב בסמוך אין צריך לזה עיין שם ודוק:

בגמ' ויש בדבר להקל ולהחמיר פי' רש"י כלומר פעמים שיש שהות וכו' ר"ל דלהקל אין ר"ל כמו בכל מקום שזה הדין שה"נ כל היום הוא לקולא שזה אינו כאן שאף אם הי' מעל"ע הי' קולא זה