לשון הזהב שבת רפב

הר"ן דלרבי יצחק אסור אף במקום פסידא כדמוכח בביצה הא מוכח מהך דמת דרב הונא סבירא ליה כרבי יצחק כדאמר שם רב ששת אמנם מצאתי בכ"מ שתירץ את הרמב"ם שהביא להך דמת והוא דרב ששת הוא דס"ל דטעמא דמת משום דרבי יצחק אבל האמת אינו כן דהא הוא ברייתא דתני שילא עיין שם והאיך מפרשו רב חסדא אלא התם משום דאין עושין אהל בשביל מת רק בשביל החי וכן ט"ז בסי' שי"א מתרץ תירץ אחר וא"כ גם על הרי"ף יש לתרץ כן משום הכי הכריע מרב הונא כאן דלא כרבי יצחק והא דמשני בכולסא היינו לרב ששת אליבא דרב הונא הוא מוכרח כמו שכתבו התוס' אבל באמת לרב הונא בעצמו סבירא ליה כרב חסדא ושרי אף בכולסא בשליפי זוטרי וברייתא בש"ר ובזה מתפרש דברי הר"ן שהביא זאת הקושיא על הרי"ף ואפ"ה פסק כרי"ף ולא תי' כלום כוונתו למ"ש ובזה מתפרשים כל השיטות ודוק היטב:

בגמ' שליף של תבואה פירש"י של טבל דאל"ה היו נוטלין ביד ואע"ג דתנן מתיר החבלים והכא ל"ל שיהא הפסד כדלעיל דהא אף עכשיו השק נופל וגם סתמא דמילתא בתבואה אין בה הפסד אף אם יקרע השק משא"כ לעיל דלא תני תבואה י"ל דמיירי הכא שאף אם יתיר החבלים לא יפול שהמשא מכביד מב' צדדין וקמ"ל דאחר היתר החבלים רשאי לעשות כן אף דהוי טילטול מן הצד ואיכא מאן דאסור ואפי' מאן דמתיר מודה היכא שהוא לצורך דבר האסור וגם אין אוחז בדבר המותר רק בדבר האסור אליבא דכולי עלמא צ"ל דהכא שרי משום צער ב"ח ולכך מייתי עלה הא דר"ג וק"ל בגמ' והאיכא צער ב"ח ופירש רש"י וידחה ביטול כלי מהיכנו לכאורה הוא תמוה למה לא פירש כפשוטו ויתיר החבלים אף אם יצטרי זיקי שלא לעבור על איסור דאורייתא משום פסידת ממון וגם אין פירש לפירושו דאיך כתב אתי דאורייתא ודחי דרבנן הא יכול להתיר החבלים ולא יעבור שום איסור והיכא דיכול לקיים שניהם לא דחי וצ"ל דסבירא ליה לרש"י דמשום הפסד מרובה ודאי שרינן איסור דרבנן דביטול כלי מהיכנו על כל שבת וכן כתב המגן אברהם בסימן רס"ו שמשמע כן מרש"י זו אמנם צ"ע דהא משמע לעיל דאסור משום הפסד מרובה בשליפי רברבי אף בקרנא דאומנא ומגן אברהם תירץ דשם אסור משום שיכול לפרקן בנחת ותימה עליו שהרי ברייתא דלעיל מתוקמא אי בשליפי רברבי אף בקרנא דאומנא וכמו שכתבו התוס' לעיל פ' כירה והר"ן וכל המפרשים וקתני אף על פי שמשתברין אלא נראה לי ברור דהכא הוא הפסד גדול יותר לכך שרינן איסור דרבנן כמו שכתב הר"ן בשם קצת ראשונים ריש פירקין דבכל מקום הפסד גדול כגון ליסטים באים עליו וכיוצא בו שרינן איסור דרבנן כמו מי שהחשיך בדרך עיין שם ואף שקצת חולקים מכאן ראי' גמורה לדברי המתירין גם מהגמ' לא מרש"י לחוד כמו שנבאר בעזה"י לכך אם צער בעלי חיים דאורייתא ואין יכול להניח המשא על בהמתו כל השבת בשום פנים שרי להניח תחתיו כרים וכסתות דהא אתי דאורייתא ודחי ביטול כלי שהוא דרבנן דמשום ביטול כלי אין צריך להתיר החבלים שיהא היזק גדול כמו שכתבתי אבל ר"ג סבר צער בעלי חיים דרבנן אין צריך להתיר החבלים ולא יהא היזק ולכך אסור לבטל כלי מהיכנו דהא יכול להניח עליו ולכך הניח הדבש על החמור ולא ידע שתמות דאם כן הי' שרי לבטל כלי והא דאמרינן לעיל אף בהפסד מרובה אסור להניח כרים בשליפי רברבי משום ביטול ושם מיירי אף שאין יכול לפורקן בנחת ודלא כמ"א כמו שכתבנו למעלה וגם נ"ל אם יכול לפורקן בנחת אף בשליפי זוטרי הי' אסור ודאי דהא אפי' בכולסא שהוא הפסד מועט לא שרינן אף בש"ז מכ"ש היכא שיכול לפורקן בנחת דליכא הפסד כלל דלא שרינן. התם מיירי בהפסד מרובה ולא גדול כמו שקי"ל לענין טריפות ושאר איסורין דעל כמה זהובים הוי ה"מ ויש מקילין שאפי' זהב וחצי פ' הוי ה"מ לאפוקי בכולסא דלא הוי הפסד אלא הניצוצת כמו שכתב רש"י מיקרי הפסד מועט אבל הפסד גדול ודאי שרינן איסור דרבנן ושרי לבטל כלי מהיכנו ודוק:

אמנם לכאורה קשה על רש"י גופא מנין לו קולא זאת להתיר איסור דרבנן משום היזק ממון ומן מי שהחשיך אין ראי' כמו שכתב הר"ן בשם קצת גדולי פוסקים ראשונים והי' נראה לי דרש"י הוציא כן מסדר קושית הגמ' דמקשה מעיקרא ויביא כרים ומשני דהוי ביטול כלי מהיכנו ועל זה מקשה מצער בעלי חיים משמע דמקשה ע"ז התירץ ור"ל אע"ג דהוי ביטול כלי אף על פי כן יהא מותר משום צער בעלי חיים:

אמנם נראה לי דמשום זה הדיקדוק לא הי' רש"י מתיר קולא גדולה זה די"ל דקושיתו זאת קאי לעיל דמשני מצטרי זיקי ומקשה דאף על פי כן יתיר החבלים משום צער בעלי חיים ומקשה מעיקרא קושיא א' והדר שנית:

אכן נלע"ד שמוכח מפורש מהגמ' דהא מסיק ר"ג סבר צער בעלי חיים מדרבנן ולא שרי לבטל כלי מהיכנו בשביל זה כמו שכתב רש"י קשה עכ"פ הי' לו להתיר החבלים אף דיצטרי זיקי שלא לעבור על איסור דרבנן צער בעלי חיים אלא ע"כ דשרי לעבור על איסור דרבנן משום הפסד גדול:

וא"ל להקשות אם כן הי' לו להניח כרים או לטלטל הדבש שהוא ג"כ איסור דרבנן ומשום הפסד גדול שרי כמו צער בעלי חיים אם לא יתיר או יטלטל כמו שכתב המגיד משנה על דברי הרמב"ם שאם א"א לפורקן בנחת וגם יהא הפסד גדול התירו טילטול או ביטול כלי מהיכנו עיין שם בפ' כ"ה מה' שבת אינו קושיא כלל דר"ג סבר דצער בעלי חיים דרבנן והיכי נתיר משום זה לעשות איסור דרבנן בידים משום איסור דרבנן כמו שכתב רש"י לא אתי איסור דרבנן ודחי דרבנן ושב ואל תעשה עדיף אבל הרמב"ם הא פסיק בפרק י"ג מהלכות רוצח ושמירת נפש דצער בעלי חיים