לשון הזהב שבת רעט

דגזרינן שמא ישכח פעם אחד מליטלו אמנם קשה האיך קאמר הגמ' מותר לכתחילה ויש ליישב דגמ' קאמר מותר היינו לעשות כן פעם אחד שצריך בסמוך לביתו אבל הכא מדרך לביתו שצריך לעשות כן הרבה פעמים שפיר גזרינן שמא ישכח פעם א' כמ"ש הר"ן וחמור מנכרי שקרוב לבוא לידי איסור דאורייתא דמחמר מה שאין כן בנכרי ודוק:

בגמ' אמר רב אבא היתה חבילתו וכו' עיין בר"ן שכ' הא דלא נקט הכא בכיסו משום דליכא היכרא לא מהני זה שהוא דבר קל ובב"י ובש"ע הביא שני דיעות וכ' המ"א דגם דיעה המתרת בכיסו היינו נמי כשליכא שום דבר מהנ"ל וגם א"א להוליכה פחות מד"א והיינו נמי משום שהוקשה לו דא"כ אמאי לא תני כן גבי כיסו אלא ע"כ ד"א מאלו עדיף ולדידי' צ"ל דאף בחבילה מיירי שליכא אחד מאלו והוא דוחק ולענ"ד נראה טעם המתירין דודאי אין חילוק בין חבילה לכיס אלא דהמשנה מיירי מי שהחשיך וכו' היינו שישב בדרך וחשכה לו וכ"מ הלשון מי שהחשיך דהיינו שכבר חשכה לו כשנזכר מכיסו וכ"כ הרמב"ם דמיירי משחשיכה וכן הוכיח הרא"ש עיין שם ואפשר שיצא להרמב"ם גם מזה דלהכי לא קאמר רץ עמו דמיירי שכבר ישב או עמד לפוש וכבר עשה עקירה וא"ל לפ"ז האיך נותן לנכרי או על החמור הא עושה הנחה י"ל חדא דמיירי שלא הלך ד"א משחשיכה שעמד או ישב וכן מוכרח בלא"ה לפי' הרא"ש והרמב"ם או שנכרי ואינך נוטלין ממנו מעל החמור הוא למעלה מי' אבל הא קאמר בא בדרך משמע שעדיין הולך עם החבילה ונזכר מבע"י דלא אמר וחשכה לו דא"כ שמא כבר עמד משחשיכה כיון שלא הי' לו היכר אלא ודאי שהכא גם הרא"ש מודה דמיירי מבע"י ולכך זה התקנה אף בכיסו אם נזכר מבע"י טוב יותר מנכרי וחמורו ואינך שהרי אין עושה לא עקירה ולא הנחה ולא אתי למיעבד איסור כיון שיש לו היכר ודלא כמ"א הנ"ל תדע שהרי לפי פשוטו והש"ע אף בכיס מעות ומציאה לא התירו ליתן לנכרי ומכ"ש אינך אף שהוא הפסד מרובה כיון שלא טרח בה וגם לקמן אמרינן להפסד מועט לא חששו אפי' להתיר איסור קל שבקלים כמו שנבאר וכאן בחבילה נתיר משום הפסד חבילה וגם האיך שייך בחבילה אין אדם מעמיד עצמו לכן נ"ל ברור שאסור בחבילה ליתן לנכרי מכ"ש אינך רק זה התירו ומכ"ש כיסו שזה מותר רק דמתניתן מיירי ששוב אי אפשר לעשות כן כמו שכתבתי כנ"ל ברור לפסוק כן בכיסו ודוק:

והר"ן שלא כ"כ היינו דאזיל לשיטתי' שתופס כפירש"י דמתניתן מיירי מבע"י וע"כ צ"ל דבכיסו לא הוי היכר ריצה דאל"ה למה לא נקט תקנה זאת הטובה מכולם ואי משום ק' הרא"ש כבר כתבתי לעיל שרש"י מתרץ הקושיא דקצץ כמ"ש בגמ' דהוי שלוחו ושאר קושית הרא"ש יש לדחות בקל ע"ש ודוק ותימהני על בעל הש"ע שלא הביא השני דיעות אלו דרש"י והרא"ש אי מיירי מבע"י ומשמע לרש"י והר"ן משחשיכה אסור ואפשר כיון דהרמב"ם והרא"ש בחד שיטה קיימי פוסק כן כדרכו וגם הרי"ף לא פליג ואם כן גם בכיסו יש לפסוק היתרא כיון שתלי בזה כמו שכתבתי ודוק:

בגמ' סוף סוף כי מטא לביתי' וכו' עיין במהרש"א שמפרש א"א דלא קאי פורתא היינו קודם שנכנס לבית ועי"כ נכנס להרבה דוחקים ותמה אני אם יצא מפיו כי אין סוגית הגמ' סובל פירושו כי מה אי אפשר וגם מפורש אומר רץ עד שמגיע לביתו האיך נאמר דקאי פורתא ושאר קושית בגמ' ותוס' ע"פ פירושו ואין להאריך ואפשר שדחקו מאי שאמר וקמעייל מר"ה לרה"י בתר דקאי פורתא וגם הוקשה לו מאי בכך הא לא עביד עקירה ואפשר דהתירו לו משום הפסד חבילתו לכך נכנס בדוחקים האלו אמנם האמת יורה דרכו דסוגיא מתפרשת שפיר כפשוטו דאי עושה הנחה לחוד אחר שמעייל מר"ה אף בלא עקירה הוי איסור גדול מדרבנן ולא שרינן לה לעיל גבי כיסו מכ"ש גבי חבילה וגם א"ה הוי יותר טוב לתתו לנכרי או על החמור כדאמרינן לעיל בסמוך והכא משמע שהוא הדרך היותר נאות וכמ"ש בסמוך והא דאמר וקמעייל וכו' היינו משום דאם עושה הנחה ברה"י לחוד בלא הכנסה מר"ה אין בו איסור כ"כ רק אם מעייל מר"ה לרה"י שהוא עיקר מלאכה רק שחסר עקירה זהו איסור גדול מדרבנן כמ"ש בריש מכילתן פטורי דאתי לידי חיוב חטאת ע"ש בתוס' ופירש"י בשם רבותינו וא"ש לפ"ז א"א דלא קאי פורתא שהרי אם מגיע ומניח את החבילה ברה"י אפי' דרך הילוכו הוי הנחה מעליותא כמ"ש רש"י לעיל גבי עקירה ודינם שוה וע"כ מניח עליו כל היום וא"א שכל היום יהלך וחבילתו עליו ולא יעמוד לפוש וא"ל שחבירו לוקחה דזה ג"כ אסור כמ"ש בריש מכילתן פטורי דלא אתי לידי חיוב חטאת ומשמע שם דאסור מיהו הוי אלא דלא חשיב ליה וגם לא אמרו נותנו לחבירו משמע שא"צ לשום תקנה יותר אלא רץ וכו' וע"ז משני שפיר שא"צ ודוק:

בתוס' בד"ה סוף סוף וכו' תימא וכו' עד תקשי לי' נמי הכי נ"ל דר"ל תקשי נמי זה הקושיא כי מטי לביתי' א"א דלא קאי פורתא וכי ילך כל היום וא"כ עביד הנחה אבל שם הקושיא יותר חמורה ואין לה תירוץ דלפי הקושיא עביד עקירה והנחה דהא פחות מן ד"א בסמוך לביתו או לחצירו צריך לעמוד לפוש דאל"כ יעבור ד"א בר"ה וי"א שצריך לישב ע' ש"ע א"ח סי' רס"ו ובמ"א וא"כ כי עוקר לילך לביתו הוי עקירה והנחה בבית וחייב סקילה או חטאת וגם לפי התירץ דזריק ליה בביתו כלאחר יד אינו מתורץ דא"כ עביד עקירה והכנסה בלא הנחה והוי איסור גדול פטור דאתי לידי חיוב חטאת כנ"ל וזה לא שרינן בכיסו כדאמר בסמוך לעיל ומ"ש התוס' תקשי נמי ר"ל נמי זה הקושיא א"א דלא קאי וכו' אבל הוא יותר חמורה ואין לה תירץ ובזה א"ש טפי תמיהת התוס' דאל"כ מאי זה תימה מה לי כאן או שם ואפשר ששם כבר ידע התירץ דהכא אבל לפמ"ש הוא תימה גדולה ונשאר הקושיא:

אמנם תוס' כתבו תימא באלף כוונתם שיש לו תירץ ונ"ל לתרץ בטוב טעם דשם אמרינן אם אין עמו נכרי וחמור וחש"ו דהיינו בדרך אבל כשמוליכה פחות פחות מד"א עד סמוך לעיר ודאי שם ימצא אחד מאלו ונותנו לנכרי או על חמור או לחש"ו ואדרבא בלא"ה