לשון הזהב שבת רעב

התנאים ולכך פי' רש"י שם שהוא פשיטא עיין שם ודוק:

אמנם אף שזה הפירוש הוא יותר נאות עדיין אינו מדוקדק בלשון רש"י והעיקר חסר מן הספר וגם בגמ' שם משמע שאבא שאול המציא זה דאמירה אבל לחכמים לא הוי טעמא משום זה וגם הרע"ב פירש דחכמים פליגי על הך דמחשיכין לפקח על עסקי כלה וס"ל אע"ג דשרי לומר אסור להחשיך ולא מצאתי מי שחולק בהדיא על פירושו וגם ברש"י משמע קצת כפירושו שכתב בגמ' וסיפא דמתניתין אבא שאול משמע אבל רבנן לא שרי החשכה ואפ"ה שרי גבי שמירה החשכה אלמא טעמא לאו משום הכי הוא וא"כ אנו צריכין טעם על המשנה ופי' לדברי רש"י חוץ מדינים האלו הנאמרים בגמ' ובלא"ה משמע כן בגמ' שדינים אלו לא נאמרו לפרש המשנה משמע שהמשנה מתפרשת בלא זה ומאי הוא:

לכך נ"ל ברור שרש"י מפרש המשנה בעצמו בטעם הגון זולת כל זה ובזה מתרץ רש"י גם קושית התו' שלקמן בגמ' בד"ה אבל מחשיך וכו' ע"ש וכן מתורץ מאין הוציא שמואל דין זה הואיל אם יש בורגנין הולך רשאי גם אתה לומר ולהחשיך והוא דדברי רש"י מ"ש שאם הי' בתחומו הי' רשאי לשמור גם עתה מחשיך נ"ל לפרש ע"פ פשוטו בטוב טעם והוא שהנה מוכח ממתניתין שאם מחשיך לילך חוץ לתחום שלא לעשות שום מלאכה רק לראות שם או לדבר עם איש ודאי מותר וזה מוכח מדתני לא ישכור פועלים ואין מחשיכין לש"פ משמע ודאי משום שהוא דבר האסור לעשות בשבת לכך אסור להחשיך לילך חוץ לתחום לעשותו למחר א"כ משמע בהדיא שאם מחשיך לילך חוץ לתחום שלא לעשות שם כלום שרי אף שההליכה חוץ לתחום הוא דבר האסור בשבת אפ"ה שרי להחשיך על ההליכה וזה שכתב רש"י שמש"ה רשאי להחשיך לשמור שהשמירה אינו מלאכה האסור בשבת מצד עצמו שהרי אם הי' פרדס בתחומו רשאי לשמור רק זה השמירה אסור לו בשבת מצד שהוא חוץ לתחום א"כ עיקר אסורו הוא ההליכה חוץ לתחום וע"ז מותר לחשוך וכן משמע בר"ן שכ' הטעם שהשמירה מותרת בשבת כיון למ"ש:

אמנם זה גופא צריך טעם למה על שאר דבר האסור בשבת אין מחשיכין ועל הליכת חוץ לתחום מותר להחשיך וא"ל משום דתחומין דרבנן הא שכירות פועלים גמי דרבנן דממצוא חפציך הוא דברי קבלה ולא דאורייתא וע"ז אמר שמואל הטעם שאם יש בורגנין לכך מותר בתחומין האמירה והחשכה וע"ז מקשה שפיר מהבאת פירות אף שהוא דאורייתא כיון שלשמואל לא תלי טעמא בהכי אלא שאם יש בורגנין הכי נמי אם יש מחיצות אבל בלא שמואל לק"מ מתניתין מה שהקשו תוס' מלשמור דשם הטעם שאינו דבר האסור ומתחומין גופא שמוכח גם מרישא י"ל הטעם שהוא מדרבנן וש"פ הוי דברי קבלה כד"ת דמי כמ"ש התוס' אבל שמואל לא נ"ל לחלק בהכי ומפרש טעם שלו שאם יש בורגנין מקשה שפיר ודוק ועמ"ש בע"ב טעם אחר ופי' לרש"י:

בתוס' בד"ה מה לי הוא ומה לי חבירו וכו' עד מאי אריא חבירו אפי' הוא וכו' ור"ל והכי מקשה מ"ש הוא ומ"ש חבירו דבאמת אפי' הוא אסור לומר אשכור פועלים למחר וא"כ ליתני בדידי' דהוי רבותא טפי ובאמת אפי' הוא אסור כדמוכח משמואל דאע"ג דשם אמר ג"כ לחבירו כיון דלא אמר לחבירו לעשות הוי רק אמירה דידיה אע"ג דבאמת לשמואל שרי לומר לחבירו לכרך פלוני וכו' ולך עמי כמ"ש הר"ן והוא מוכרח בגמ' עכ"פ אף באינו אומר לך עמי כפשטי' נמי דשמואל לא שרי אלא מטעם דאם יש בורגנין הא לא"ה אסור אפי' לומר בעצמו כמ"ש הפוסקים מהא דשמואל וברי"ף הוא הגי' רק אומר אדם לכרך פלוני וכו' וטעמא שאסור דיבור לחוד כמ"ש הרמב"ם בפי' המשניות דכתיב ודבר דבר משמע אפי' דיבורי חפציו אסור:

אמנם לפ"ז יש להקשות מנ"ל דהירהור מותר מדבר דבר הא בעינן ודבר דבר לאסור דיבור בלא עשיות חפציו וא"ל דקרא אתי רק להתיר הירהור וממילא מוכח דדיבור לחוד אסור דהא בהירהור אינו פועל כלום משמע דדיבור כה"ג אסור ז"א דהא משכחת דאף בהרהור הפועל שרי כגון הנראה שתעמוד עמי לערב וכיוצא בו וצ"ל דתרווייהו שמעת מינ' מדכתיב תרתי ודבר דבר או על הירהור א"צ יתור לימוד כיון דלא אסרה תורה ממילא הירהור מותר שלא אסרה ודוק:

בתוס' בד"ה ורבי יהושע בן קרחה היא וכו' עד לכך נראה לר"ת וכו' עד וקרחה הוא שם אדם והא דאמר לי' הצדוקי מהכא לקרחינאה צ"ל שבאמת הי' הוא קרח כמ"ש רש"י שם אבל לא מש"ה הי' נקרא בן קרחה אמנם מדברי רש"י שם נראה שעל זה הי' נקרא בן קרחה על שהי' הוא קרח ורש"י אזיל לשיטתי' שכתב ג"כ במנחות דף ל"ו על ר' יוסי החורם שהי' חוטמו שקוע והוא מום הכתוב בתורה ואפ"ה אין זה כינוי שם גנאי כיון שהוא גלוי מכ"ש כאן בקרחה רק שלא הי' בן ר"ע רק הוא עצמו הי' קרח ואין לתמוה על לשון בן קרחה שכמה פעמים מצינו ל' בן על עצמו שהוא בן הכי שכ"כ רש"י לקמן גבי צדוקי על קרחתו והוא א"ש טפי ולא קשה כל ק' התוס' אכן התוס' פליגי גם שם אמנם אין תפיסה על רש"י וק"ל:

בתוס' בד"ה אומר אדם לחבירו הנראה וכו' עד אבל לנכרי אסור וכו' ר"ל שהנכרי לא יבוא אצלו לערב אלא יעשה המלאכה ע"י אמירה זו דמתניתן ודאי מיירי שהי' שכר פועלים ידועים באותו מקום דאל"ה תיפוק לי' שאסור להזכיר סכום מקחו אבל ישראל אסור לעשות המלאכה ע"י אמירת שבת דא"כ יגרום איסור לבעה"ב ואפשר אף לעצמו שיהא נקרא שבעה"ב שכר פועלים בשבת וכמו שמצינו באותו חסיד שנמלך ולא גזרה ובזה תיקון האיסור אלא שהחמיר אף בהירהור לחוד שמותר אבל אם שכר פועלים ודאי אסור לעשות ע"פ אותו שכירה כנ"ל ומוכח גם מתוס' דהכא ולכך ישראל ודאי יבוא לערב אבל נכרי לא יבוא ולכך מסיימי תו' ל"ש ישראל שהוא למותר אלא שאתי לאשמועינן שאפי' ישראל אם רוצה א"צ לבוא לערב רק לעשות מלאכה ע"י אותו אמירה כיון שהוא רק הירהור ומותר משמע ודאי אבל בשכר ממש אסור לעשות מלאכה ע"י שכירה זו וכמ"ש ודוק: