לשון הזהב שבת רע

לתבוע ג"ב מהך טעמא וגם לחד מ"ד הוי קדושה אחת והיום ולמחר קודש לכך כתבו דר"י לא מיירי אלא בודאי י"ט ומדאורייתא אבל בספק הוי כעין ספק ספיקא לא תקנו וגם אם היום ולמחר קודש הוי מדרבנן לא תקנו וק"ל:

דף קמט ע"א בגמ' רב ביבי אמר שמא ימחוק אע"ג דמוחק אינו חייב אלא ע"מ לכתוב והכא ל"ל שימחוק ע"מ לכתוב אחר במקומו דא"כ תיפוק לי' משום כתיבה וגם רש"י לא פי' כן ע"ש אמנם לק"מ שאף שאינו חייב איסור מדרבנן מיהא איכא והוי כמו שמא יקרא ואל תתמה שהוא גזירה לגזירה שהרבה פעמים גזרו גזלג"ז וביותר בשבת משכחת אפי' שלש גזלג"ז ודוק:

אפס קשיא לי טובא היא גופא אמאי לא אמר שמא יכתוב שהוא נמי שכיח להפך שיראה שיש לו פרפרת יותר ויכתוב עוד והוא גזירה אטו דאורייתא ויש ליישב בדוחק:

ברש"י שמא יקרא בשטרי הדיוטות של מקח וממכר וכו' ועיין בתוס' שכ' ולעיל פ' כ"כ כ' אגרות השלוחות למצוא חפץ וכו' לכאורה משמע שדברי רש"י סותרין זא"ז ובאמת אין כאן סתירה כלל דודאי עיקר איסור הוא רק בשטרי מו"מ משום ממצוא חפציך או שמא יכתוב אלא משום זה אסרו ודאי גם בשאר אגרות גזירה שטרי מו"מ כמו שאסרו הכא כתב אורחים לקרות משום זה וכן לקמן גבי כתב המהלך תחת דיוק נאות לכך לעיל כתב רש"י שפיר דמש"ה תקנו שלא יקרא בכתובים כדי שמתוך זה יקיים גזירת חכמים ולא יקרא בשטרי הדיוטות היינו אפי' אגרת שגם בהו גזרו אבל הכא כתב אורחים היינו כמו אגרת שאינו מו"מ רק גזרו בזה כמו בשאר אגרות שמא יקרא בשטרי הדיוטות היינו מו"מ דל"ל אגרת דהא זה הכתב כמו אגרות ולא שמא יקרא אלא בשטרי מו"מ והיינו טעמא נמי דאגרות משום גזירה זו ונ"ל שגם כוונת התוס' לא להקשות על רש"י שהרי לא כתבו בלשון קושיא ודוק:

ברש"י בד"ה אסור לקרותו בשבת גבי כתב שתחת הדיוק נאות שמא יקרא בשטרי הדיוטות והוא תמוה שהרי רש"י פי' לעיל דאליבא דכ"ע גודא בשטרא לא מיחלף וצ"ע והר"ן הרגיש בזה וכתב טעמא שמא ימחוק והוא ג"כ דחוק מה לו למחוק כאן אמנם הרמב"ם כתב טעם אחר שאין להתעסק בשבת וי"ט אלא בדבר שהוא מצוה וקדושה או צורך י"ט אע"ג דאמר לקמן חשבונות של מה בכך שרי י"ל לקרות בכתב אסור והוא דחוק ג"כ אמנם ע"פ זה נ"ל לתרץ גם דברי רש"י ויהא טעם הרמב"ם ורש"י אחד והוא דהא דהתירו לעיל לקרות מכתב שע"ג הכותל משום דגודא בשטרא לא מיחלף היינו בדבר שהוא צורך שבת וצורך מצוה בהזמנת אורחים וה"ה כיוצא בו אבל בדבר הרשות ואינו צורך שבת אף בזה גזרו משום שטרי הדיוטות תדע שהרי אף בכתבי הקודש תקנו שלא לקרות משום לתא דשטרי הדיוטות דשם נראה ודאי ספר בשטרא לא מיחלף יותר אלא כל שאינו צורך כי גם שם יכול לילך לביה"מ או ללמוד בע"פ גזרו בו משום שטרי הדיוטות והן הן דברי הרמב"ם ודוק:

בתוס' בד"ה לעולם דכתוב אכותל ומידלי וכו' עד וברייתא קמייתא מתוקמא שפיר דכתב אכותל ומידלי וכו' עיין מהרש"א שקושיתו חמורה דהא לרב ביבי לא מתוקמא כן דא"כ לאסור שמא ימחוק רק לאביי וא"כ למה כתבו לפי' הרב פור"ת וצריך לאוקמא ברייתא דחייק מיחק הא ג"כ לרב ביבי י"ל ג"כ בכתב מיכתב דאית ליה גודא בשטרא לא מיחלף רק לאביי א"כ למה כתבו כאן מתוקמא שפיר בכתב מיכתב ולקמן כ' דצריך לאוקמא בחייק מיחק הלא היינו הך אלא שהרב פור"ת החליף שיטתן ובאמת הוא תימה גדולה והניח בצ"ע וכ' דיש ליישב בדוחק ולענ"ד נראה ליישבו בשתי פנים לפי פשוטו נ"ל דלפירש"י י"ל לרב ביבי ג"כ ברייתא מיירי בכתב מיכתב ואתיא כר' אחא דהא לכולהו פירושי ברייתא כרב אחא וכן מורה פשטי' דמחלק בין כותל לאינך כמוהו לאפוקי ת"ק דרב אחא דלא מחלק אלא שאביי פוסק כרב אחא הואיל וסתם ברייתא כוותי' ורב ביבי פוסק כת"ק אע"ג דסתם ברייתא כוותי' כיון דרבה סבר כת"ק וכ"מ פשט המשנה לעיל אין קורין לאור הנר דלא קתני אצל הנר רק לאור וכ"פ כל הפוסקים ומכ"ש לפי מה שנ"ל שלפי פירש"י ותוס' העיקר גם כאן כפי הגירסא שלפנינו שם רבא ולא רבה כן יש לגרוס כאן רבא דאין סברא כלל שאביי יפלוג על רבה רבי' רק על רבא שהוא בר פלוגתי' וא"כ ודאי לק"מ על רב ביבי דפסק כרבא שכן בכל הש"ס הילכתא כוותי' לגבי דאביי בר מיע"ל קג"ם אבל לפי' הרב פור"ת דפליגי בגודא בשטרא מיחלף א"ל לאביי דאית לי' גודא בשטרא מיחלף דברייתא אתיא כרב אחא ואיהו סובר כת"ק דכיון דסתם ברייתא סתמא כרב אחא למה לא יפסוק כוותה ודוק:

אמנם אם נעמיק קצת א"צ לכל זה דודאי הלכה כסתם ברייתא וכ"מ לעיל דפריך מינה אמנם עיקר דין חדש היוצא מהברייתא הוא דגודא בשטרא לא מיחלף דזה ודאי מוכח לכל הפירושים ואוקימתת משא"כ דלא כרבה אינו מוכח אמנם יש חילוק בדין זה דגודא בשטרא לפירש"י אף בכתב על הכותל לא מיחלף דכ"ע אית להו כן אף אם נאמר דרב ביבי מוקי לה בחייק מיחק משום דרבה ג"כ ס"ל דאפי' בכתב על הכותל לא מיחלף א"כ עיקר דין דברייתא דגודא לא מיחלף הוא אף על הכותל בכתב אבל לפי' הרב פור"ת צ"ל דין חדש דאף בגודא בשטרא יש חילוק לאביי דדוקא בחייק אית ליה להברייתא לא מיחלף אבל בכתב מיחלף דאל"כ איך פוסק שלא כהברייתא אל ע"כ שיש חילוק חדש בזה הדין דגודא בשטרא מה שלא נאמר בגמ' וכתבו כן לתרץ דבריהם שכ' לתרץ אמאי לא אמר כ"ע אית לי' דרבה ולתרץ גם דברי רבה יותר וכ' דבחייק מיחק ודאי לא מיחלף לכ"ע וא"ת מה"ת להמציא חילוק חדש זה לענין גודא בשטרא דגמ' לא אמרו אלא לענין שמא ימחוק אבל לא לענין זה דלענין מחיקה א"ש דבחייק לא שייך שמא ימחוק משא"כ לענין מיחלף בשטרא וכתבו ע"ז בשלילות לשונם דהא ע"כ אביי צריך לחלק כן להך פירושא דאל"כ האיך מפרש הברייתא ודוק היטב כי נ"ל נכון ואמיתי בלשון התוס' מעיקרא וסוף שמשמע שעיקר פירושם קאי על דינא דגודא בשטרא היוצא מברייתא: