לשון הזהב שבת כז

התם לחד לישנא משום בעת שהגיע נגד גופו הוי כמונח במ"פ משא"כ אם עמד גופו ג"כ בר"ה דידו הוי ג"כ ר"ה לא הוי כמונח נגד גופו משא"כ במ"פ כשעקר מר"ה והגיע נגד גופו במ"פ מש"ה פטור כמו במשנה שעקר מרה"י והגיע נגד גופו לר"ה הוי כמונח וכמו הכא בברייתא והוי תיובתא דרבא לפי מאי דס"ד דרבא מיירי ג"כ בעומד וסייעתא לחד לישנא ולא משני התם דרבא מיירי בלא נח להך לישנא דפטור שם כמו דמשני הכא דא"צ שם לזה דאפי' לפי מאי דס"ד דרבא מיירי בעמד לא הוי תיובתא ולא סיוע כמו שאמר שם אבל לפי דהוצרך לשנות הכא דרבא מיירי בלא נח אבל בנח פטור ע"כ גם שם פטור וכמ"ש הרמב"ם וא"ש כל פסקי הרמב"ם ברורים ונכוחים בלי טעות וגימגום ודוק היטב ועי' בעירובין דף כ' ע"א בתוס' כתבו סברות אלו ג"כ ועי' במהרש"א מ"ש לפי' התוס' ויובנו דבריו ג"כ ע"פ קצת סברות שכתבתי ודוק:

דף ט ע"א בשמעתא דאסקופה דברי רש"י תמוהין מאד שסותר ד"ע ג"פ בריש שמעתא כ' ולחיו לפנים מן האסקופה והדר כתב ולחי סתמא על האסקופה והדר כתב ועובי החומה הוא לחי ועמ"ש המהרש"א לתרץ שתי הסתירות שלבסוף דמעיקרא שיש בו ד' ע"כ צריך לחי דיש בו ד' אינו מיקרי לחי כיון דיש בו שיעור מבוי משא"כ לבסוף דאין בו ד' שפיר מיקרי לחי עובי החומה והיינו ע"פ מה דאמרינן בעירובין ה' ע"א לחי הבולט מדופנו של מבוי עד ד"א נידון משום לחי וכו' ע"ש וקמתי משתומם מאד שלדעתי הוא טעות גמור שלשם מיירי בד' אמות דוקא ע"ש דאפי' למ"ד שיעור מבוי הוא ד' טפחים לאפוקי מתורת לחי בעינן ד' אמות והכא ע"כ מיירי בד' טפחים דהא טעמא דמחלק בין אית בי' ד' ללית בי' ד' הוא משום דהוי מקום פטור כדאיתא שם בעירובין דף ט' בהדיא וכן כאן ס"ד לחלק משום דאינו מקום חשוב למיהוי רשות לעצמה כמ"ש רש"י וקשה בעיני לומר שטעה המהרש"א ח"ו בזה וצ"ע ליישב דבריו:

אמנם נלע"ד לתרץ דברי רש"י בטוב טעם והכרח וליישב שיטת הגמ' כולו ע"פ פירש"י לתרץ כל הקושיות והדיקדוקים הנופלים בו ואין להאריך בקושיות ויתורץ גם ק' התוס' בד"ה אע"ג שהקשו מלעולם וגם בד"ה תוך הפתח בסופו שהקשו בסוף דכי קאמר וכ"ת בלית בי' ד' ה"מ למיפרך א"ה אפי' נעול נמי והניחו בקושיא וגם יתורץ מה שקשה לכאורה דמשמע מדברי רש"י שמפלפל הכא אי מותר בין לחיין אי אסור ודבר זה פליגי בי' אביי ורבא והיכי נחית הכא לפלוגתא ואתיא סוגיא לכאורה כאביי ויוקשה ארבא ודוק לכן נלע"ד לפרש הכל דוודאי פשטי' דלישנא דברייתא משמע דמיירי בבית מדנקט פתח פתוח או נעול וסתם מבוי אין לה פתח וגם סתם פתח ע"כ יש לה פצימין עובי החומה וסתם מבוי אין לה פצימין כמו שפירש"י ריש עירובין שאין לה רק ג' מחיצות פשוטין אלא דס"ד דמקשה להוכיח דע"כ הכא לא מיירי בבית דסתם בית אסקיפתו מקורה וא"כ אף פתח נעול כלפנים דא' פי תקרה יורד וסותם דסתם בית אסקופתו מקורה ורחב ד' כמו שפירש"י לקמן וגם ע"כ לא מיירי במבוי שהכשרו בקורה דאז ודאי מותר להשתמש תחת הקורה כמו שאמר בעירובין מסתברא מילתא דר"י תחת הקורה וקורה ודאי מונח על אסקופה ולא לפנים מן האסקופה א"כ גם פתח נעול כלפנים אלא הוי מוכח דמיירי שהכשירו בלחי וע"כ מיירי דלחיו לפנים מן האסקופה והיינו היתר לחי שלו לפנים מן האסקופה היינו א"א מותר נגד הלחי ע"כ מיירי דכולו לפנים וא"א חודו הפנימי מתיר היינו דחודו הפנימי לפנים מן אסקופה דאל"ה פתח נטיל נמי כלפנים אלא ע"כ שלחי המתיר הוא לפנים ומש"ה פתח פתוח כלפנים היינו שאותו חלק שעל אסקופה בטל לפנים למבוי משא"כ פתח נעול והיינו דמקשה אע"ג דלית ליה לחי שמוכח כן אפ"ה בטל לפנים והאמר רב יהודא וכו' ופירש"י שפיר דמיירי נגד הלחי דשם מיירי בסתם מבוי שהכשירו בלחי ול"ל פצימין ועיקר רבותא דר"י דאסור נגד הלחי דחודו הפנימי ותקשה דאפ"ה נימא דבטל לפנים אלא ע"כ דלא אמרינן הכי ע"ז אמר וכ"ת דלית בי' ד' ר"ל דרב יהודא מש"ה לא אמר דבטל משום דאית בי' ד' דהוי מקום חשוב והכא מיירי דלית בי' ד' מש"ה בטל לפנים משא"כ בפתח נעול אינו בטל לפנים לכך אסור והא דלא שרי משום מקום פטור אף בנעול כיון דלית בי' ד' לאביי לא הוי מ"פ כיון דליכא אסקופה ג' ולרבא ע"כ מיירי בפתוח לכרמלית ע"ש בעירובין ולחי לא מתיר נגדו אף לרבא לכך נעול אסור משא"כ בפתוח אף דלחי לא מתיר דהתירו לפנים בטל הוא לפנים לכך מקשה מרב יהודא אלא דכאן הוקשה לרש"י דילמא מיירי דלחי עומד בחוץ לכך פתח פתוח כלפנים דהלחי מתיר משא"כ בפתח נעול דאין הלחי מתיר כיון שאינו רחב ד' ושיעור משך מבוי הוי ד' טפחים עכ"פ ור' יהודא בסתם מבוי שלחי עומד על אסקופה ואין לו פצימין רק מיקרי תוך הפתח שכנגד הלחי כמו שפירש"י לעיל בסמוך לכך אסור תוך הפתח דכאן אזדא לי' הוכחה דלעיל שמוכיח המקשה דלחיו לפנים לכך הוצרך רש"י לפרש דכאן באמת לא מקשה מכח הוכחה דלעיל אלא דסובר המקשה כיון דהכא מיירי שיש לו פצימין כיון דנקט פתח אין דרך להעמיד לחי כלל דאין לך לחי גדול מעובי החומה וא"כ ע"כ אם לא נאמר דבטל לפנים צריך אתה לומר משום דחודו החיצון מתיר מש"ה הוא כלפנים אבל בנעול אין חודו החיצון מתיר כיון דליכא ד' שיעור מבוי ע"כ לחיו לפנים דאל"ה אף נעול כלפנים אבל הכא י"ל דחודו החיצון מתיר וקשה מאידך דרב יהודא דע"כ סובר דחודו הפנימי מתיר וגם אינו בטול לפנים לאביי אף בפתוח לר"ה ולרבא בפתוח לכרמלית ולדידי' ע"כ גם הכא בפתוח לכרמלית וע"ז משני לעולם באסקופת בית ר"ל לעולם כדס"ד מעיקרא בלא הוכחת המקשה כפשטי' דמיירי באסקופת בית ודוק היטב כי הוא נכון ע"פ עומק פשוטו וליכא שום קושיא כלל וכלל:

בתוס' בד"ה תוך הפתח וכו' עד בדליכא אסקופה ד' וכו' נ"ל להגי' ג' במקום ד' או למחוק תיבת או וה"ק דהא דאסור אף בדליכא ד' היינו בדליכא אסקופה כלל ר"ל פחות מג' הוי כאין לו כלל וע"ש בעירובין דבד' מודה רבא ודוק: