לשון הזהב שבת רסו

ובזה מתורץ למה נקט הגמ' דין זה בכ"מ דאין בנין בכלים אבנין כ"ש כגון חזרת מנורה וחזרת תריסין ומזה ראיות תוס' לחלוק על רש"י דבנין גמור שייך אף בכלים ולפמ"ש לק"מ גם על רש"י דשם נחלקו אם אסור או מותר ולב"ה מותר לגמרי ובבנין גמור אף לב"ה עכ"פ אסור מדרבנן ומה שהביאו תוס' ראי' משופיתא בקנה דמרא דלרב חייב משום בונה אין ראי' דרש"י פסק כשמואל וכ"פ הרמב"ם פ' כ"ג גבי לול של תרנגולים כשמואל והיינו כשיטת רש"י אע"ג דהילכתא כרב באיסורי הכא מוכח כשמואל מסתם מתניתין דהכא דאי חייב בבנין גמור א"כ גבי מקלקל גמור יש להיות פטור אבל אסור והיכי קתני שובר את החביות לכתחילה וגם סתם גמ' דביצה דמתיר בנין כל שהוא אף לכתחילה ואי הוי בנין גמור חיוב בבנין כל שהוא יש לאסור מדרבנן אלא כדכתיבנא ונמצא לפ"ז שיטת רש"י מחוור וא"צ לשום דוחק ותמיה לי על הר"ן שכתב דהכא שרי משום עונג שבת ובעצמו כתב אח"כ דהכא מיירי בכלי קטן ואין בו סתירה והדין עמו דבמגדל גדול דהוי כמו אהל ולא כלי יש בו סתירה כמ"ש רש"י בעירובין ולמה צריך לדחוק משום עונג שבת דבלא"ה שרי כמו שכתבתי ודוק:

בתוס' בד"ה שובר אדם וכו' עד אבל לרבנן וכו' עד ותימא לר' וכו' עד ומשני וכו' עד אמאי מיבעי' ליה לאוקמא הכי ומעיקרא נמי מאי קאמר דברי התוס' צריכין ביאור מה שהביאו הגמ' וגם מה שהביאו ומשני רב ושמואל למותר וגם קודם הקשו מתירץ ואח"כ על הקושיא שלא כסדר ונ"ל משום שלא תאמר כיון דבאמת הכא מיירי בדרוסות אבל פרודות אסור מדתני גרוגרת כמ"ש בגמ' וא"כ מאי מקשין הא עירוב הוי כפרודות דסתם עירוב א"צ קרדום ולכך מקשה שם שפיר לכך הקדימו דהא דמוקי לה בדרוסות היינו לר"נ אבל לרבנן אפי' בפרודות שרי א"כ קשה לוקי כרבנן וש"ת דרוצה לאוקמא ככ"ע לכך הביאו ומשני וכו' אלמא מתרץ המשנה שם כר"מ דהוא יחידאי ואמאי בעי לאוקמא הכי ר"ל על התי' קשה ק' חמורה הי' לו לאוקמא כרבנן דר"נ ולא כיחידאה ר"מ ועל המקשה נמי קשה אע"פ שאינו כ"כ קושי' די"ל שהקשה לר"נ או לא ידע מזה לזה כתבו וכי לא ידע המשנה שלימה דהכא ואף אם ידע גם האוקימתא מאי קשה לו לוקים שם כרבנן כן פשוטן של שלילות דבריהם וק"ל:

אמנם אי קשיא לי הא קשיא מאי מקשין הלא באמת הגמ' משני שם כן אח"כ הכא במגדל של עץ עסקינן ומ"ס כלי הוא וכו' וכתב רש"י ויכול לשברו ור"א סבר אהל הוא ואסור אף לשיטת רש"י כיון שהוא גדול ואם נאמר דקושייתם דמאי ס"ד דמקשה להקשות וגם למה לא תירץ כן תכף המתרץ הראשון כדמשמע לכאורה מפשט של דבריהם גם זה לא קשה דהוקשה להמקשה דא"כ מ"ט דר"א דאין סברא לומר שסובר כב"ש אלא ע"כ ס"ד דמיירי במגדל של בנין ושפיר הקשה ותירץ וכן משמע שם הלשון דמשני הכא במגדל של עץ עסקינן משמע דמעיקרא הוי ס"ד דמיירי במגדל של אבן וכן במסקנא דמוקי לי' בקטיר במיתנא דמשמע אבל לשבר אסור היינו משום דמוקי לה בגדול שמחזיק מ' סאה דהוי אהל דאל"ה מ"ט דר"א וכן תירצו התוס' שם בתירץ ראשון וכן משמע שם ברש"י בכולה שמעתתא וצ"ל דעיקר בנין של תוס' דהכא ע"ז שכתבו לקמן דסתם מגדל הוא כלי וא"כ א"א דסתירה גמורה נמי שרי בכלים בפשט משנה דהכא ליקשי על ר"א וגם סמכו עצמן אמ"ש בכמה מקומות ראי' משופיתא בקנא דמרא שבנין גמור שייך אף בכלים והא דמשני במגדל של עץ היינו בבנין וסתירה כל שהוא דהיינו קטיר במיתנא או ליטול הדלת כמ"ש התוס' בעירובין ולכך מקשו הכא ג"כ אמנם באמת לשיטת רש"י לק"מ שמפרש כל הסוגיא כמ"ש ומשופיתא לק"מ כמ"ש לעיל בסמוך ומסתם מגדל נמי לק"מ כל חד לפי ענינו דיש מגדל קטן ויש גדול כמו שאמרו במשנה השידה תיבה ומגדל שמחזיקין מ' סאה וכו' טהורין הא אין מחזיקין טמאין והוי כלי אלמא ישנו כך וכך אלא דבבנין גמור או אף מתקן יש איסור מדרבנן אבל מקלקל אפי' גמור אין בו איסור כמ"ש רש"י ומש"ה כתב טעמא דמקלקל ולא כ' דאין סתירה בכלים דאל"ה מדרבנן אסור תדע דנקט תכף ובלבד שלא יתכוין וכן אין נוקבין וכתב רש"י דהוי מתקן והיינו מדרבנן והא דמשמע בגמ' דאם עשוי להכניס ולהוציא חייב מדאורייתא י"ל דמיירי במחובר לקרקע כמ"ש לול של תרנגולים או אף בתלוש חייב משום מכה בפטיש כמ"ש בגמ' לעיל פ' הבונה לשמואל דקי"ל כוותיה וכן פסק הרמב"ם וכן ס"ל לרש"י כמ"ש לעיל ולכן שיטת רש"י הוא מחוור וכן סיימו תוס' בעצמם בשם ירושלמי ודוק:

במשנה ואם היתה נקובה לא יתן עלי' שעוה וכו' משמע הא בדברים אחרים שאינו ראוי למרח שרי וכן בגמ' פליגי רב ושמואל במשחא והיינו אם שייך בו מירוח כמ"ש רש"י נמי משמע כן והרמב"ם פסק שבכל דבר אסור וראיתו מפורש בצידה מהא דאמר לעיל דף קל"ט ע"ב גבי האי צורבא מרבנן דשקל ברא דתומא ומנח בברזא וכו' ומביאו הרמב"ם שם אלמא דוקא ע"י הערמה שרי הא לא"ה אסור וצ"ל הא דקתני לא יתן עלי' שעוה היינו אפי' חתוכא ומתקנא דשרי לקמן אפי' בגובתא דהוי יותר כלי מסתם סתימה או אפי' היה בתוכה ונפלה ששרי לקמן בגובתא אליבא דכ"ע ובשעוה אסור שמא ימרח אבל לסתום מחדש אסור אפי' בקיסם דהוי יותר עשיות מנקב חדש דדוחק לומר דקמ"ל דשעוה אפי' ע"י הערמה אסור וק"ל אמנם מ"ש הרמב"ם קיסם או צרור הוא לאו דוקא שזה בלא"ה אסור לטלטל אלא אפי' דבר שמוכן לטלטל אסור לסתום בו כמו ברא דתומא לעיל ואפשר דאף קיסם מיירי שהוכן מאתמול לכסות בו את פי צלוחות וכן בשעוה דמתניתן מיירי שהוכן לאיזה מכ"ש אם הי' בו ונפלה כמ"ש או אפשר דנקט שעוה דקמ"ל שיש בו נמי חיוב חטאת כמו שמסיים רב יהודא וק"ל:

בתוס' בד"ה שובר אדם וכו' עד ואם באת לחלק בין נטילת עירוב וכו' עיין מהרש"א שכתב על מהרש"ג שפי' דחוק ולענ"ד פירושו יותר דחוק ומוסתר שעיקר קושיא שאינו ראוי לו לאכול בין השמשות והרי ראוי לאכול שלצורך אכילה מותר לשבר אמנם פי' מהרש"ל הוא מרווח שאין זו סעודה הראוי דסתם לא ישבר המגדל דהכא קאמר אם רוצה מותר אבל סתם בני אדם אין עושין כן ואני מוסיף שהרי אסור לשבר שהוא עובר משום בל תשחית אלא דמתניתן מיירי שאין לו גרוגרת אחרים ונפשו חשקה