לשון הזהב שבת רסה

ובר מן דין לק"מ ארש"י שלא פי' בתוס' שאדרבא מזה הטעם דרש"י נפיק להו לרב ושמואל דאינו חייב אלא על זיתים וענבים דהא רש"י כתב טעם לקמן משום דשאר דריכות לאו אורחא בהכי והוא מוכרח דאטו זיתים וענבים כתיבי באורייתא ואף דכתיב לענין תרומה היכי מוכח לענין מלאכה תדע לשהרי אף החולב חייב משום מפרק כמ"ש הרמב"ם והוא מהגמ' לעיל אף שיש לדחות שגם שם כתיב דהוי משקה כמ"ש לעיל היכי שייך לענין מלאכה וגם לפי זה אף מים הוי עיקר משקה א"כ ליחייב בסוחט למימיהן אלא ודאי תלי באורחא והכא בכבשין הוי נמי אורחא לכך הוצרך רש"י לפרש טעם אחר דפטור ומש"ה אמרו דאינו חייב אלא על זו"ע ולא בכבשין ודוק:

בתוס' בד"ה ורב יוחנן אמר וכו' עד ויש שמעמידין דברי רב ושמואל בי"ט וכו' עיין במהרש"א שהקשה היכי ס"ד לומר כן דא"כ מאי מקשה בגמ' דשמואל אהדדי כיון דדג לצירו מיירי בי"ט והך דשלקות ע"כ בשבת איירי ע"ש שתי' דהך מעמידין היינו להלכה אבל אינהו ודאי בשבת מיירי ע"ש שהחליט את הדבר וכתב ותו לא מידי ואני בעניי רואה להחליט שאין כן מלבד שאין לשון התוס' סובל זה הפירוש אין הדין והסברא האמת דכיון שהם מיירי בשבת ג"כ ואין הלכה כמותם בשבת גם בי"ט אין הלכה כמותם כמו שסיימו התוס' בהדיא וז"ל אלא ודאי בשבת קאמר רב ושמואל ואין הלכה כמותם לא בשבת ולא בי"ט ע"כ ולדבריו קשה מנ"ל לדחות דבריהם בי"ט הא אינהו ודאי ס"ל מכ"ש בי"ט וכן רב חסדא ור"י לא פליג אלא בשבת דהאמר חייב חטאת אלא ודאי כיון שאין הלכה כמותם בשבת דר"י פליג אין לנו על מי לסמוך להקל בי"ט דאין לפסוק הלכה לחצאין בשגם דאשכחן בכמה דוכתי אמוראי דאסרי אף בי"ט כמו שהביאו הרי"ף והרא"ש בשלמא אם נאמר דרב ושמואל מיירי רק בי"ט ולא פליג רב יוחנן כלל עלייהו יש לנו לפסוק כר' ושמואל דאינהו מרא דשמעתתא טפי משא"כ עכשיו וגם קשה לדבריו מה דחה ר"ח שאין לנו לאפוקי שמעתא מדוכתא אם מיירי גם בשבת שפיר הוי דוכתא כאן ובר מן דין אשתמיט ליה דברי הרי"ף והרא"ש שהביאו ג"כ זה הדיעה קודם פי' ר"ח וכתבו בפירוש שבי"ט איירי רב ושמואל ולא בשבת ומסתמא גם ר"ח כיון לזה אף אם לא כיון לזה קשה לדבריו על זה הדיעה והוא גם ה"ג וגם בדברי ר"ח כתבו להיות דבריו הלכה משמע כל אמנם לא ידעתי מה זה כל הרעש למשכוני נפשן שלדעתי עיקר קושיתו אף לפי פשוטו לק"מ דודאי כל מה שאסור בי"ט אין חילוק בין י"ט לשבת דבשלמא בלתוך האוכל דהוי אוכלא דאפרת להך סברא מודים רב ושמואל דבשבת אסור ואפ"ה שרי בי"ט שפיר יש לחלק דבשבת דהוי עכ"פ סחיטת זו"ע למשקין דאורייתא גזרו בכולהו אף הבא לאוכל משא"כ בי"ט דאף סחיטת זו"ע הוא רק מדרבנן דהא הוי אוכל נפש רק מה שהי' יכול לעשות מאתמול גזרו רבנן כמ"ש בריש פרק תולין לא גזרו באינך אלא דומיא דזו"ע ממש שדרך להוציא משקין מאוכל ולא אוכלא דאפרת אבל לתוך הקערה דהוי משקה שאסרו בי"ט אין חילוק ודאי בין שבת לי"ט וא"כ אם שמואל שרי דג לצירו ע"כ ס"ל דבהוא לא שייך כלל סחיטה ה"ה בכל שלקות דהא הגמ' מדמי להו ואי אסור בשלקות בשבת ה"ה בי"ט לקערה דהא בלקערה שוי י"ט לשבת וא"ל דילמא בשלקות ודג לצירו אף לקערה הוי אוכל כמו שפירש"י לכך שרי בי"ט ואסור בשבת ז"א שרש"י פי' כן לפי פירושו דרב ושמואל שרו לתוך האוכל אפי' בשבת אבל להך סברא ע"כ דשלקות למאן דשרי גרע מלתוך אוכל דהא לתוך אוכל אסור בשבת אלא הוי כמו לגופן דשרי בשבת אף להך סברא לרב ושמואל דלא הוי סחיטה כלל ואם ס"ל לשמואל דהוי סחיטה בשבת בשלקות ה"ה בי"ט לתוך הקערה דעכ"פ יום טוב לתוך הקערה הוי כמו שבת לתוך אוכל ושפיר פריך ודוק:

בא"ד ואין לנו להדורי אפירכא ולאפוקי שמעתא מדוכתא ברי"ף הוא הגירסא להדורי אפירוקא וא"ש טפי ר"ל אין לנו להדר לתרץ שלא יפלוג ר"י ארב ושמואל בהא ובשביל זה נפיק שמעתא דשמואל מדוכתא שהביאו פה במס' שבת ולומר שמיירי רק בי"ט דמאי בכך שפליגי הרי פליגי בלא"ה פליגי נמי בהא אבל אפירכי אין לו פי' וצ"ל שגם זה קורא פירכא שיפלוג ר"י עליהם וק"ל:

דף קמו ע"א ברש"י בד"ה שובר אדם וכו' עד בסכין או בסייף ובגמ' פי' בקורדם או בסייף ונ"ל דכאן פי' לפי פשוטו במשנה כדרכו תמיד שא"צ רק לשבירת החביות והגרוגרת נאכלין דרכו גם בסכין או בסייף כמ"ש רשב"ג מתיז ראשה בסייף אבל רב אושיעא דמוקי למשנה בדרוסות ומטלטל את הכלי לצורך דבילה א"א בסכין שהוא עב וקשה ודרך לחתכו בקורדם כמו שתנא בריש כל הכלים קרדום לחתוך בו את הדבילה לכך כתב קרדום:

אמנם צע"ג דהאיך כתב קרדום הא מוקי לה כרב נחמיה ולדידי' אסור לטלטל קרדום אף לחתוך בה את הדבילה ומתניתן דכל הכלים אתיא דלא כוותיה דלדידי' כלי שמלאכתו לאיסור אסור לטלטל בשום צד כמ"ש רש"י שם דף קכ"ד והוא פשוט בגמ' שם וכן סייף לכאורה הוא מלאכתו לאיסור קשה וצ"ל ע"כ דרש"י פי' בקורדום המיוחד לדבילה ולא לבקע עץ וכן סייף וכמו שאמר בריש כל הכלים להך סברא דקורנס לפצע את האגוזים דהיינו קורנס של אגוזים ר"ל העשוי לכך וה"נ קורדם זה והוא מוכרח:

ועפ"ז י"ל דבמשנה שפי' סכין ובגמ' קורדם הוא הכל אחד והוא שאין עשוי כקורדם הראוי לבקיעת עץ אלא סכין גדול כעין קורדם הראוי לדבילה ודוק:

ברש"י בא"ד שאין במקלקל שום איסור לכאורה הוא תמוה דהא תנן כל המקלקלין פטורין משמע אבל אסור ככל פטורי דשבת וכ"כ הר"ן אבל כד דייקת לק"מ דהיכא דאי הוי מתקן הוי חיוב הוא במקלקל אסור אבל הכא בחביות דהוי כלי ורש"י אזיל לשיטתי' דס"ל דהא דאין בנין בכלים ואין סתירה בכלים היינו אפי' בנין וסתירה גמורה כמ"ש רש"י בפ' כלל גדול גבי חלתא ואינך דאפי' בנין גמורה לא חייב וא"כ כאן אף אי הוי מתקן אינו רק איסור ולא חיוב וכיון דמקלקל אפי' איסור לא הוי אבל בבנין דמתקן הוי עכ"פ איסור וז"ש רש"י שאין במקלקל שום איסור ר"ל היכא דאי הוי מתקן הוי איסור אינו במקלקל אבל היכא דאין מקלקל הוי איסור: