לשון הזהב שבת רסד

למ"ד מבלע בליעי אף שלא הוכשרו מתחילה דכיון שיצאו טפה ראשונה הרי הם מוכשרין ונטמאו הם והמשקין שבתוכם וק"ל:

בא"ד ומה שהקשה ר"ת וכו' נ"ל ברור לפי פשוטו כמ"ש המהרש"ל בפי' דבריהם שקושיא זו וגם מה שהקשה ר"ת ר"ל שהקשה בפ' המצניע על פירש"י מגמ' דאלו עוברין ועי"ז פליג ארש"י וכ' שם שגם רש"י חזר בו הכל פירשתי בפ' המצניע והמהרש"א כתב לפום ריהטא שמהרש"ל הגי' ועוד הקשה ר"ת ואינו כן עיין בו היטב רק כתב ר"ל ועוד כלומר ויו זו של ומה שהקשה הוא ו' הנוסף:

אכן מה שפירש המהרש"א תמה אני אם יצאו הדברים מפיו שאין לו מקום כלל חדא איך יקשו התוס' ק' הגמ' ולא כתבו בגמ' פריך וגם לא כתבו התי' וגם הלשון אינו סובל כלל דא"כ למה כתבו משיצתה טיפה ראשונה הלא קודם יציאתה נמי טמא וגם למה סיימו שאוכל מקבל טומאה בכל שהוא הלא נטמא בעוד שהי' בכביצה כיון שס"ד שכבר הוכשרו וגם מ"ש שקושית ר"ת הוא זה הקושיא שאנו מפרשין למעלה דמאי מהני שלא הוכשרו הלא בפ' המצניע לא הקשה זה ר"ת לקושיא אדרבא כתב דא"ש אף לפירש"י רק מאלו עוברין הקשה אך בפסחים הקשה כן קודם שידעו תי' הרב פור"ת אבל כאן הראו מקום לפ' המצניע ושם כתבו כן בפשיטות שלק"מ ארש"י וכמ"ש הרב פור"ת בשם רש"י בעצמו אמנם בר מן כל דין תימה גדולה על המהרש"א שהאיך יכול להיות שהתוס' רצו לפרש כאן כמו המקשה דלשם בפסחים שאף למ"ד מיבלע בליעי מיירי שהוכשרו הענבים לכך הקשו ק' הגמ' דלשם היכי ס"ד כן א"כ מאי מקשה הגמ' כאן במאי איתכשר הא כבר הוכשרו בהכשר הענבים למ"ד מבלע בליעי כמו לענין טומאה אף דהוי אוכל הלא גם ענבים אוכל לכן ודאי לפי פשוטו פי' מהרש"ל עיקר אף שהוא דוחק קצת בלשון ודוק:

אמנם לפענ"ד נראה שגם לדוחק מהרש"ל אין אנו צריכין רק דברי התוס' מתפרשין היטב לפי פשוטן של דברים כי מעיקרא לא הקשו שום קושיא שהרי לא כתבו וא"ת או תימא אלא כתבו האי טעמא לא ניחא וכן בפ' המצניע לא עשו מזה קושיא אדרבא כתבו שזה לא קשה אף לפירש"י שכתב הרב פור"ת בשם רש"י שאף שמקבל טומאה בכל שהו אינו מקבל הכשר פחות מכביצה ע"ש מילתא בטעמא וא"כ איך יעשו מזה קושיא ותירץ כיון שרש"י בעצמו פירש דבריו וכן מוכח בפסחים בגמ' שפירש רש"י שם על מה שאמרו בגמ' בתירוץ על מ"ד מיבלע בליעי לאימת איתכשר לכי סחיט להו ואז בצר משיעורא פי' רש"י כיון שיצתה טיפה ראשונה אף שנוגע אח"כ באוכל אינו מקבל טומאה כיון שהוא פחות מכביצה והוא תמוה מאד לפי פשוטו שהרי רש"י פי' שם בעצמו קודם סמוך לזה שאוכל מקבל טומאה בכל שהוא והוכיח מת"כ:

והי' נ"ל לפום ריהטא לומר שרש"י לא פי' כן מתחילה אלא משום דאזלא למ"ד מפקד פקידי אבל למ"ד מבלע בליעי דאזלא לדידי' התירץ ע"כ ס"ל שאינו מקבל טומאה אלא כביצה דאל"כ האיך מוקים המשנה דכביצה מכוונת טהור ופי' קושיות ר"ת מפ' א"ע ארש"י מתורץ וגם מ"ש רש"י חזר בו לא הי' חזרה דהכל אזלא להך מ"ד מבלע בליעי והי' נ"ל לפ"ז לפרש גם דברי התוס' שבכאן בריוח שכ' אבל למ"ד וכו' לא ניחא רק ע"כ גם לרש"י אליבי' אין מקבל טומאה בכל שהו אבל אין נראה לפרש כן לעשות פלוגתא חדשה וגם איך יפלוג על ת"כ וכ"ש שכאן בתוס' אין לפרש כן דא"כ איך יפול ומה שהקשה ר"ת דלפ"ז לא קשה ק' ר"ת וא"כ אמאי לא כתבו התוס' זה בפירוש שהרי לא כתבו כן בשום מקום אלא נ"ל שגם כוונת רש"י בפסחים מאי שכתב בסוף אין בו שיעור לקבל טומאה למ"ש הרב פור"ת בשמו דכיון שאין בו כביצה אינו מקבל הכשר משא"כ בתחילה דמיירי בענבים שהוכשרו לכך כתב שמקבל טומאה בכל שהוא וזה כו' וממילא אין מקבל טומאה וזה כוונת התוס' כאן בריוח בלי פיקפוק שכתבו האי טעמא ר"ל מה שכתב שמש"ה המשקה טהור שאין מטמא אחרים פחות מכביצה אינו ניחא אלא למ"ד מפ"פ אבל למ"ד מבלע בליעי לא ניחא בהאי טעמא אלא בטעם אחר שסובר רש"י שאין מקבל הכשר פחות מכביצה וקיצרו שכבר כתבו כן בפ' המצניע ואין כאן שום קושיא ארש"י וא"ש מה שהקשה ר"ת ר"ל שזה היא קושיא ארש"י כמ"ש פי' בפ' המצניע ונמצא לפ"ז דברי התו' כאן הם ממש כמו שם אלא שקיצרו כאן וסמכו אשם והם הכל בסיגנון אחד זה נ"ל ברור ואמיתי בפי' דבריהם וא"צ לשום הגה"ה ולא פי' ולא הוספת של מהרש"ל ודוק היטב:

ודע שתירץ זה של הרב פור"ת וכל השקלא וטריא שכתבו לפירש"י לא על הרש"י לבד תלונתם כי גם לפי' ר"ת צריך לכל זה שהרי ר"ת מודה שמדרבנן מקבל טומאה בכל שהוא ואיך קתני כאן טהור והא שמקשה על רש"י מפ' אלו עוברין ממקפה משמע שעליו לא קשה עיין מה שכתבתי בפרק המצניע:

בתוס' בד"ה דכ"ע משקה הבא לאוכל וכו' לא מצי למימר וכו' ר"ל דלא תוכיח מכאן שהלכה לאו אוכל מדאמר דכ"ע לאו אוכל הוא דכן סוגית התוס' והפוסקים דכל היכא דהוי מצי לומר איפכא ואמר כן מוכח דהלכה כן אבל הכא לא מצי לומר איפכא לא מוכח ובאמת תוס' מסופקים בהל' כמ"ש לקמן בשם ר"ח וכמו שכתבתי לעיל אמנם לגירסת הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ואינך שהבאתי לעיל שפיר מוכח דהלכה דהוי אוכל דודאי הוי יכול לומר איפכא דלאו אוכל הוא וכגי' רש"י ותוס' לכן פסקו הלכה כן וממילא רווחא שמעתתא דרב פפא ורב הונא ברי' דר"י ששקלו וטרו אליבא דאמת ואליבא דהלכה דלא כמה שמוכרח לפירש"י ותוס' וכמ"ש לעיל ודוק:

בתוס' בד"ה כבשים שסחטן וכו' עד רב לטעמיה וכו' עד ולפי' הקונטרס וכו' עד ליכא איסור דאורייתא וכו' ר"ל בשלמא לפי' תוס' מיירי אפומא דשישא ביין ושמן שאם יסחוט איכא איסורא דאורייתא אף בבא מעלמא ותימה בעיני דא"כ היכא נקט הכא כבשין פטור הא פירש"י שכבשן ביין וא"כ ליחייב אף שהתוס' לא ס"ל פירש"י שכבשן ביין עכ"פ היכא נקט סתם כבשין פטור הא ביין חייב ושם נקט סתם אפומא דששא ומיירי דוקא ביין ושמן וצ"ל דס"ל להתוס' דאין דרך לכבוש ביין ושמן והוא דוחק ורש"י נשמר מזה שכ' שכבשן ביין ר"ל אף ביין מדנקט סתמא והוצרך לפרש טעם אחר דלא כהתוס' ודוק: