לשון הזהב שבת רסב

זיתים וענבים כמ"ש הרמב"ם בהדיא משא"כ בדבר שאין סוחטין כלל כגון פגועין ואינך דלא גזרינן כלל ושרי אף לסחוט דמילתא דלא שכיחי לא גזרו ובזה מתורץ אף הקושיא שניה שכתבתי למה לו לרב נחמן לפסוק כן הא מוכח מדלעיל חדא דלעיל לא מפורש כ"כ רימונים וגם אין בו טעם כי אין דרך לרוב העולם לסחוט כמו תותים לכך פסק משום בית מנשיא ודוק היטב בכל זה כי הוא מחוורתא דשמעתתא:

בגמ' סוחט אדם אשכול וכו' צ"ל דהקדירה יש בה אוכלין וקערה היינו שאין בה אוכלין אבל בין קדירה וקערה אין חילוק והא דלא מפליג בקדירה או קערה גופא וצ"ל דאורחא דמילתא נקט או נקט רבותא כמ"ש רש"י אע"ג דבקערה לא שתי אינשי וכו' ואפשר דבקדירה ריקנית שתי טפי וק"ל:

בתוס' בד"ה מי דמי ערביא אתרא וכו' עד אלא פריך דאפי' לר"א וכו' לפי פשוטו אין לו פירוש וגם לפ"ז מאי התחיל לתרץ דתנן הא רבנן פליגי וגם שלילות והמשך דברי תוס' ומה שקשה מאנשי הוצל אין לו פי' ועמ"ש לעיל פ' המצניע בתרץ ק' המהרש"א ופי' דברי התוס' דלשם ותורף דברי שם דודאי בערביא מודו רבנן וכן משמע הלשון וא"כ רצה לתרץ דהא דאין סוחטין היינו כגון של בית מנשיא גופא ואפשר דגם בשאר מקומות גזרינן אטו דומיא דבית מנשיא דכאן גזרו טובא גזירה לגזירה אמנם אפשר קאי אהני גופא לכך מקשי מי דמי ערביא אתרא לכך מודו רבין באותו מקום אבל הכא בחד גברא בטל דעתו אכ"א ואצלו גופא מותר כיון דדייק בטלה דעתו אכ"א ואהא שייך שפיר מ"ש התוס' כיון דאתית להכי דבאתרא מודי' חכמים דבהך אתרא גופא אסור א"כ קשה מאנשי הוצל דקאמר שם אפי' אחד מאנשי הוצל שהוציא משוי על ראשו פטור דבטלה דעתו הא הכא משמע דבהך אתרא מודים חכמים אבל בלא"ה לא הי' קשה מידי מאנשי הוצל ודוק:

בתוס' בד"ה חולב אדם עז נראה לר"ת וכו' עד הוי כנוטל אוכל מתוך הפסולת וכו' עיין במהרש"א שמדקדק בלשון התוס' שהתחילו בדש וסיימו בבורר שלשון נוטל אוכל מתוך הפסולת משמע משום בורר ול"נ לדקדק עוד מ"ש התוס' כמו דש חשיבה דהא בכולהו סוגיא היכי דאסר כגון בסוחט לקערה כ' רש"י וכן תוס' כמה פעמים במכילתין דהוי מפרק והוי תולדה דדש והכא כתבו תוס' דהוי כמו דש וגם לשון חשיבא שכ' התוס' אין לו פי' לכן נלע"ד שדברי התוס' הם כולם שהוא משום דש אלא שלא תקשה שלא דמי למוציא משקה מן האוכל הוי מוציא דבר חדש הוי מפרק אבל במוציא אוכל מאוכל הוי שאסור היום לא הוי מפרק כמו סוחט זיתים וענבים שמוציא משקה מאוכל משא"כ הכא כמו שהביא באמת הר"ן בשם חולקין שאפילו בשבת שרי מהאי טעמא ומביאין ראי' גדולה מביצה הנולדה מתרנגולת העומדת לאכילה דשרי נמי בריש ביצה מטעם אוכלא דאפרת ואפ"ה מקשה שבת דעלמא תישתרי אע"ג דבשבת א"א לאכול התרנגולת אפ"ה הוי אוכלא דאפרת והיינו משום דאיסורא הוא דרביע עלה אפ"ה הוי אוכל לזה כ' התוס' לסתור זה דאדרבא זה חמור טפי מסוחט ענבים לתוך הקערה דשם נוטל משקה מאוכל לא דמי לדש ממש שנוטל אוכל מפסולת אלא דהוי מפרק תולדה דדש ותולדה הוי מה דדמי קצת הכא הוי דש ממש כמו אב דדש חשיב כמ"ש כ"פ בפרק כלל גדול מה שדמי ממש הוי אב וה"נ חשיב אב ממש כיון שדמי לגמרי אע"ג שגם העז הוי אוכל אלא שאיסורא דרביע עלה עכ"פ לגבי החלב שראוי היום מקרי פסולת וי"ל ג"כ מדוקדק יותר לשון חשיבא דגבי אב אמרינן כל דהוי במשכן חשיבא קרוי אב ומ"ש הר"ן דהוי כבורר אוכל מתוך פסולת היינו לראיה דאע"ג דגם עז הוא אוכל כנ"ל הוי פסולת לגבי חלב כמו שמצינו גבי בורר אע"ג אם גם שני ראוי לאכול ממש אם רוצה לברור אוכל מתוך אוכל שאינו רוצה בשני הוי כבורר אוכל מתוך פסולת מכ"ש הכא שעז אינו ראוי היום דהוי נוטל אוכל מתוך פסולת והוי דש ממש ובביצה דפריך שבת דעלמא תישתרי היינו שילדה מעצמה לא הוי מוקצה בשביל זה אבל להוציא האוכל הוי דש ודוק היטב וכן הוא מוכרח בר"ן ותוס' שהרי גמ' מפורשת בפ' המצניע דחולב חייב משום מפרק ולא אמר בורר ושם קאי גם בשבת ובי"ט וצ"ל דשם מיירי לקערה ואע"ג דתני שם וחכמים אוסרים משום שבות זה לא קאי אלא מהמכבד ואילך כמ"ש ה"ה על הרמב"ם שפסק חולב חייב משום מפרק וכן הרי"ף הביא בסתמא פ' כלל גדול דחולב ומחבץ ומגבן חייב והיינו משום דמשמע כן בגמ' שם פ' המצניע להדיא ע"ש ודוק:

אמנם הואיל והר"ן נקט לשון בורר וגם לשון התוס' קצת משמע כן נלע"ד לתרץ אף לפי פי' המהרש"א והוא בפרק כלל גדול דף ע"ג ע"ב הקשו תוס' אמאי חולב חייב משום מפרק והוא תולדה דדש הא רבנן פליגי עליה דר' יהודא שם דף ע"ה ואמרי אין דישה אלא בגדולי קרקע וא"ל דבהמה הוי ג"ק ע"ש דסתרו שא"ל כן ותירצו שבאמת אתיא כר"י ומסופקים שם אם הלכה כר"י וגם זה הסברא דבהמה לא הוי ג"ק ג"כ אינו מוכרח כ"כ שהרי הרמב"ם אע"פ שפסק כרבנן דאין דישה אלא בג"ק פסק תכף דהחולב חייב משום מפרק תולדה דדש וכ' ה"ה משום דס"ל דבהמה מיקרי ג"ק והתוס' רצו להוכיח דרב חסדא לא מיירי בשבת דא"כ חייב חטאת וכתבו דהוי דש כמ"ש ור"ל למאן דאית ליה כר"י או דאית לי' דבהמה הוי ג"ק וש"ת דרב חסדא אית לי' כרבנן וס"ל בהמה לא הוי ג"ק ומיירי אפי' בשבת כמו שמואל ולכך סיימו אפי' א"ת כך חייב משום בורר ולעיל דאמר משום מפרק היינו לרב יהודא ודוק וכן יש לומר בר"ן ומרדכי אמנם הראשון עיקר בעיני:

דף קמה ע"א בגמ' במאי איתכשר לכאורה י"ל מאי מקשה דילמא מיירי שכבר הוכשרו הזיתים וענבים אבל כד דייקת מקשה שפיר אליבא דכ"ע והכא מקשה ע"פ המסקנא דגמ' דפסחים בפ' כל שעה ותוס' מביאם וא"כ פריך ממ"נ דלמ"ד משקה מיפקד פקידי אף שהוכשר ענבים לא הוכשר המשקה כמו שלענין טומאה לא נטמאו בטומאת ע"ש ולמ"ד מבלע בליעי ע"כ מיירי בענבים שלא הוכשרו דאל"ה אמאי המשקה טהור כדפריך ומשני התם ע"ש ודברי המהרש"א תמוהים כמ"ש בסמוך ודוק: