לשון הזהב שבת רסא

אבל במאי דאסרינן לאוכלין משום גזירה לק"מ וצ"ע:

בתוס' בד"ה מחמיר אני בחלב מדם וכו' ואומר ר' דבחנם נקט וכו' עד שדמה טהור וחלבה טמא וכו' לא ידעתי מאי קשה לי' שהן הן דבריו אך ע"כ שחלבה טמא היינו לרצון והיכא משכחת דם לרצון שטהור דהא דם שחיטה טמא ע"כ היינו לרפואה ודם הריגה אפשר דטמא כמו דם שחיטה או אף דמשכח בענין אחר נקט מאי דשכיח וצ"ע ואפשר שלשון מחמיר אני הוא מיותר רק להוכיח שלא מחמת דם טמא החלב ותו לא כמ"ש התוס' וק"ל:

ע"ב בגמ' אבל לא ברימונים של בית מנשיא וכו' ופירש"י אלמא איכא וכו' קשה לי למה שבק תותים דתני לעיל בהדי רימונים דאפי' יצאו מעצמן אסור אם הכניסן למשקים ומכ"ש שאסור לסחטן וגם ארימונים קשה שפירש"י לעיל דאיכא דסחיט להו והכא משמע דליכא דסחיט להו אלא של בית מנשיא עד דפריך בטלה דעתו וא"ל דלמסקנא פירש"י דהכא מיירי לאכילה למתק וזה אינו אסור אלא ברימונים משום דבית מנשיא כמ"ש רש"י לקמן בד"ה כרב חסדא אבל בתותים שרי קשה למה יהא שרי בתותים ורימונים לולי בית מנשיא כיון דע"כ יש שסוחטין אותם למשקה דאל"ה לא הוי אסרי רבנן בלאוכלין ונלע"ד מוכרח דבתותים שכיחי טפי שסוחטין אותם אבל ברימונים לא שכיח אלא של בית מנשיא ודכוותי' מי שיש לו הרבה רימונים כמ"ש התוס' בפ' המצניע רק שלא שכיח לכך פריך בטלה דעתו ונקט הכא רימונים לרבותא אע"ג דלא שכיח אסור משום של בית מנשיא וכ"ש תותים ומ"ש רש"י לעיל איכא דסחיט להו גם ארימונים היינו של בית מנשיא ודכוותיה ודוק. ברש"י בד"ה כרב חסדא וכו' עד והכי מפרש רב נחמן וכו' עד למתק הפרי וכו' עד ולא משום דמנשיא רובא דעלמא וכו' עד אבל בפגעין ליכא למיחש וכו' ר"ל אע"ג דלא אסרינן משום מקום אחד ומכ"ש איש אחד היינו לאסור מדינא ולומר כל היכא דאין סוחטין כלל שרי מדינא לסחוט רק כיון שסוחטין במקום אחד מדינא אסור לסחוט בכ"מ שפיר קשה דלא הוי רובא דעלמא ולא אסור בשבילו לכל העולם אבל לרב חסדא דאע"ג דאין סוחטין כלל בשום מקום אסור מדינא לסחוט כיון דאחשבינהו הוי משקה והוי מפרק וא"כ ע"כ הכא מיירי הך דסוחטין בפגעין למתק רק שיש לגזור שמא יסחוט למשקה בזה שפיר יש לחלק היכא דסוחטין אף במקום אחד יש לגזור אע"ג דלא הוי רובא דעלמא שמא אך הוא יעשה כן משא"כ דבר שאין סוחטין בשום מקום אין לגזור כמ"ש בעלמא מילתא דלא שכיח לא גזרו בהו רבנן ומה שעושין במקום אחד הוי נמי מילתא דשכיח והוצרך רש"י לפרש כן השתא לרב נחמן אליבא דרב חסדא דמיירי למתק דאי למשקה אפילו בפגעין אסור לרב חסדא כיון דאחשבינהו הוי משקה כמ"ש גם התוס' ואפילו לרב דאמר לקמן דבר תורה אינו חייב אלא על זיתים וענבים בלבד דאפ"ה מדרבנן אסור ודאי וא"ל למה נגזר ברימונים לרב משום בית מנשיא הא הוי גזירה לגזירה זה אינו קושיא דמצינו כמה פעמים באלו הדינין שגזרו גזלג"ז מטעם דאי לא הא לא קיימא הא או כולה חדא גזירה הוא או י"ל רב נחמן סבר כר' יוחנן דאף בכולהו חייב חטאת היכא דהוי משקה. וגם רש"י בא לתרץ בזה קושיא חמורה דלמה לו לרב נחמן הלכה לאסור ברימונים ומשום בית מנשיא תיפוק ליה דהא בין ר' יהודה ובין רבנן לעיל במשנה עכ"פ אסרי בשאר פירות אם הכניסן למשקין אף היוצאין מאליהן ואף לשמואל דשרי בשאר פירות היינו לאוכלין ובתותים ורמונים אף לאוכלין אסור אליבא דר"י עכ"פ למשקין אסור מכ"ש אם סחטן אף לרבנן אסור דלא גרע מהכניסן למשקין ומה לו לפסוק הלכה כמו שמקשה בעלמא הלכה מכלל דפליגי ה"נ כאן אבל לפירש"י ותוס' דמיירי למתק ולא למשקה אכתי לא מצינו מי שאוסר אדרבה ר"י ורבנן לא אסרי אלא מה שיוצא משקה ולא למתק שפיר פסק הלכה ודוק:

ונלע"ד ברור שמשום הקושיות האלו שכתבתי פה ולעיל בסמוך רצו היש מפרשים שהביא הרי"ף בהלכות לפרש דרימונים יש להם דין זיתים וענבים מחמת בית מנשיא דהיינו לאסור אף הכניסן לאוכלין ולחייב עליהם מן התורה אף לרב ובזה היו מתורצין כל הקושיות אמנם הרי"ף דחה את הפירוש הזה בשתי ידים מוכיחת לכן ע"כ כדפירשתי ודוק:

אמנם הרי"ף והרמב"ם פסקו מפורש דלא כפירש"י ותוס' דמיירי לסחוט למתק לאכילה רק פסקו שבפגעין ואינך מותר לסחוט אף לכתחילה למשקה ובתותים ורימונים אסור לסחוט לכתחילה למשקה וכן אם הכניסן למשקה היוצא מהן אסור ומשמע מהם שלמתק מותר כיון דהוא לאכילה ואם הכניסן לאכילה אף המשקה היוצא מהן מותר מכ"ש למתק לאכלן וגם לא כתבו לאיסור זה ונשארו עליהם קושית של רש"י ותוס' דאמאי שרי לסחוט שאר פירות נימא כיון דאחשיבנהו הוי משקה אף שפסקו כרב דאינו חייב מן התורה אלא על זיתים וענבים עכ"פ מדרבנן לאסור כמו לקמן בכבשים ושלקות למיניהן ונ"ל דס"ל כרב פפא דס"ל דאף לרב חסדא לא הוי משקה אף דאחשבינהו וטעמא דרב חסדא משום שאין עושין בהם מקוה פוסל בשינוי מראה אף דלכאורה רב פפא פליג ארב נחמן דלדידיה ישאר הקושיא על רב נחמן אטו מנשיא הוי רובא עלמא אפ"ה פוסק כרב פפא דגם רבא ס"ל כרב פפא בסמוך גבי מוחל וכן הרמב"ם פסק כרב פפא ורבא פ"א מה' מקואות והא דפסקו כרב נחמן ברימונים דאסור לסחוט היינו לאו משום בית מנשיא וכרב נחמן אלא משום סוגיא דלעיל גבי פלוגתא דר' יהודא ורבנן עכ"פ לכולהו בתותים ורימונים אפי' המשקה היוצא מהן אסור מכ"ש לסוחטן למשקה ולסוחטן למתק לאכילה שרי לדידהו כמ"ש ואפשר אף רש"י לא פי' כן אלא לתירץ הראשון אבל לרב פפא שהוא מסקנא אף לסחוט שרי כיון שלא הוי משקה כמ"ש הרמב"ם וכן משמע הלשון ברש"י דרב נחמן מוקי הברייתא וכו' משמע דוקא רב נחמן וי"ל לתירץ הראשון ואף הרי"ף שפסק בהדיא כרב נחמן שפסק שאסור לסחוט ברימונים משום בית מנשיא י"ל דסובר ג"כ כרב פפא ורבא אלא דאינהו לא פליגי דאף דלא הוי משקה אף דאחשבינהו שפיר יש לגזור שמא יסחוט כיון דאיכא מאן דסחיט דלענין גזירה לא שייך רובא דעלמא כמ"ש לעיל ומכ"ש לסחוט לכתחילה דאסור משום גזירה שמא יסחוט