לשון הזהב שבת רס

סוחט אלא ודאי שיש לו עור אלא דהכא ביין דצריך לו ועושה משום צרכו גזרינן שמא יסחוט בידים משא"כ לעיל והא דאמרינן בגמ' משום עובדין דחול רש"י אזיל לשיטתי' שנראה מדבריו שם שקאי רק אלא יטפח בשמן ע"ש וכ"כ מהרש"ל שם והכריחו לזה דהא לעיל משמע דבספוג לא הוי עובדין דחול דאל"כ אף לקנח יהא אסור ומדברי רמב"ם יש להבין פי' אחר אדברי רש"י שהוא טעם אחד שכ"כ בפ' כ"ב מה' שבת שאם יעשה כדרך שהוא עושה בחול יבוא לידי סחיטה אמנם דבריו צריך פי' למה לו שניהם וגם עובדין דחול בלא"ה אסור וגם לדבריו יוקשה למה לא יטפח בשמן אכן לפמ"ש גם דבריו יתפרשו שהוקשה לו דהא בספוג ע"כ לית בי' משום עובדין דחול כמ"ש וגם הי' דוחק בעיניו לפרש בגמ' דהטעם שלא יעשה וכו' קאי רק על לא יטפח בשמן כיון שכוללם יחד וגם א"כ למה לא תני טעמא דלא יספוג לכך מפרש דקאי אתרווייהו ולא יספוג שמתוך עשייתו כחול שמא יסחוט ולא יטפח הוי עובדין דחול ואסור כמו בעלמא:

ואפשר לומר אף כוונת רש"י כן דמ"ש רש"י במשנה שמא יסחוט היינו ע"כ שמא יתכוין ויסחוט דהא קי"ל כר"ש דבר שאין מתכוין מותר וא"כ האיך יעשה כן בכוונה היינו משום שעושה כבחול ישכח שהוא שבת ויסחוט בכוונה וכמ"ש הרמב"ם והא שכ' בגמ' רק על לא יטפח משום שעל לא יספוג כבר כתב במשנה ודוק:

בגמ' נתפזרו לו פירות בחצר וכו' עד ואוכל עיין בתו' שכתבו דל"ג ואוכל מכח הוכחה דסיפא וא"כ קשה על הרי"ף ורמב"ם שכ' דוקא ואוכל משמע בלא"ה אסור אמנם עיין בר"ן שהקשה מ"ש מכלכלה דלעיל דקאמר בגמ' לישדנהו לפירי ולילקטנהו מ"ש כלכלה מסל דהכא דאסור וכתב דהכא דוקא נתפזרו ובחצר דהוי בורר מתוך עפרורית א"כ דוקא אוכל כמו בבורר בשבת וצ"ל דס"ל לאו דוקא ודוק ודלא כתוס' ואדרבא לדידהו קשה קושיות הר"ן כיון שכתב משום עובדא דחול ודוק:

ברש"י בד"ה וחכמים אומרים וכו' עד ולהודיעך כחו דר' יהודא וכו' ר"ל אלא דמסתבר לי' לשמואל יותר דדוקא נקט וכן מ"ש ואי משום ברייתא דלקמן וכו' ור"ל ולמה הוצרך לומר דמודים חכמים בשאר פירות תירץ ג"כ לאו בהדיא וכו' עד כדפרכינן עלה אע"ג דגמ' משני הפירכא ותיהוי נמי ר' יהודא וכו' אינו מוכרח די"ל דר"י מיקל נמי בהא ולא רבנן אלא דמסתבר דבהא לא פליגי דמה"ת לעשות פלוגתא חדשה בסוחטין לכתחילה מה שלא מצינו ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא למה לו לומר דמודה רב יהודא בזיתים וענבים הא קתני הכא בהדיא וע"ז לא תירץ רש"י כלום כמ"ש אשאר פירות ודאי לפי פשוטו י"ל דרש"י כ"כ ארב נחמן ולא אשמואל אמנם נלע"ד לתרץ ויתורץ גם ק' התוס' החמורה על רש"י דהך ברייתא תיובתא על רב ור' יוחנן ודאי י"ל דאינהו תנאי ופליגי כדאמרינן בעלמא אבל הוא דוחק כדאמרינן כל היכא דאפשר לשנוי לא אמרינן הכי וגם עכ"פ הוי ליה לגמ' להקשות אבל נ"ל לתרץ דודאי גם מרש"י לא נעלם דיש לפרש הברייתא משך מהן בידים קודם שהכניסן כמ"ש התוס' ולא קשה לרב ור' יוחנן אלא לשמואל ור"נ כיון דאית לי' מסברא דמודה רב יהודא בזיתים וענבים למה לי' לפרש כן וע"כ נקט משך משום רבותא וגם לא מסתבר ליה למימר גם גבי תותים ורימונים דנקט משום רבותא ומסתבר להו לפרש דמשך היינו ממילא ונקט דוקא ולא משום רבותא ודוק:

בתוס' בד"ה ור' יוחנן אמר הלכה כר"י וכו' עד וצ"ל דההיא דמתנה אדם מחליף וכו' וצ"ל דר"י לדבריהם דרבנן קאמר דאל"כ כ"ש דקשה ר"י אדר"י דאוסר אפי' בשני כמ"ש התוס' בביצה ע"ש ולכך כתבו התוס' ולי נראה דאפי' אפיך מתניתין וכו' דבזה א"ש טפי דאי אפיך הך דמתנה צ"ל שני תירוצים אפיך ולדבריהם דרבנן קאמר ואם מפיך הכא לא צ"ל לדבריהם דחכמים את"ק לא קשה כ"כ די"ל דת"ק דהכא הוא תנא אחר מחכמים דלשם וכן הסכימו תוס' בביצה עם רש"י שפי' כן וק"ל:

בתוס' בד"ה חלב האשה וכו' עד אבל הכא מיירי בשעת פרישה וכו' ר"ל לאו לענין הכשר זרעים אלא לענין דליהוי משקה לקבל טומאת משקין ולכל דבר והוא מטעם שכתבו התוס' בסמוך משום דדם נעכר ונעשה חלב וכן פירוש רש"י בסמוך בד"ה שגם מגפתה וכו' והא שכתבו כאן משום ותפתח וכו' היינו על עיקר חלב שהוא משקה בין באשה בין בבהמה אף לרצון בין לר"ע אף לפי המסקנא דלא גמיר מדם ובין לרבנן לפי השתא דעדיין לא גמרו מדם כדרכו של רש"י לפרש הגמ' גם לפי ס"ד וכן בחלב בהמה לרצון אבל באמת בתר דאסקי רבנן שדם מגפתה טמא הרי כ' רש"י בעצמו דמשם ילפינן חלב אשה ע"ש ותו לא צריך בחלב אשה לקרא דותפתח רק בבהמה ותו' לא פליגי ארש"י אלא כוונתם לזה דבתר דאתינן לרבנן מדם מגפתה לא צריכנא לקרא דותפתח ושניהם לדבר אחד נתכוונו ועמ"ש מהרש"א דרש"י בכריתות כתב גם בחלב אשה תלי פה בכי יותן ולא ידעתי כוונתו אדרבא רש"י כתב שם כמ"ש התוס' הכא דלענין היותו משקה אין שייך מכי יותן אלא להכשיר זרעים שהרי כתב שם א"א דחלב אשה שתינוק יונק הוי אוכל ולא משקה א"כ צריך הכשר כמו זרעים א"כ אם הוא שלא לרצון לא איתכשר בטפה המלוכלכת ע"פ הדד ומהכא מוכח שם רבא דמעיין ומשקה הוא ולא צריך הכשר ולענין משקה לא שייך כי יותן כמ"ש התוס' ע"ש ודוק:

דף קמד ע"א בגמ' שלא לרצון דגלי אדעתי' וכו' ופירש"י והוי גילוי דעת טפי מהכניסו לאוכלין כ"כ שלא תקשי מהכניסו לאוכלין דאפי' ר"י מודה בזיתים וענבים דאסור וא"כ אם גילה דעתו בפירוש בשבת כגון הכא מותר לשתות המשקין אף בזיתים וענבים ואין זה אלא תמה שלא אשתמיט בשום מקום זה הדין וגם נלע"ד דאין צריך לזה החילוק דלק"מ טומאה אשבת דאף דלא הוי משקה לענין טומאה בלא ניחא ליה אפ"ה לענין שבת אסור משום גזירה שאם נתיר לו זה שמא יסחוט לרצון כמ"ש בגמ' לעיל יהיב דעתיה ויהא ניחא ליה כיון דקיימי לסחיטה וכן כל הפוסקים והרמב"ם אוסרין בשבת כמה דברים במשקין אף דלטומאה לא הוי משקה ע"ש והגמ' לא הקשה לכתחילה אלא לר"י דמתיר שלא לרצון ואפ"ה אוסר סתם אלמא סתם כרצון דמי ולא משום גזירה דהא ר"י לא גזר בתותים ורימונים