לשון הזהב שבת רנח

עולה והוא תמוה ונלע"ד לפרשו ע"פ דאי' במס' תרומות דר"א ור"י דהיינו חכמים דהכא פליגי בי' דר"א סבר בעינן מאה חולין ור"י סבר צ"ט ועוד ג"כ עולה לכך פי' אליבא דחכמים הכא דאם יש צ"ט בלא ועוד ודאי אינו עולה אבל אם יש ק' ועוד כנגדו היינו עם החולין עולה ודוק:

או יותר נראה כיון שאיירי הכא ר"א ור"י לכך פירוש אליבא דכ"ע דהיינו לשון כנגדו סובל או עמו או בלעדו לכך כתב סתם צ"ט כנגדו ודאי אינו עולה לר"א אפי' יש ועוד ולר"י אם אין בו ועוד הוא שהוא צ"ט עמו ובק' ועוד כנגדו עולה היינו לר"א בלעדי התרומה אף בלא ועוד ולר"י עם התרומה כיון שיש בו ועוד ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה לא שנו מטה על צידה דחביות עמ"ש בדף קכ"ג לתרץ רומיא דרש"י מכאן לדף קכה ע"ב בטוב טעם:

בתוס' בד"ה שאוכל מרובה על הפסולת וכו' עד אבל פסולת מרובה לא בטיל לי' פסולת לגבי אוכל ולכאורה תמוה דא"כ ליבטל אוכל לגבי פסולת ואסור ליטול אף האוכל כמ"ש רש"י ותוס' בביצה ע"ש וכן לקמן שסיימו תוס' הכא והא דקאמר בביצה דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא אאוכל קאי קשה נמי א"כ אף האוכל אסור ליקח שבטל לגבי פסולת ונ"ל מוכרח שס"ל לר"ת דאוכל אינו בטל לגבי פסולת משום שהוא יותר חשוב רק פסולת שאינו חשוב אם הוא מועט מאוכל בטל לגבי אוכל ומותר לטלטלו ואם הוא מרובה אינו בטל אע"פ שאינו חשוב כמו אוכל מפני מעלת הריבוי אבל אוכל אינו בטל אע"פ שהוא מועט מפני מעלת החשיבות ולפ"ז פליג ר"ת אשיטת רש"י בשני דברים חדא דלא תלי בטירחא אלא בביטל אפסולת וגם דאוכל לא בטל בשום פעם והא שכ' התוס' שם בביצה דאוכל בטל היינו לשיטת רש"י דהתם וכן מ"ש שם דנפיש בטירחא וכו' אע"ג דלר"ת לא תלי בטירחא היינו לתרץ מה שמקשה מאי קמ"ל רשב"ג לשיטת ר"ת כמ"ש המהרש"א עיין בו שביאר היטב דברי הגמ' לשם לשיטת ר"ת וע"ז משני שפיר דאי לא אשמועינן רשב"ג היינו טועין לומר שתלוי בטירחא וכיון שאוכל נפש טירחא יקח הפסולת קמ"ל רשב"ג דאינו תלוי בטירחא רק בביטל פסולת וכיון דפסולת מרובה בשיעורא נוטל אוכל ולא פסולת כיון דלא בטיל זה כשיטת רבו אמנם מ"ש מהרש"א שר"ת גריס שם פשיטא מי איכא מאן דשרי א"צ דאף לגירסא שלפנינו ניחא מי איכא מאן דשרי שהוצרך רשב"ג להשמיענו דלא כוותיה וכמו שפירשתי אני לעיל בדף קלג ע"ב לשיטת הרמב"ם בגמ' שם מאן תנא פירש אינו חוזר ע"ש ומכאן קצת סיוע למ"ש שם ודוק:

בגמ' אמר רב יצחק שכח לבינה בחצר וכו' קמ"ל אע"ג דלא הוי הפסד כמו ארנקי ומ"ש רש"י לקמן בד"ה אימור דאמר רבנן וכו' עד ומשום הפסד ממון אע"ג דר' יצחק שרי אף בלבינה צ"ל דעכ"פ הפסד מיהא הוי ואף להפסד מועט חששו בזה או אפשר דרב יוסף פליג ארב יצחק וכן משמע לשון רש"י שכתב ארנקי ודסקיא ולא לבינה וק"ל:

שייך לעיל בשיטת רש"י ושיטת תוס' ברשב"ג בד"א ובסוגיא דביצה ולהרמב"ם שיטה שלישית בזה אמנם בטירחא ס"ל לפי האמת כרש"י ונפיש בטירחא קאי אפסולת ומש"ה נוטל את האוכל ע"ש והוא הדרך היותר נאות ודוק:

דף קמג ע"א ברש"י ד"ה אוד וכו' עד ולא לטילטול כלי והוא משנה שלימה בביצה אין סומכין את הקדירה בבקעת והתוס' הביאו בשם ה"ג טעם אחר א"ל משום דר"ש מתיר בביצה כמ"ש ע"ש דהא אמר הגמ' בהדיא רבא כר' יהודא ס"ל אך נ"ל משום דס"ל להתוס' פי' אוד היינו לגריפת אש וכן משמע ברש"י בביצה וא"כ כיון דהוי צורך הסקה כהסקה דמיא לכך כתבו טעם אחר וצ"ל לדידהו דהוכחת גמ' דרבא כר"י ס"ל הוא מסיפא ואוד שנשבר אמנם הרמב"ם פי' אוד היינו לצלות בו וכתב טעם רש"י וק"ל:

ברש"י בד"ה עצמות קשין שאין ראוין לכלב עיין בתו' שהקשו קושיא חמורה על רש"י וגם המהרש"א הקשה במס' ביצה לדברי התו' מאי צריך לאתוי שם דגבי שבת סתם לן תנא כר"ש מהך דמחתכין את הדלועין ונבילה אמאי לא מייתי מהך דשער של אפונין ונ"ל לתרץ קושיתו ובזה יתורץ גם דברי רש"י והוא דמחמת סיפא דשער של אפונין א"צ להפך די"ל כפירש"י דעצמות וקליפין מיירי שאין ראוין לבהמה גם ביה"ש וגם עכשיו לכך אסר לר' יהודא אבל בשער של אפונין שהם ראוין לבהמה וגם ביה"ש היו ראוין למאכל בהמה אלא שהיו מחוברין למאכל אדם ס"ד דבזה ר"י מודה דשרי אבל מהך דמחתכין את הנבילה שנתנבלה בשבת מוכח שפיר דסתם תנא כר"ש אע"ג שראוי' עכשיו לכלבים כיון דביה"ש לא היתה ראוי' כלל ור"י אית לי' מיגו דאתקצי לביה"ש איתקצי לכולא יומא ע"כ סתם כר"ש וא"כ קשה אהך דמגביהין הילכתא אהילכתא דב"ה כר"י אף את"ל שאין ראוין למאכל בהמה כיון דר"ש שרי גם בזה דהא ב"ש כר"ש איך ס"ל לב"ה כר"י כיון דסתם לן תנא כר"ש דזה לא ס"ל לרב נחמן דבחדא יסבור כר"י ובחדא כר"ש א"כ ע"כ שהוא מהופך וב"ה כר"ש וא"כ ע"כ סיפא דשער של אפונין נמי כר"ש דאל"כ תיקשי לאחר היפוך הילכתא אהילכתא וא"כ ע"כ באינו מאכל בהמה גם ר"ש מודה דאסור דהא קתני בהו מפני שהוא מאכל בהמה והגמ' דמוקי כר"ש היינו למסקנא לפי שהיפך רב נחמן וע"כ לפי המסקנא גם עצמות וקליפין מיירי שהם ראוין לבהמה דאל"כ לא הוי שרי ר"ש וכמ"ש התו' אבל רש"י הא מפרש המשנה לפי הגירסא שלפנינו לפי ס"ד שנוכל לפרש הדברים במשנה גופא שלפנינו כדרכו של רש"י בכ"מ ע"כ הוצרך לפרש שאין ראוין לבהמה שלא תיקשי רישא אסיפא ותוס' לא פליגי ארש"י אלא כתבו דלמסקנא אינו כן כמ"ש בגמ' ורש"י מודה לזה ודוק:

ברש"י בד"ה ארמייתא תמרים רעים הם וכו' עד אגב אמייהו לבהמה נמי קיימו ובד"ה פרסייתא ואין מאכילין אותן לבהמה ע"כ קמתי משתומם דדברי רש"י סותרין זא"ז למ"ש בפ' במה מדליקין דף כ"ט ע"א בפי' ארמייתא ופרסייתא ששם פירוש ארמייתא שעדיין יש עליהם אוכל וחזו עדיין לאדם ופרסייתא אין עליהם אוכל וחזו רק לבהמה והוא היפך מכאן ולענין דינא ואתמהא ששום מפורש לא הרגיש בזה:

אמנם אחר שראיתי דברי הרמב"ם בפ' כ"ו מה' שבת ת"ל נלע"ד שקמתי על האמת בדברי רש"י