לשון הזהב שבת רנז

ולא רבנן אמר שאין זה הוכחה דנוכל לומר שאף רבנן מודו באדם ומתניתן אתיא אפי' כרבנן אבל באמת אין לחלק ומתניתן אתיא כרב נתן כיון שרבא פוסק כרב נתן ואפשר משום זה ס"ל כר"נ מכח משנה דלעיל אע"ג דדחי הרי כתבו כל הפוסקים אין למידין מן הדיחוי והא שכתב רש"י כן בפ' מפנין היינו לפרש ע"פ פי' יותר מרווח לפי סברא זאת אבל באמת י"ל דאתיא כרבנן ואדם אין דרך להגביהו כמו בהמה חי' ועוף כשאין רוצין לילך לכך כתב רש"י כאן אליבא דרבא ע"פ האמת דס"ל כר"נ וכ"כ לתרץ הא דאמר לעיל רבא כר"נ ס"ל וא"צ לדוחק התוס' לעיל ודוק:

בתוס' בד"ה ונישדינהו לפירי וכו' עד א"ת מ"ש דלא שרינן וכו' עד וא"ת אפי' אין הכלכלה וכו' עיין במהרש"א שהקשה היכי שייך הני קושיתם הכא וכ' ויש ליישב ונ"ל ליישב דודאי גם לעיל שמקשה ארבא דאמר כיס לא מבטל משום דלא צריך לה לתינוק וצ"ל אע"ג דצריך לי' לשחוק אין בטל משום זה רק כמו מטה שא"א לנושאו זולתו ומכ"ש לפי' התוס' שכ' שאם ישליכו מידו יצעק ק' ליהוי כמו מטה דצ"ל זה החילוק ומקשה ממתניתן דא"כ שאינו בטל אמאי שרי לטלטל תינוק עם האבן ומשני משום גיעגועין התירו קשה האיך משני הך דכלכלה לרבא כיון דלא בטל ליה לתינוק מכ"ש לכלכלה וצ"ל דסמך אסוגיא דהכא דמשני בפירות המטנפין וכלכלה פחותה דא"א להשליך האבן והוא צריך לישא את הפירות לשלחן הוי כמו געגועין דשרי או בטל האבן אגב חשיבות הפירות משא"כ בתינוק אי לאו דל"ל געגועין א"צ לא לתינוק מכ"ש לאבן ולא בטיל האבן כמ"ש רבא ממילא לק"מ הך וא"ת מ"ש דלא שרינן וכן א"ת השני לק"מ די"ל דסוגיא זו ג"כ אליבא דרבא כמ"ש לעיל דסמך אכאן ורבא הא אית לעיל דלא תליא בחשיבות אלא כל מה שאין צריך לו שא"א לו זולתו כמו מטה או פירות המטנפין וסוגיא דביצה ע"כ דלא כרבא והא דרבא שרי לטלטל כנונא אגב קיטמא נמי מיירי שא"א לטלטל הקיטמא בלא כנונא כמ"ש התוס' באמת פ' כירה דף מ"ז ע"ש אבל השתא שתירצו התוס' דאם ישליך מידו יבכה וודאי משום זה לא שרינן טילטול אלא כיון שהוא צריך לו קצת הוא בטל אגבו וקשה א"כ למה מחייב רבא גבי כיס הא נמי יבכה כשישליך מידו ולהא בטל אגב תינוק וצ"ל דלענין חיוב דאוריי' לא בטיל אבל לענין טילטול דרבנן בטל אגבו אף בצריך קצת א"כ שפיר הקשו דאף בלא געגועין לישרי כיון דהתינוק שרי לטלטל והאבן יהא בטל אגבו לענין טילטל כיון שצריך קצת שלא יבכה אף דלענין חיוב דאורייתא לא בטיל כמו ביש לו געגועין כנ"ל ובזה מתורץ נמי דלפי פשוטו קשה מאי מקשין תוס' דאף בלא געגועין לישתרי הא הגמ' מקשה מרבא דלעיל שמחייב בכיס וע"כ הוצרך לתרץ ביש לו געגועין ולפמ"ש ניחא וכן קושיא השנית מקשין שפיר לפ"ז כיון דרבא מודה דלענין טילטול שפיר בטיל אף בצורך קצת א"כ סוגיא דביצה אתיא ודאי אפי' אליבא דרבא כמו שמשמע שם שמקשה מרבא וגם שם יש צורך קצת או משום דלא חשיבי כלל בטלי אף בלא שום צורך לענין טילטול כמ"ש התוס' בפ' כירה הנ"ל דאל"ה לא מקשה מן כנונא דשם צריך לקיטמא ע"ש וא"כ ה"ג גבי אבן דלא חשיב כלל יהא בטל אף בלא שום צורך דשאני טילטול מחיוב כנ"ל ודוק:

בתוס' בד"ה ה"נ בפירות המטנפין וא"ת וכו' העיקר הגירסא כמ"ש מהרש"ל דברי תוס' כולו ובודאי מצא כן בספרים המדויקים וכן הוא לפנינו בספרים חדשים ודברי התוס' שבספרים ישיני' הם מוטעים כמ"ש מהרש"ל ומהרש"א אלא שנראה מדברי מהרש"א שמחמת קושיא מחקם ורוצה לתרץ הקושיא ולהליץ לקיים הגי' ולענ"ד בלא"ה משום קושיא אין למחוק אלא שאין מקום כלל לדבריהם מתחילה ועד סוף שאם יכול להניח ע"ג כלי או טבלא מאי משני בפירות המנטפין וגם שסיימו בהא ודאי לא אמר למה לא אמר כיון שאפשר ליטול הטהורה אלא דברי תוס' לפי גי' חדשה הם עיקר ודוק בא"ד א"כ ה"נ לישקלינהו לפירות בידיו וא"ל דילמא ה"נ אבן למעלה ופירות מלבד שי"ל שק' התוס' הוא אמאי לא קאמר רב חסדא הכא ל"ש שאבן למעלה אמנם נלע"ד ברור שדברי התוס' הם הכל על המסקנא שמשני הכא בכלכלה פחותה וכו' וכן משמע ממ"ש והשתא לא צריכנא וכו' וא"כ הרי אבן למטה או מן הצד בכלכלה ויכול ליטול הפירות וק"ל:

בא"ד והשתא לא צריכנא לשינויא קמא ר"ל לתירוץ השני של תו' אבל לתירוץ הראשון שפיר צריכין לפירות המטנפים דאל"ה אף שאינו יכול להכניס ידו ינער הכל לארץ אף שהכלכלה תהי' פחותה יטול הפירות בידו לשלחן אבל לתי' השני שכיון שהם בלא כלי א"א ליטלם בידו שפיר כתבו ששוב אין צריכין לשינויא קמא וק"ל:

בא"ד לעיל שפי הכלכלה צר והא דקאמר רב חסד ל"ש דילמא גם שם מיירי בפי הכלי צר י"ל דסתם כלכלה פיה צר משא"כ התם דלא תני כלכלה ומשמע באיזה כלי שהוא שפיר אמר ל"ש וק"ל וע"ל דף קנ"ה ע"א בגמרא:

בגמ' דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וכו' תימה לי מאי מייתי מסיפא וגם אינו דומה שהכא מיירי שנפלה למאה ושם הוא לפחות ממאה ויש לחלק ולומר שנעשה הכל כמו תרומה אמאי לא מייתי מרישא דתני סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה למקום אחר ר"א אומר מדמעת כתרומה ודאי ויותר תימה שה"ל לאתוי מריש פירקא דלשם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין רא"א תירום ותשרף ושם מפורש הטעם שאני אומר היא שנפלה היא שעלתה ומזה הוציאו מפרשים טעמא דר"א בהך שני משניות וצ"ל משום דשם יש לדחות דילמא אחר שעלתה הוא דהוי תרומה ממש לר"א כיון שכן דינו לעלות אבל קודם עלייתו הוי מדומע אף לר"א וא"כ הוי תיקון מעלייא יותר לר"א כמו שמפריש תרומה אבל מהכא מיירי ממדומע דלא מועיל עליי' אפ"ה בעינא מחתא ודוק:

בגמ' אלא הוא דאמר כרשב"א עיין פירש"י דלאו הטעם משום דתרומה בעינא מחתא ומזה תימה על הרב ברטנורה ותי"ט וכן הרמב"ם פירשו כולם הטעם ר' יהודא משום דס"ל בעינא מחתא כר"א והוא דלא כמסקנא וצ"ל לדידהו דפירשו דגם הטעם של רשב"א הוא דס"ל כר"א בעינא מחתא אף לקולא וכן ר"י עדיפא מהאי טעמא וק"ל:

ברש"י בד"ה וחכ"א אין המדומע וכו' עד ומדמע עד צ"ט כנגדו ואם יש בחולין יותר מק' כנגדו