לשון הזהב שבת רנה

קמ"ל דלית בי' משום אהל וגם להתירץ ראשון הוא משום אהל אלא למסקנא הך ברייתא דאקשי מיני' הוא משום ר"ה ושפיר שייך עכ"פ רב ששת הכא וא"כ פירש"י הוא יותר מרווח חדא דלשון מיהדק משמע טפי כפירש"י דלפי' ר"ח הל"ל הא בקשה הא ברכה וגם דלפי' ר"ח קשה הא כ' ר"ת לעיל דכל הני דאסרי להו משום אהל אלא עם מחיצות והכא ליכא מחיצות ומה שכ' המ"א דס"ל כהרא"ש דכיון דעשוי לשום אהל אסור אף בלא מחיצות אינו במשמע שלובשין לשום אהל וגם לשון תוס' לעיל לא משמע הכי וגם לדידיה יוקשה עליו קושיות עצמו דלישני הגמ' כאן שלובשו לשום אהל כאן שלא לשם אהל לכן נ"ל ברור ע"פ התוס' דמיירי שלובש הסודר על ראשו ועל הכובע וכאותו דיעה שהביא בעל מ"א בטלית ומה שהקשה המ"א א"כ לישני הגמ' דהא דלבש סודר הא דלא לביש סודר י"ל שדרכן הי' בכך לילך בסודר כמ"ש בעלמא וגם הכא שרבב גלימי' טפח וכו' משמע שדרכן היה בגלימא על הראש ורב ששת סתמא קאמר דשרי וכן משמע בהדיא בלשון הרמב"ם פ' כ"ב והביאו המ"א בעצמו שאינו אסור משום אהל במיהדק אלא עשה אהל בטליתו עליו גם מנגד פניו ע"ש והוא פסק כר"ח ותמיה לי מאד על המ"א שהביא לשון הרמב"ם ואח"כ פליג אדיעה זו אמנם זו לפי שיטת התוס' אבל לשיטת רש"י א"צ לדוחקים אלו ואדרבא משמע מסקנא כרב ששת דאפי' שרבב בגלימא עליו שרי ברה"י או אם מיהדק אף בר"ה שרי וא"כ שפיר נהגו העולם לילך בברייטל או בקאפליש בשבת ברה"י אף בטלית על הראש שרי וכשיטת רש"י שהוא המחוור לענ"ד אמנם בזה איני רוצה להכריע בין הורים גדולים עכ"פ בלא טלית על הראש ודאי שרי אף לשיטת התוס' והרמב"ם וגם להרא"ש שהביא המ"א נמי שרי שאנו אין הולכין בו משום אהל אלא לכבוד ודוק:

דף קלט ע"ב ברש"י בד"ה מת ביו"ט ראשון פי' שנשתהא וכו' כן הוא דעת רש"י וראייתו נכונה מר' יוחנן דקאמר י"ט הסמוך לשבת הוי משמע דוקא בכה"ג וע"ז אמרו ואמר רבא משמע דגם הוא ס"ל כר' יוחנן ובאמת רוב פוסקים פליגי ארש"י אבל אין מוכרח דגם דעת רש"י נכונה וא"ל א"כ מאי מקשה אינו והאמר רב יהודה דילמא הם שלחו לו סתם את משמע דלא אישתהי זה לק"מ חדא דודאי רש"י לא כ"כ אלא אי"ט ראשון אבל בי"ט שני לא ס"ל לרש"י דוקא אישתהי שהלא גמ' מפורשת בפ"ק דביצה דף ו' דאסיק רב אשי אע"ג דלא אשתהי אלא דשם מיירי בי"ט שני דוקא שהרי סיים שם בטעמו שי"ט שני לגבי מת כחול שויהו רבנן וגם משם ראי' לדברי רש"י שמשמע אבל בי"ט ראשון לא פליג אמר זוטרא ובעינן אשתהי דוקא וכר' יוחנן דהכא דמיירי ג"כ בי"ט ראשון מדהורה לקברו ע"י עממין ונ"ל ברור דמזה הטעם סבר מ"ז למימר אף בי"ט שני ע"י ישראל דוקא אישתהי כיון דרבא בחדא מחתא מחתינהו יום טוב ראשון על ידי עממין ויום טוב שני ע"י ישראל וכמו שי"ט ראשון ע"י עממין הוא דוקא באישתהי כמו שמוכח הכא דאמר י"ט הסמוך לשבת הוי ה"ה בי"ט ב' ע"י ישראל וע"ז פליג רב אשי לומר שאין דומין די"ט שני לגבי מת כחול הוא אבל בי"ט ראשון לא פליג ובעינן אישתהי אף לרב אשי ולפ"ז הי' נלע"ד להורות כשיטת רש"י כיון ששני הסוגיות מורין כן ולא מצינו שום חולק ובפרט שהוא להחמיר ולא מצינו מי שיקל מנ"ל להקל אבל מה אעשה בטלה דעתי נגד כל גדולי הפוסקים וש"ע ושהמנהג כן עכ"פ ארש"י לק"מ מאי שמקשה בגמ' הכא דמקשה מי"ט שני דשרי אף לא אישתהי וגם משמע אף במת אחד לא יתעסקו בו לא בי"ט ראשון ולא בי"ט שני וכיון שלא התעסקו בו בי"ט ראשון הוי שני אישתהי ואפ"ה אסור להו מקשה שפיר ודוק:

ברש"י בד"ה ונותנין ביצה וכו' עד והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה והא שכ' רש"י לעיל דף קל"ד ע"א על הא דקאמר הכא לא מיחזי כבורר משום שכולה יורדת היינו כמו שסיים ולא נשאר פסולת למעלה וכולה היינו כל החלמון והחלבון הוא אוכל בפ"ע וק"ל:

ועיין מהרש"א שמביא קושיא על ר' הלוי ותירוצו אינו מוכרח די"ל כיון דלא מתקלקל שוה י"ט לשבת ובני החכם השלם מ' יחיאל משה נ"י תירץ לפני שזהו שמתרץ הגמ' לא מיחזי כבורר כיון שמשנה ורש"י פי' שם לשיטתו והוא מתקבל וק"ל:

דף קמא ע"א בתוס' בד"ה הני פלפלין מדיק חדא וכו' עד ואגב דאיירי וכו' לכאורה לא שייך הכא לתירוצם וצ"ל שלא תאמר למאי שדוחין פי' השאלתות דלא שייך למכילתין אף לפי' ר"י לא שייך הכא לכך כ' ואגב וכו' והוא שייך גם הכא או י"ל שהוא כמו עוד סיוע לפירושם דבשלמא אי מיירי בשבת י"ל ואגב ושייך הכא אבל אי מיירי בי"ט ודאי לא שייך הכא דל"ד שינוי דשבת לדי"ט אע"ג דכבר הקשו יותר דלא שייך במכילתין כלל ודאי מצינו הרבה דיני י"ט במכילתין אלא דהוי ליה לפרושי והכא כ' אף אם הי' מפרש לא שייך כאן אם הי' מיירי בי"ט ונ"ל דתחילה שהיו מקשים הוי ליה לפרושי נמי משום די"ט לא שייך כאן וה"א דמיירי בשבת דאל"ה הא מצינו לעיל אין מסננין את החרדל דמיירי בי"ט ונקט סתם או אפשר דהתם מיירי נמי בשבת או שהוא ברייתא ולא רצה לשנות הלשון או משום דשייך לענין שלפניו נקטי' משא"כ הכא ולפ"ז מתפרש שפיר טפי לישנא דאגב דנקטי תוס' לתרץ כל קושייתם ודוק:

בא"ד א"כ יהא קוצרו ממחובר לכאורה הוא תמוה שהתוס' בביצה אסקו בשני מקומות דקצירה אסור מדאורייתא אף בא"א לעשותה מעי"ט והבאתים בריש פרקין וצ"ל דזה דוקא קצירה דתבואה שהוא עדיין רחוק מאוכל נפש ולא שרי אלא מלישה ואילך שהוא קרוב אבל קצירה דתבלין קרוב טפי לאוכל מלישה וראי' וכו' דטחינה נמי אסור מדאורייתא בתבואה ובתבלין שרי ושפיר יש לחלק בין אפשר ללא אפשר מדרבנן כמ"ש בריש פרקין ועמ"ש באורך וק"ל:

ע"ב בגמ' הב"ע ברפוי וכו' הקשה המהרש"א דא"כ לוקמה תרווייהו כרבנן הא ברפוי והא בשאינו רפוי וקושיתו נשאר מעל דמה שתירץ דשני הברייתות מיירי בחד גווני מלבד שהוא דחוק הוא לענ"ד טעות דהא אף כי מוקי כר"א אידך ברייתא נמי ע"כ באינו רפוי מיירי דאי ברפוי אף לר"א הוי כלי כמו שמסיק הגמ' וכמ"ש רש"י שם אף שאמר כן לרבא מסתמא אביי