לשון הזהב שבת רנד

חטאת ומש"ה אמר נמי רב יוסף לעיל חיוב חטאת בתלה ואביי דאתקיף ליה צ"ל דס"ל כרב כהנא ולא מצי למיתני אוסרין משום נותנין לתלוי' דשם חייב חטאת מש"ה תני לשון אין נמי ברישא וא"כ י"ל דרב ששת ידע דיש תנאים בכה"ג דחד מחייב חטאת וחד מתיר אף לכתחילה אלא שהוקשה לו הלשון אף דר"א מתיר לכתחילה הוי לי' למימר פוטר כיון דכאן ליכא אלא חכמים דאמרי אין נותנין דמשמע חייב חטאת איך שייך לפלוג בלשון נותנין לכתחילה כמו שם בברייתא דליכא אלא ר"מ אמר פטור אע"ג דמותר וה"נ ודאי חכמים אמרו תחילה ואף אם נאמר דר"א אמר בתחילה קשה להיפך דכמו דלא שייך לשון מותר על פלוגתא דחיוב ה"נ לא שייך לשון חיוב על פלוגתא דמותר אלא ע"כ דלשון אין הוי לשון איסור ומנ"ל דחייב ואקשה ליה רב יוסף הא מצינו הלשון כה"ג לשון מותר אפלוגתא דחייב וע"ז אמר ליה אביי שפיר מי סברת וכו' כמ"ש שם בגמ' לכך שפיר שייך הלשון אבל היכא דליכא רק תרי תנאי לא שייך הלשון מותר אפלוגתא דחיוב כמ"ש שם הגמ' להדיא ולכך לק"מ מאי דסברי רבה ור"ז כרב כהנא דאע"ג דקאי אתקפתא דרב ששת דע"כ לשון אין סובל גם לשון איסור ולא מוכח ממשנתינו דחייב חטאת י"ל מסברא דחייב חטאת דדמי לבורר ולמרקד כמ"ש אינהו וגם י"ל כיון דלא תני בהדיא חייב לא קשה גם הלשון אין נותנין כמו שם דתני בהדיא חייב ודוק:

בגמ' חזינן להו לכילי בי רב הונא דמאורתא נגידין וכו' ולא פירש"י שום טעם וגם תוס' כ' וי"ל כדרמי בי' הוי משמע מעיקרא לא ס"ד הכי ולא כתבו האיך וצ"ל כמו כילת חתנים ואינו במשמע וגם הפוסקים לא הביאו הך דינא להיתר אמנם מדברי הרי"ף והרמב"ם למדתי פירוש שהם כתבו שסתם כילה אם פרשו חייב חטאת שהוא אהל קבוע אם יש בגגה טפח ע"ש וע"ז קאמר לתרץ הא דקאמר רב כילה אסור דמשמע רק אסור מדרבנן ולא חיוב חטאת ומזה יוקשה ג"כ על הרי"ף ורמב"ם רק קאמר חזינא לכילי וכו' ר"ל בחול כל לילה פרשוה ובבקר חבטם א"כ לא הוי אהל קבוע ובכה"ג אינו רק אסור אבל כילה שהוא קבוע זמן מרובה חייב חטאת וא"כ אדרבא מכאן הוציאו דינם ודוק:

בתוס' בד"ה וכל הנהו דאסרי וכו' ר"ל אף גוד ודלא כפירש"י ועיין בר"ן:

ברש"י בד"ה נוטל אוכל ולרבה נמי וכו' ר"ל דאל"כ קשה לרבה דהא מרקד נמי נוטל אוכל ומניח פסולת ואדרבא דמי טפי בשני דברים נוטל אוכל וגם פסולת למעלה אלא דרבה ס"ל דלא בעינן דומה בשני דברים אף בדבר א' סגי ומכ"ש משום מרקד דחייב ור"ז ס"ל כיון שיש יותר דומה מדדמי ליה יותר מדמינן ודוק:

ע"ב בגמרא הא דתניא גוד בכיסנא וכו' עיין בפירש"י עד ואינו יודע מה הוא וברמב"ם מצאתי פי' נכון והוא מ"ש בהלכותיו בה' שבת שהוא פרוכת גדול לתלותו ברצועותיו אדם אחד אסור שכשנטלו לתלותו הוא נעשה אהל עליו ע"ש אבל ב' בני אדם נוטל א' בקצה מזה וא' בקצה מזה ואינו נעשה אהל אבל כילה שהוא גדול יותר אפי' רוצה לתלותו שלא על המטה אפי' י' ב"א אסור א"א דלא נעשה אהל פורתא ומימתח ע"ש ודוק:

בגמ' אלא לידע אם ראשונה וכו' נ"ל שאינו מגי' דהא אמר אמרו עתידה ליטול וכו' משמע שאמרו כן בכרם ביבנה אם טמאה היא וכו' אלא שמפרש שיסתפקו על הככר שנגע במה שנגע בזה הככר שהי' בתנור אם טמאה היא שאם זה הככר שבתנור הי' ראשון זו טמאה ואם היא שני' זאת טהורה וממילא מתורץ קושית המהרש"א דלימא בכלי מספקא להו דהא אמרו עתידה שתטול ככר וכו' ודוק:

ברש"י בד"ה בהדיא כתיב ותורה שבכתב הרי כתובה ומנחת וכו' משמע אבל על תורה שבע"פ שפיר י"ל שתשכח מהם והוא תמוה דא"כ מאי מקשה מתניתן היא וגם מאי בעי רש"י נימא דאף על משניות א"א שתשתכח וכפשטיה דגמ' ונ"ל שהוקשה לרש"י אהא דמשני הגמ' מסתפקא להו הא דאמר לי' רב אדא משמע לפי פשוטו אף שידעו שהוא שני' מהמשנה יוקשה להם זאת הקושיא וא"כ מאי הא דקאמר עתידה אשה שתטול ככר של תרומה וכו' למה תטול הככר כיון דהדין ידעו שהוא שני' לקושיא אין צריך ככר לכך כ' רש"י שהתמי' אינו אלא על תורה שבכתב דכתיבא ומנחא אבל על המשנה ודאי יכולין לומר שתשתכח והא דמקשה הא נמי מתניתן היא היינו מה שמשנה נותנת טעם המפורש במקרא כמ"ש שהתנור תחלה וסדר טומאות ודאי ידעו מדנקט אם ראשונה אם שני' וקרא וכלי חרש אשר יפול מהם אלא תוכו טמא הוא וכל אשר בתוכו מכל האוכל טמא ממילא הוא שניה כיון שנטמא מחמת התנור ואהא שפיר משני מסתפקא להו כיון שהמשנה תשתכח ובקרא י"ל שהוא כמאן דמלי טומאה והמשנה לא ידעו מכ"ש הברייתא ודוק:

בתוס' בד"ה שאין בשיפועו טפח הרבה יש תימא וכו' והא שכעורה להם מה ששנה רש"י דכילת חתנים אין עשוי לישן וכו' משום שסתם כילה היינו לישכב תחתיו ומסתמא כילת חתנים היינו למשכב החתן אמנם לפירש"י לק"מ וק"ל:

ועיין מהרש"ל שכ' פי' נכון ומרווח אך המהרש"א הקשה עליו לפום ריהטא גודא רבא שיהא סתירה בדברי הגמ' עצמו ע"ש ודוק והוא סברא נכונה אלא דנלפענ"ד דמשום זה אין לדחות פירושו כי זה הקושיא הוא לחדודי ולא לאמת כי אטו צריך להיות השיפוע שוה בכל המשך שיפוע מי לא משכחת שיהא השיפוע למעלה רחב ואין למעלה עד פחות מג' טפח אבל פחות מעט יש ואפ"ה ליכא ב' טפחים ברחוק י' טפחים כגון שמשפע מג' ולמטה בשיפוע קצר כזה **ציור בספר** ודוק וראוי לישן תחתי' כיון שמי' למטה רחב וגובה הרבה כמ"ש מהרש"ל ודוק אמנם אי קשיא הא קשיא לי על פי' מהרש"ל שמ"ט לאסור אם בגובה י' יש טפחיים דשם לא שייך לומר שיפוע אהלים כפירש"י דהא אפי' אם אין שם טפחיים עדיין יש שיפוע אהלים עד למטה שהוא רחב הרבה ואם כפי' התוס' ג"כ ליכא דשם אין אהל גבוה י' וגם ק' ק' התוס' וגם עדיין עד למטה יש גובה י' ברוחב טפח וגם לבוד לא שייך לכן מחוורתא כפירש"י או תוס' הראשון ודוק בתוס' בד"ה הא דמיהדק פר"ח שאינו נכפף וכו' מיאן בפירש"י משום דהכא בדין אהל מיירי ומאי שייך הכא אבל לק"מ דהא רב ששת דאמר סיאנא שרי ודאי