לשון הזהב שבת רנג

רבה בר רב הונא מערים אדם על המשמרת לתלות רמונים וכו' ע"ש ואי אסור משום אהל אף בלא שמרים תכף שתולה המשמרת אסור משום אהל ורש"י נשמר שם מזה שהוקשה לו זה וכ' שם ואוקמינא דטעמא לאו משום אהל אלא משום עובדא דחול והיא גופה תימה גדולה למה לא יהי' אהל וא"ת איזה סברא שאינו אהל א"א שהרי מזה התחיל להקשות על ר"א השתא אוספי אהל לר"א אסור למיעבד לכתחילה מי שרי ולא הדר ביה כלל וגם דברי הגמ' גופא מוסתרין כאן בסמיכות דמעיקרא תמה על מה שרי ר"א ואח"כ על חיוב חטאת תמה א"מ תלא כוזא משמע שאין בו איסור כלל כמו כוזא עד שהוצרך אביי לומר משום עובדין דחול ודאי י"ל שזה מתרץ רש"י שכ' שעיקר קושיתו שאינו בנין גמור ואין שייך חיוב חטאת אבל לענין איסור ודאי לא דמי לכוזא וכן כוונת התוס' וכמ"ש לעיל וכאן יש להוסיף טעם שמחמת סתירת דברי הגמ' הוצרכו לפרש כן אמנם תרי מילתי דתמיהי אינם מתורצין כ"כ וגם למה הוצרך אביי ליתן טעם הא כבר אמר שהוא אסור ובזה התחיל וכדי לתרץ כל הלין תמיהות גדולות נ"ל ברור ומוכרח שודאי הוא פשוט שתליות המשמרת הוא איסור אהל עראי כמ"ש רש"י תכף ובזה התחיל הגמ' וע"ז אין צריך ליתן טעם וראי' לא הגמ' ולא רש"י ותוס' דפשיט איסורו בכולהו ש"ס אמנם אמרינן בביצה והביאו התוס' לקמן דבכולהו אהל עראי ממטה למעלה אסור אבל מלמעלה למטה שרי והיינו משום שאינו אלא מדרבנן דמיחזי כבנין ומלמעלה למטה לא מיחזי כבנין שאין דרך לבנות כן וא"כ גם במשמרת הי' לנו לומר שאם עושה מלמעלה למטה כגון שתופס המשמרת בידו ומותחו ואח"כ מעמיד הכלי תחתיו וכמ"ש התוס' לקמן יש לנו לומר דשרי והכא סתמא קאמר בין לר"א דשרי בין לחכמים דאסרי משמע דפליגי ר"א ורבנן בתרווייהו ואחר הנחת הקדמה זאת מתורץ הכל דמתחילה מקשה שפיר אר"א דאמר תולין משמע אפי' ממטה למעלה הא הוי אהל עראי ומי שרי לר"א ואח"כ אמר הש"ס על החכמים תלה מאי ומתורץ נמי מקום הספק כאן ולא בכל הש"ס על עשיות אהל עראי וגם מקום הה"א של רב יוסף לומר חייב חטאת כאן ולא בכל הש"ס והוא שכיון שאמרו סתם אין תולין משמע אפי' מלמעלה למטה ואם הוא מדרבנן משום אהל עראי הוי להו לחלק וכמ"ש מהגמ' אלא ודאי י"ל שהוא מן התורה ואז אין חילוק אמנם אין סברא לחייבו מן התורה כיון שהוא בנין עראי לפי שעה ובכלים קי"ל דאין בנין מכ"ש הכא לכך מקשה תלי מאי א"ת שהוא מדרבנן לישרי מלמעלה למטה ואם הוא מן התורה ואז אין לחלק דודאי בדאורייתא אין לחלק כמ"ש התוס' לקמן בסמוך קשה למה ולכך אמר רב יוסף שחייב חטאת ע"כ דאל"ה למה לא חילקו אלא ודאי שהוא דאורייתא ואז אין לחלק וא"כ אף מלמעלה למטה חייב חטאת וע"ז הקשה אביי שפיר מאד בלי שום דוחק א"מ תלא כוזא בסיכתא דמלמעלה למטה הוי ממש דומה דבשעה שמותח המשמרת בלא דפנות הוי כמו כוזא הוי ג"כ אהל בלא דפנות ובזה ודאי אין לחייבו ועל מה שמעמיד הכלי אח"כ פשיטא דאין לחייבו וא"ת בצירוף שניהם הוי בנין ע"ז כ' רש"י דאין זה בנין גמור אף בצירוף שניהם דלא דמי לכוזא עכ"פ בנין גמור לא הוי לכן הוצרך אביי לומר דאף מלמעלה למטה דליכא איסור אהל אסור משום עובדין דחול שעושה כן לשמרים לכך לתלות בו רמונים שרי מלמעלה למטה שאינו עובדין דחול והא דלא אמר רבה בר רב הונא דדוקא מלמעלה למטה שרי להערים י"ל חדא דממטה למעלה לא הוצרך לומר דאסור אף בלא שמרים ורמונים דלא גרע מביעתא וחביתא ואינך וגם י"ל שזה פירושו מערים על המשמרת לחוד בלא כלי תולה בו רמונים דלרימונים א"צ כלי תחתיו ואח"כ תולה בו שמרים ואז מעמיד ע"כ כלי תחתיו והוי מלמעלה למטה ולפ"ז מתורצין היטיב דברי התוס' שהוצרכו להביא ראיה מביצה דכיון שפירשנו עיקר קושית אביי ותירוצו קאי על מלמעלה למטה והוא מוכרח כמ"ש א"כ יש מקום לומר דממטה למעלה אסור מדאורייתא וחייב חטאת כרב יוסף דע"ז לא פליג אביי שהרי לא דמי כלל לתלא כוזא בסיכתא והוא אדרבא קצת הכרח מכאן כפי סברא זו וא"כ הדרא קושיא לדוכתא היכי שרי ר"א והיכי דריש להו כמ"ש התוס' בקושייתם לכך הוצרכו להביא ראי' מביצה דשם אמר הש"ס בנין קבע אסרה תורה משמע דכל בנין עראי לא אסרה תורה אף ממטה למעלה שהוא אהל עראי שרי מדאורייתא ולכך כ' התוס' לשון אהל שלפי פשוטו אין מקום אהל לא כאן במסקנא ולא שם ולפמ"ש הוא נכון ומדוקדק ומוכרח ודוק היטב כי לענ"ד הוא נכון מאד וממותק כל לשון הגמ' ורש"י ותוס' דכולה סוגיא בטוב טעם ומתורצין כל הני תמיהות גדולות על מכונם. והכי מתפרשן נמי דברי הרמב"ם שכ' בפ' כ"א מה' שבת ופ"ג מה' י"ט אין תולין את המשמרת בי"ט משום שלא יעשה כדרך שהוא משמר בחול וכ' נמי דמערים לתלות בו רמונים ותולה בו רמונים ואח"כ שמרים בי"ט והוא עצמו כ' דאין נותנין סודר ע"פ כל הכלי דהוי אהל והוא מגמ' ולמה כ' כאן טעם אחר ולמה התיר לרמונים ואם נאמר שיש שום אופן בתליות המשמרת שאין עושין אהל א"כ מאי התחיל הגמ' להקשות אר"א אלא ע"כ כדכתיבנא ודוק:

דף קלח ע"א בגמ' אמר ליה אביי מי סברת דר"א אר"מ קאי וכו' הוא תמוה כמ"ש התוס' דס"ס משכחת דחד תנא מחייב חטאת ור"א שרי לכתחילה ה"נ הכא ומאי נ"מ אם יש עוד תנא ממוצע או לא וגם לשון קאי אינו שייך וגם יל"ד דלפי הסוגיא קאי אתקפתא דרב ששת ומיפרך רב כהנא דאמר חייב חטאת היכי קאמר תכף משום מאי מתרינן בי' ופליגי בי' רבה ור"ז וא"כ ס"ל תרווייהו כרב כהנא וכן פסקו כל הפוסקים הרי"ף ורמב"ם כרב כהנא הא איתותב ונ"ל ליישב ע"פ דאיתא נמי פלוגתא כזה דעיר של זהב נמי בכובלת לעיל דף ס"ב דר"מ סבר דאם יצתה בכובלת חייב חטאת וחכמים פוטרין ור"א אומר יוצאה אשה בכובלת לכתחילה והא דמייתי הכא עיר של זהב היינו ששנוי קודם ומקשה והתניא ר"א פוטר בכובלת ומשני כי קאי אר"מ דאמר חייב א"ל פטור ר"ל אע"ג דאיהו ס"ל מותר לא שייך לומר מותר לפלוג אלשון חייב כי קאי ארבנן דאמרי פטור קאמר איהו מותר ע"ש והנה הכא דאמר שימר חייב חטאת י"ל ודאי משום דאמר אין נותנין ולא אמר וחכמים אוסרין דהוי משמע איסור לכתחילה אבל לשון אין משמע שהוא חיוב דאל"ה היכי רמוז בחכמים החיוב