לשון הזהב שבת רנב

מצוה הוי תיקון ובהא פליגי ר"י ור"ש שם ע"ש בתוס' וא"כ הכא אם אינו עושה מצוה ליפטור משום מקלקל בחבורה וגם על ר"מ דפוטר קשה דהא אינו פוטר רק משום דטריד מצוה ת"ל משום מקלקל ודוחק לומר שכולהו יסברו כר"ש דחייב מקלקל בחבורה וצ"ל דאפ"ה הוי מתקן במצוה שהרי לא ימהלוהו עוד וא"כ כבר עשה תיקון המצוה אלא שלא עשאו בזמנה ובזה מתורץ נמי מה שבכולה הש"ס לא פטרינן אלא דוקא עשה מצוה שהרי בלולב אם נפק מדאגביה שוב אינו פטור שלא עשה מצוה והכא אף אם מל של שבת תחילה פטור אלא משום שכאן עשה מצוה עכ"פ. אמנם בזה מתורץ לר"מ אבל לרשב"א אם מיקרי עשה מצוה הוי ליה לפטור וצ"ל דאיהו ס"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ובאמת לא הוי מצוה כלל לדידי' לכך מחייב וא"כ הרמב"ם שפסק כר' יהודא בה' שבת דמקלקל בחבורה פטור שפיר אליבא דכ"ע דפטור דאם מיקרי עשה מצוה פטור משום טרוד אף לרשב"ל ואם לא מיקרי עשה מצוה כלל פטור משום מקלקל ודוק:

סליק פרק ר"א דמילה תולין פרק עשרים דף קלז ע"ב ברש"י בד"ה תלה כוזא בסיכתא וכו' עד ה"נ מאי חיובא איכא וכו' לכאורה הוא יתור דברים אמנם בא לתרץ ק' התוס' לקמן אדמשני שלא יעשה כדרך בחול נמי קשה האי קושיא דתלה כוזא בסיכתא נמי ליתסר וגם מאי דמיון הכא הוי אהל עם מחיצת דופני הכלי והתם ליכא מחיצות ובלא מחיצות לא מיתסר כמ"ש התוס' בעמוד שלאח"ז וגם הכא הוא עושה אהל שמותח אותו משא"כ בכוזא וכן משמע בכולהו שאסורין משום אהל היינו שממתח אותם ועושה אהל משא"כ בכוזא לכך פי' רש"י דה"ק כמו כוזא אינו חייב ה"נ ליכא לחיובי אע"פ שאין דומה כיון שאינו בנין גמור נמי אין לחייב כמו בכוזא אבל לא שמביא ראי' משם ואפשר שזה ג"כ כוונת התוס' לקמן בד"ה אלא אמר אביי ודוק:

בתוס' בד"ה אבל נותנין לתליה בי"ט וצריך לפרש שאם עשהו מאתמול לא הי' טוב כ"כ וכו' לכאורה צע"ג דהא רש"י כ"כ בריש אין צדין בביצה זה החילוק באוכל נפש דמש"ה צידה אסורה ודחו התוס' פירושו ומחו מאה עוכלא ע"ז שם ובריש ביצה בשמעתא דיעלה ויתלוש דדוקא לר"י במכשירין הוא דמחלק אבל לא באוכל נפש ואסקו דצידה וקצירה מדאורייתא אסירא אבל בא"נ אין חילוק והיכי כתבו כאן זה החילוק ממ"נ אי הוי כמו קצירה וטחינה ליסתר כולו ואי לאו לישרי כולו ועוד הוא תימה גדולה על דברי התוס' דלשם שדחו דברי רש"י ואסקו באוכל נפש עצמו אין חילוק הא גמרא מפורשת במכילתין דף קלד גבי מאי לגבן שבאוכל נפש עצמו יש זה החילוק דמש"ה לגבן אסור אע"ג דלישה מותרת ע"ש ואם מפרשים שהוא מדרבנן כמ"ש הר"ן א"כ למה להו לשנוי אצידה וקצירה וטחינה שאסור מדאורייתא נימא ג"כ שאסור מדרבנן כיון שאפשר מעי"ט וגם למה דחו פירש"י נימא ג"כ שהוא מדרבנן כמ"ש הר"ן ע"ז הקושיא על רש"י שהוא המחוור שכל מה שאסרו באוכל נפש הכל הוא מדרבנן תדע שכמה דברים אסרו כדרכו והתירו ע"י שינוי לכן נלע"ד שגם תוס' ודאי ס"ל כסברת הר"ן דמדרבנן יש חילוק אף בא"נ שמה שאפשר לעשותו מעי"ט אסור רק קצתן התירו ע"י שינוי ולא פליגי בתירוצם אפירש"י אלא משום שנראה להם גבי קצירה שאסור מדאורייתא מדאסרו פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש וכן גבי צידה אזלי לשיטתייהו שכתבו אין נותנין לפניהם מזונות גזירה שמא יצוד משמע דצידה דאורייתא לכך הביאו ראי' דקצירה דאורייתא וצידה דמי לקצירה שהוא תחילת ביאתן ממקום גדולן אבל בא"נ עצמו מה שמותר מדאורייתא יש חילוק מדרבנן כמ"ש הכא ובגמ' לעיל ואפשר גם רש"י ס"ל דקצירה מדאורייתא אסור אלא ס"ל דצידה לא דמי לקצירה והוי ג"כ מדרבנן מחילוק הנ"ל שכ' רש"י בצידה דאזיל לשיטתיה גבי מזונות כתב טעם אחר כנ"ל ברור ומתפרש הכל ודוק:

בתוס' בד"ה דר"א עדיפא מדר"י תימא וכו' עיין בקונטרס דרושים שלי שתרצתי ק' התוס' דרך דרוש בטוב טעם:

בא"ד ה"מ באהל עראי דאינו אלא מדרבנן גזירה אטו אהל קבע כדאמרינן בביצה פ' המביא תימה גדולה בעיני דלמאי הוצרכו להביא ראי' מביצה שאינו אלא מדרבנן הלא כאן מפורש יותר שביקש רב יוסף לומר שהוא מדאורייתא וחייב חטאת ותמה עליו אביי ואסיק שהוא מדרבנן ושלא יעשה כדרך חול ואם תאמר שכאן י"ל דרב יוסף עמד בסברתו ופליג עלי' דאביי אע"פ שאביי תמה עליו כמו לקמן ברב כהנא בשימר דמשמע בגמ' אע"ג דאתקיף ליה רב ששת הוא עמד בסברתו דקאמר בגמ' משום מאי מתרינן בי' במשמר ופליגי רבה ור"ז משמע דס"ל כרב כהנא ה"נ הכא א"כ משם פשיטא דלא מוכח דודאי לא אתי כרב יוסף לפ"ז וגם שם לא איירי כלל בעושה אהל עראי אלא בנין עראי בלא אהל דומיא דאיצטבא דבפירוש אמר שם הכא לא עביד אהל רק סידור אבנים של בה"כ ופשיטא י"ל דבאהל הוא אסור מן התורה אלא עיקר הוכחה מהכא שגם באהל תמה אביי ואין ראי' מן רב כהנא שכתבתי דשם לא קאי תוקף אתקפתא ע"ש בסמוך משא"כ הכא אע"ג דמכוזא אין ראיה עיקר הקושיא כמ"ש רש"י כיון שאינו בנין גמור לא מחייב אף באהל דלא עביד כלום כיון שהוא עראי והוי כמו תלא כוזא וכמ"ש לעיל ועיין מה שאכתוב עוד בסמוך ואם לזה נתכוונו התוס' להביא ראי' משם דשם אמר בנין קבע אסרה תורה וכו' אינו שייך לכאן רק בסמוך דהכא כתבו שהוא מדרבנן וזה מוכח שפיר ואם נאמר משום דשם אמר משום גזירה אטו בנין קבע וכאן אמר משום עובדין דחול מאי זה שייך לפי' התוס' כיון דסוף סוף הוא מדרבנן וגם זה גופא תימה גדולה דבכולה הש"ס אמר דעשיית אהל עראי אסור וכאן גופא התחיל לתמה אר"א למיעבד לכתחילה מי שרי אהל ואח"כ הוצרך אביי לבקש טעם משום עובדין דחול ולא אמר משום אהל ואם נאמר דהיינו טעמא דאהל עראי ז"א חדא מאי שייך לכאן דאהל עראי אסור הוא פשוט בכולה ש"ס ועוד תימה גדולה דמסיק בסוף שמעתין ב' דפים לאח"ז אמר