לשון הזהב שבת רנא

וזה סופו להקל היינו להקל במצוה לעקרו מצוה דאורייתא וכן מסיים בפירוש בגמ' פסחים לא מצא עצים וכו' והתורה אמרה וכו' ר"ל שיעקור מצות התורה עי"ז חומרא ולזה חששו טובא בכולה ש"ס אף בדרך רחוק משא"כ כיון שאינו מחויב ולא יבוא לא הוי להקל מצוה וכן מדוקדק בלשון התוס' לא שייך יושב ובטל כיון שאינו מחויב שום קרבן וזה הוא דרך רחוק מאד שלא ימצא בהמה זכר ודאי לא חששו תדע שהתוס' הוצרכו להביא ראי' מסוכה משמע דאל"ה לא הוי אמרינן כלל זה הסברא וכמ"ש התו' אין ראי' משם כיון דלא דמי כלל דהכא אין מחויב שום קרבן ושם חייב בסוכה וחמץ לא שייך כלל יושב ובטל דלשם ודוק היטב כי נ"ל נכון ואמיתי בדברי התוס' ומקום הניחו לי אבות העולם האלו:

אמנם בר מן דין אין כאן התחלת קושיא דודאי אם רוצה להתנדב עולה מסתמא עבר על עשה וכדומה כמ"ש בזבחים אין לך אדם בישראל שאינו מחויב עולה וגם אם ניחא ליה להביא דורון ואנו אין מניחים לו לא הוי קולא רק חומרא מכ"ש אם מחויב עולה ודאי ניחא ליה דתיהוי לי' כפרה כדאמרינן בעלמא וא"כ אין זה קולא אלא חומרא ויושב ובטל לא שייך כמ"ש התו' ודוק:

אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא בין לפירושם ולפירושי ודאי שזה החליטו התוס' דזה הקרא אינו מיירי בעולת חובה שפיר דכתיב כי יקריב כמ"ש רש"י בחומש וכן הוא בגמ' אמנם מנ"ל להתוס' דלא מיירי מנדר שאמר הרי עלי דפשטי' דקרא מיירי בנדרים ונדבות וא"כ שפיר שייך יושב ובטל ויעבור על נדרו וגם על בל תאחר ואם נאמר שקושיתם שימצא לאחר זמן שרחוק שלא למצוא זכר עד שלש רגלים אם כן היינו קושיא קמייתא מאי ועוד וצ"ע:

וצ"ל דהכי הם שלילות דברי התוס' שהוסיפו להקשות אף א"ת שגם זה הוא חשש שמא גם לאחר זמן לא ימצא ג"כ ויהא יושב ובטל או לא ימצא עד ג' רגלים ויעבור על ב"ת מ"מ קשה הא קרא מיירי עכ"פ גם בנדבה ובנדבה לא שייך כלל יושב ובטל ובנדר ג"כ הוא רחוק מאד כמ"ש התוס' א"כ בשביל זה ודאי לא שייך יושב ובטל שלא להחמיר בנדרים וגם בנדבות אכן זה שייך לפירושי אמנם פירושם א"א לפרש כן וצ"ל משום קולא דנדבות לא דרשינן להחמיר אף בנדר וצ"ע ודוק:

או י"ל לפירושם שהוא תירץ דמשום נדבות איצטרך קרא דלא תימא אף דבנדרים פסול משום חומרא בנדבה יהא כשר שהוא סופו להקל אם נפסל וכן משמע הלשון בתו' בנדה אמנם לפרושי הוא יותר נאות כמ"ש אף ששם בנדה כתבו התוס' בהדיא לתירץ אין זה ראי' שהסוגיא בתו' אינו בעל תוס' אחד והכא רבי והתם אחר ולישנא דהכא משתמע כמו שכתבתי:

ויותר נ"ל לפרש דודאי מ"ש התוס' תכף דהוי יושב ובטל היינו בחובת הקבוע להם זמן דשפיר הוי דומיא דסוכה ואהא כתבו דלא דמיא שפיר דהתם הוי הכל סופו להקל אבל הכא גבי נדרים סופו להחמיר ודאי יש לדרוש הכל לחומרא דאין סברא לחלק הקרא ועוד אומר רבי דקרא כתיב גבי נדבה ר"ל נדרים ונדבות שגם נדר נדבה מיקרי בקרא והכא בנו"נ אין שייך סופו להקל כמ"ש התוס' בנדרים וגם גבי נדבות שייך זה כמ"ש שאם רוצה להביא ימצא אחר זמן וא"כ אין שייך סופו להקל משום חובות הקבוע להם זמן שנימא דלכך איצטרך קרא כיון דקרא לא מיירי בהכי ודוק:

בא"ד לעיל שכ' כל הפילפול משום דנילף ממילה קשה שזה הוא רק לרב יהודא ורבנן פליגי אמנם כוונת התוס' שכולם הם ברייתות בת"כ והם סיפרא שהוא רב יהודא כמ"ש התוס' בנדה אמנם הא קשה שכתבו לתרץ הא דפריך בפ' המפלת לרב אמאי שפוטר ביאת מקדש היינו משום דנילף ממילה לחומרא לחייב על ביאת מקדש ומאי פריך הגמ' דילמא רב כרבנן ס"ל דגם במילה אימעוט מערלתו לעיל וצ"ל שרוצה לתרץ אף אם יסבור כרב יהודא כמו שמשני התם וק"ל:

דף קלז ע"א משום דכתיב המול לכם כל זכר עמ"ש בדף קל"ה במשנה ושכח ומל את של ע"ש בשבת וכו' נלע"ד דלא מיירי שנתחלפו לו התינוקות דא"כ אמאי לא מל בע"ש את של שבת ובכה"ג ודאי חייב כדמסיק בגמ' אף שיש למצוא בדוחק למה לן לדחוקי נפשין שפיר מיירי לפי פשוטו ששכח וסבר ששניהם זמנם בשבת ומל שניהם ובחנם האריכו המפרשים לפרש מ"ש הרמב"ם ומל שניהם דמשמע אם מל אחד חייב דז"א אלא הרמב"ם כתב דין המפורש במשנה כדרכו וע"פ פירוש הנ"ל דמסתמא גם אחד לאחר השבת מיירי בהאי גוונא דבחדא מחתא מחתינהו רישא וסיפא אבל באמת גם אם מל רק אחד נמי פטור דלא מחייב בגמ' אלא קדם ומל דלא ניתנה שבת לדחות אבל אם הניח של שבת על מחר ודאי פטור דהא ר"מ מיירי בקדם ומל ודומיא דהכי סיפא בלאחר השבת שהניח של שבת על אחר שבת פטור לרב יהושע דהילכתא כוותי':

או י"ל דהרמב"ם כתב לרבותא דאף אם מל של שבת קודם דה"א שוב לא ניתנה שבת לדחות ויתחייב קמ"ל דפטור ומוכח מדנקט שמל של שבת בע"ש ולא נקט בשבת גופא וא"כ משכחת דליחייב אף בא' לאחר השבת אמנם הראשון עיקר שאין דרך הרמב"ם לכתוב רק דבר הנזכר בגמ' כמ"ש מפרשיו ודוק:

אמנם מה שפוטר הרמב"ם אף במל את שלאחר השבת כרב יהושע אליבא דר"מ ולא אליבא דרשב"א הוא קשה לפי פשוטו דכיון דסתם משנה שלפנינו הוא כרשב"א ודוחק לומר דכיון דרב יהודא מתני פטור והיינו במשנה כמו שכתב רש"י ואם כן המשנה שלפנינו טעות לדידי' דעכ"פ יש לפסוק כרב הונא כיון דלדידיה לא הוי טעות ונישנית לפנינו כרשב"א הגם שהכ"מ כ' כיון שר' חייא ור' ינאי מפרשין דברי ר"מ באידך ברייתא אין שוה לי בזה דסתם משנה עדיף וגם עלייהו קשה וגם הם מפרשין רק הרישא ובזה כ"ע מודים:

אמנם נלפענ"ד שהרמב"ם פוסק ככ"ע והוא שיש להקשות במשנה אמאי קאמר מל שלאחר השבת בשבת חייב מפני שלא עשה מצוה אדרבא מהאי טעמא ליפטור דהא קי"ל כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור והא דאיצטרך קרא למישרי מילה משום דמתקן גברא והיינו שמצוה למולו וכמ"ש התוס' שם דלר' יהודא סובר דתיקון