לשון הזהב שבת כה

בין דלית בי' ד' וכרבנן לא אתי דאין בו ד' גם למטה מי' פטור דאין רואין ובאית בי' ד' גם למעלה מי' חייב אלא ע"כ בלית בה חור כן נלענ"ד פירושו והוא מוכח שם ודוק:

דף ח ע"א ברש"י בד"ה ונופו נוטה לר"ה וכו' עד ורב חסדא דלא כר' ודלא כרבנן הוא תמוה ולכאורה הי' נ"ל לפרש כמ"ש המהרש"א ע"ש אמנם הוא דחוק מאד דאכתי תיקשה רב חסדא כמאן וגם מ"ש שהוקשה למהרש"ל מנ"ל דרב חסדא דלא כוותיהו הא אינהו לא מיירי ברה"י וגם מהרש"א דחק לתרץ זה ואינו מוכרח ודוק וגם צריכין לפרש החילוק בין ב' הלשונות ועיין מה שדחקו מהרש"ל ומהרש"א ולא ידעתי למה כי דבריו פשוטין כמה שנבאר וגם מה שפי' רש"י לעיל בדאביי דמשמע דאתיא רק כחד לישנא דהכא כמ"ש מהרש"ל ומהרש"א ושם מסתים סתים לי' וגם בגמ' שם משמע לכאורה כלשון ראשון כמ"ש מהרש"א דהא שם בעי למימר דאף ברה"י בעי מקום ד' ונלע"ד לפרש דללשון ראשון יהא מה שאמר הגמ' לימא רב חסדא דאמר כר' אינה קושיא ארב חסדא דאי מה שפוסק כר' ולא כרבנן כמה פעמים מצינו שפוסק אמורא הלכה כיחיד בפרט כר' מצינו כ"פ שפוסק כוותי' אפי' מחביריו אלא שה"ק לימא רב חסדא דאמר כר' וא"כ כיון שיש לו סמך גדול לפסוק כן גם אנן נפסוק כרב חסדא כיון שפוסק כר' אפי' מחביריו ומצינו כן כמה פעמים בש"ס וא"כ אנן דס"ל דבעינן מקום ד' יהא דלא כהילכתא ולא נפסוק ובדרך הזה יש לפרש דמקשה והא בעינן עקירה והנחה ג"כ ר"ל וא"כ נפסוק כמשנה על דרך שפירשתי לעיל ומשני שפיר די"ל שהוא דלאו כר' ולא כרבנן לכך אין אנו פוסקין כן אף דרב חסדא סובר דפליגי בהכי וכר' אנן קי"ל כאביי וכן משני לעיל כדבעינן למימר לקמן כדאביי וללשון שני יהא הקושיא על רב חסדא למה שביק ר' ועביד כרבנן ומשני ברה"י אינהו מודו ובאמת להך לישנא ברה"י שפיר יש לפסוק כרב חסדא וכן הביא הגמ' מחלוקת הפוסקים בזה מיהו ללשון ראשון לית לי' הך סברא לחלק בין רה"י לר"ה כיון שאינו מקורה וגם כיון דלא מצינו שיהא תנא סובר כן ברה"י דלא בעינן מקום ד' הדרן לכללן דבעינן מקום ד' בין ברה"י בין בר"ה כמו שאמר לעיל בגמ' והא בעינן וכו' ומקשה אף מרה"י כמ"ש התוס' לעיל ולכך לעיל מה שפירש"י בדאביי א"ש אף ללשון שני דכיון דאף ברה"י בעי שם לאשכוחי תנא שיהא סובר כן משום כללן דהא בעינן וא"כ אף דאינהו מיירי בר"ה לא אשכחן שיהא סוברים ברה"י דלא בעי מקום ד' משא"כ כאן שבא לתרץ שלא תקשה ארב חסדא שפיר קאמר דיש לחלק אמנם הארכתי קצת בפשטן של דברים כי נ"ל שאין צריכין לשום דוחק שדחקו מהרש"ל ומהרש"א גם מה שמפרש המהרש"א שמקשה דלימא רב חסדא הלכה כר' נ"ל שאינו דרב חסדא אתי לאשמועינן אפי' גבוה ק' אמה שרה"י עולה עד לרקיע וק"ל והתוס' בד"ה הכא באילן אזלי לשיטתייהו שכ' לעיל וק"ל:

בגמרא אמר אביי זרק כוורת וכו' יש כאן מקום תימא דהא עיקר מילתא דאביי לאשמעינן בזורק רשות שהוא פטור מטעם רש"י או תוס' לישמעינן בפשוט זרק עמוד או כלי מרובע ואי משום פלוגתא דקרומית של קנה הוא דוחק וגם לישמעינן במרובע של קנים ואי לאשמעינן כמה בעינן בעגול זה הוא דין בפ"ע מאי שייך לזה ונ"ל דלא משכחת האי דינא אלא בעגול ע"פ מ"ש הג"א כאן וגם תוס' כ' כן בעירובין דלא הוי רה"י בגבוה י' ורחבה ד' מרובע אלא שעומד בריבועו של עולם וא"כ כאן בזורק מאי פסקא בזורק מרובע שיפול ממש בריבוע של עולם והוא מן הנמנע ועכ"פ לא יכול למימר זרק עמוד פטור משא"כ בעגול שיכול להוציא מרובע ממנו לאיזה צד שיפול הוא שוה להוציא ממנו ריבוע של עולם והוי תמיד רה"י אף בזורק ונ"ל שלכך הביאו הג"א לכאן והוציא מכאן זה הדין ודוק היטב כי נ"ל נכון מאד:

ברש"י בד"ה רחבה ו' פטור וכו' עד וא"ת בדלא גבוה י' נמי רשות לעצמה וכו' לכאורה הוא תמוה הא כ' רש"י בעצמו לקמן בסמוך גבי היתה קופתו מונחת דבכלים לא הוי כרמלית ודוחק לומר דכוורת לא הוי כלי לענין זה כמו קופה וצ"ל דרש"י מפרש דאף בכלי הוא מדאורייתא מקום פטור כמו עמוד שאינו גבוה י' והוא רוחב ד' העומד בר"ה דהוי מדאורייתא מ"פ דאל"ה לא היו נותנין חכמים דין כרמלית שאם הוציא ממנו או עלי' פטור אלא ודאי מן התורה הוי מ"פ כמו כל כרמלית וה"ה בכלים הוא מ"פ אלא דבכלים לא גזור רבנן להחמיר שיהא כרמלית והוי מ"פ אף מדרבנן וא"כ שפיר מקשה הכא כיון דכאן הוי לקולא שפיר נטיל עלי' דין כרמלית שיפטור וע"ז כתב שפיר דאף א"ת שנתנו דין כרמלית אין בם כח להקל מד"ת שיהא פטור בשביל זה ומ"פ לא הוי כלל רשות שנאמר שיהא פטור משום זה דמ"פ הוא בטל לכל דאלת"ה בכל מה שזורק יהא פטור אם הוא גבוה ג' ודוק:

ונלע"ד שרש"י הכריח בזה הקושיא ותירץ פירושו שפטור משום זורק רשות ולא נאמר כפירש התוס' שפטור משום שזורק מרה"י לרה"י וע"ז כתב זה הקשיא ותירץ ואם נאמר כפי' התוס' הדרא קושיא לדוכתא ליפטור משום זורק מרה"י למקום פטור דהא מ"פ הוי מדאורייתא כמ"ש וכן מוכח בהדיא ברש"י כאן ולקמן בסמוך גבי קופתו ודוק ובאמת זו קושיא גדולה על פי' התוס' אלא שנ"ל דהתוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל דף ה' ע"א בד"ה כאן למטה מי' דמשמע שם להדיא דאף מדאורייתא לא חשיב כלי לבטל מרשות שהוא שם ולהיות מ"פ דאל"ה לא הוי מתרצין שם מידי ועמ"ש שם ולכן השמיטו שם לא גזור רבנן שכ' רש"י כאן ולכך א"ש פירושם דהכא ודוק:

ומהרש"א כתב להיפך שמזה הכריח תו' פירושם ע"ש ולא ידעתי להולמו דאדרבא לפי' התוס' הוא פטור שזורק למ"פ ודוק:

ברש"י בד"ה מכתפין עילוי' וכו' עד בין רחב ובין קצר ר"ל אע"פ שאינו רחב ד' וכן פסק הרמב"ם וטעמא כתב הנ"י כיון שרבים משתמשין בו כך הוא חשוב אמנם צריך טעמא מאין יצא להם זה בגמ' וביותר על רש"י צריך לפרש מאי בעי בזה שהוא פרשן