לשון הזהב שבת כד

מוכרח ואפי' לפי שיטתו לק"מ דרש"י גופא ודאי לא ס"ל לעיל כפי' התוס' דמיירי בדבילה שמינה דלשון ע"ג נופו לא משמע כן וכן הוא שלילות לשון תוס' לעיל רק להקשות ארש"י אמנם רש"י ס"ל דהוי ר"ה גמור ע"ג ולא שדינן כלל לעיקרו רק לענין ד' ונוף לא מבטל רשות כיון דפתוח תחתיו ועיקרו הוא ברה"י לא מיקרי דבר מסוים כמו יד אדם שהניח בע"ה עליו חייב ולא מיקרי דבר מסוים לבטל רשות ולהיות רשות בפ"ע אלא עמוד ותל שהוא עיקרו בר"ה ודוק:

ע"ב בד"ה ואם חקק בו ד' על ד' וכו' ותירץ דשאני התם דבעי שיהא מחיצות סמוכות לסכך ר"ל וסכך פחות מי' לא מיקרי כלל סכך כמו שיליף התם מוסכות על הארון או מן סוככים בכנפיהם אבל מחיצות ודאי מיקרי אף שרחוק ג' לכך הכא הוי מחיצות ודוק אמנם מ"ש התוס' בסוף לחלק בין הכא לדופן עקומה אבל הכא דלשוי' מחיצה בפחות מג' מצטרף דליהוי סמוך לסכך לא ידעתי פירושו לכאורה דממ"נ אי כל היכא דרחוקות מסכך שפיר הוי מחיצה כמו הכא א"כ מאי משני לשוי' מחיצה הא הוי מחיצה ונימא דופן עקומה שיהא סמוך לסכך כמו כל דופן עקומה דלהכי צ"ל דופן עקומה שיהא מחיצות סמוך לסכך ואי תימא דכל היכא דלא הוי סמוך לסכך לא מיקרי מחיצה כלל אע"ג דהכא הוי מחיצה שאני התם דילפינן מחיצה מבסכת כל היכא דלא הוי סמוך לא הוי מחיצה כלל לכך אמר דלשוי' מחיצה בעינן פחות מג' א"כ גם בדופן עקומה היכי אמרינן הא לא הוי כלל מחיצה באינו סמוך וצ"ל דאפי' סמוך לסכך פסול מיקרי לענין זה סמוך לסכך דליהוי שם מחיצה עלי' כיון דלא ילפינן רק מן בסכת וגם פסול מיקרי סכך אלא דלא כשר לסוכה לסכך דילפינן מן באספך אבל לענין זה מהני לכך אמרינן שפיר ד"ע אבל פחות מי' לא מיקרי כלל סכך כדילפינן מן סוככים בכנפיהם וא"כ לא מיקרי בסכת ולא הוי כלל מחיצה ודוק היטב:

בגמרא והלכה ונח בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר"מ ורבנן ועיין בתוס' מה שהרבו להקשות על פירש"י ופירשו פי' אחר והוצרכו לדחוק ולענ"ד דברי רש"י נכונין וברורין דהכא היינו ממש דוגמא דהתם דהתם בעינן שיהא חלל הפתח גבוה י' וגם רחבה ד' החלל ולא אמרינן חוקקין להשלים אלא א"כ הוא גבוה י' במקום אחד וגם שיהא רחבה ד' במקום אחד למטה עכ"פ עד ג' טפחים וה"נ ברה"י לא בעינן כלל חלל רק שיהא חומה גבוה י' ורחבה ד' ממטה עד למעלה והכא הרי כל החומה רחבה ד' וגבוה י' רק למעלה במקום החור אינו רחבה ד' אמרינן חוקקין להשלים שיהא גם למעלה רחבה ד' כמו שם ודוק ואף את"ל שאינו סברא מוכרחת שיהא ממש דומה וא"כ יוקשה מ"ל להקשות ולהוכיח דילמא בכה"ג לא אמרינן חוקקין לר"מ ז"א שהרי לא מסברא דנפשי' מקשה רק מכח שרב אמר כן וגם איהו לאו מן סברא דנפשי' אמר כן שהיא ברייתא ערוכה שם בפ' הזורק דר"מ מחייב בכה"ג וא"כ שפיר מקשה ואגמ' גופא ג"כ לק"מ כמ"ש ודוק גם מה שהקשו תוס' ארש"י דליפרוך מגופי' דאי בחור דלית בי' ד' ע"כ ר"מ היא דאל"ה למטה מי' אמאי חייב הא לא הוי הנחה ע"ג מקום ד' אלא ע"כ ר"מ היא ולמה לי' לפרש משום דסתם משנה ר"מ היא ומישב בדוחק ולענ"ד נראה דעת רש"י דלמ"ד חורי ר"ה כר"ה דמי דאליביה קיימינן לא בעינן שיהא מקום ד' דאדרבא כיון שהוא חור כל שהוא בטל לגבי כותל דמש"ה הוי ר"ה וכיון שיש בפני הכותל ד' הוי שפיר הנחה על גבי מקום חשוב שהוא ד' כמו בדבילה שמינה כמ"ש התוס' לעיל הגע בעצמך אם זרק ע"ג עמוד שהוא רוחב ד' ונח בגומא כל שהוא שהוא בעמוד נימא דאינו חייב שאין הנחה ע"ג מקום ד' אין זה אלא תמה כן נ"ל דעת רש"י ברור וצלול ודוק:

ואדרבה עפ"ז פירש התוס' הוא דחוק מאד דלל"ל כלל מר"מ וכן למעלה מי' כיון שכבר הקשה מלמעלה מי' הל"ל וכ"ת בחור דלית בי' ד' א"כ למטה מי' אמאי חייב ולא המ"ל כלל וכ"ת ר"מ הוא דאית ליה חוקקין כיון לר"מ הוי כמו רוחב ד' וכבר הקשה מרוחב ד' וגם זה וכ"ת גופי' הוא תמה כיון לפי' התוס' לא הוי אלא משום הנחה א"כ אמאי חייב במשנה והיכי ס"ד לומר כן ודוק:

גם מה שנראה מדברי התוס' שפירש"י הוא דחוק שיקשה מכח סתם משנה ר"מ והיינו משום דהרי מצינו מקומות רבים דאתיא משניות דלא כר"מ אמנם אינו דוחק כלל דכאן אינו קושיא כלל דקא מתרץ היטב אר' יוחנן דמש"ה מתרץ בדבילה שמינה כדי שיהא יכול להיות כסתם משנה שהוא ר"מ מן הסתם היכא דלא ק"מ ודוק:

בתוס' בד"ה והלכה ונחה בחור וכו' עד וכן משמע בירושלמי שכ' על דעתי' דר"מ וכו' וכ' המהרש"א שאינו רואה שום משמעות מירושלמי ולענ"ד שמשמע ומשמע לפי פשוטו ר"ל שמדויק מלשון גמום משמע שכולו גמום והלא לא צריכין אלא להשלים עד מקום ד' אלא דמיירי שהחור הוא מפולש מצד לצד ובצד הא' הוא מקום ד' רק בצד השני לא הוי מקום ד' רק רואין כגמום כולו מצד לצד ברוחב ד' וק"ל:

ויותר נראה שמוכח מדקאמר בין יש שם ד' וכו' רואין כגמום ל"ל כגמום כיש בו ד' והל"ל על דעתי' דר"מ אע"פ שאין בו ד' רואין כגמום ויותר קשה דמסיים בירושלמי על דעתי' דרבנן אם יש בו ד' רואין כגמום והוא תמוה אלא ע"כ דסתם חורין הם כמ"ש התוס' מבפנים לחוץ וכו' רק דהירושלמי פליג אגמ' דיל וס"ל דביש ברגלי' ד' וגבוה י' אף רבנן מודו דאמרינן חוקקין להשלים כמו שמשמע פשטי' דברייתא דשם דקתני ושוין שאם יש וכו' ע"ש בעירובין וביומא וא"כ א"ש דבין יש לצד רה"י ד' ובין דאף לצד רה"י אין בו ד' רואין כגמום לצד ר"ה שיהא מקום ד' ורבנן אין רואין כגמום אלא אם יש מקום ד' לצד רה"י אלמא מוכח דסתם חורין הן כך ואמרינן חוקקין לענין הנחה ע"ג מקום ד' ודוק:

אמנם כד עיינתי בירושלמי ראיתי שא"צ לכל זה ששם משמע ומוכח דקאי על כל המשנה דאף למטה מי' שהוא כזורק בארץ פליגי דלרבנן אם לית בי' ד' פטור והיינו משום מקום ד' דה"ג התם מתניתן דלית בי' חור דאי אית בי' חור מחלוקת ר"י וחכמים על דעתי' דר"י וכו' על דעתיה דרבנן וכו' משמע דה"ק דכר"מ לא אתיא דא"כ אף למעלה מי' חייב בין דאית ביה ד'