לשון הזהב שבת רמו

לפי פשוטו ופירש"י על הרי"ף ורמב"ם והרא"ש מהגמ' וגם דברי הגמ' תמוהין לפ"ד כמ"ש וגם בין כך ובין כך קשה אגמ' שאמר ממאי דילמא עד כאן לא קא' ר"י וכו' וכן השני מאי פריך אם כן ברייתא אמאן תרמיי' שיהא דלא כמאן:

לכן נלע"ד דהרי"ף ורמב"ם והנמשכין אחריהם פירשו את הסוגיא באופן אחר מפירש"י וע"פ ההכרח והוא שהוקשה להם כל הני קושיות שכתבתי ע"פ פירש"י ואם נאמר כמו שרציתי לפרש יוקשה הלשון לאתוי כמ"ש וגם הוקשה להם קושיא גדולה והוא שהנה הרמב"ם מפרש בהדיא שגם בחול אינו חוזר על ציצין ש"מ כמ"ש ה"ה ע"ש וכן משמע לשון הרי"ף והרא"ש שכתבו סתמא המל כמ"ש המפרשים וכ"כ הטור בשמם וא"כ תימה גדולה על דמיון הגמ' שמדמה לפסח וכן אינך דמייתי התם ההפשט ואכילת פסח הוא חיוב כרת משא"כ ציצין שאין מעכבין כיון דבחול אינו חוזר אינו מצוה כלל מה"ת לידחי שבת ולפרש הברייתא בשבת אין נראה כיון דברייתא סתמא קתני וגם סתם משנה קא' לקמן אלו הן ציצין וכו' משמע אפי' בחול מדמסיים ואם הי' בעל בשר מתקנו וזה ודאי לא קאי בחול לכן היו מפרשים לענ"ד פי' נכון ויתורץ הכל והוא הא דקאמר הגמ' לאתוי היינו לאתוי שאפי' פי' חוזר על ציצין המעכבין והוא מדוקדק היטב דאי הוי תנא רק מוהלין ופורעין ומוצצין משמע דאם כבר עשה כל אלו אע"ג שנשאר ציצין המעכבין אינו חוזר כיון שכבר עשה עיקר המצוה כבר קיים ביום השמיני ימול דדרשינן אפי' בשבת ויכול לתקן הציצין למחר והוא כבר פי' והוי החזרה התחלה ודחית שבת חדשה ה"א שזה לא ידחה שבת דהוי רק תיקון ויכול לתקן למחר קמ"ל כל צרכי מילה ר"ל מה שהוא צורך בחול אף שמל ופרע ומצץ עושין בשבת מחדש וע"ז קא' מאן תנא דס"ל פירש אינו חוזר לציצין המעכבין שהוא דחי' חדשה דהוצרך תנא דמתניתן לאתוי דלא כוותי' דאס לא אשכחן תנא אין צריך לאתוי דהוא בכלל מוהלין אע"ג דפי' כיון שהוא חדא מילה ומעכב וענוש כרת עליו הגדול ודאי כמ"ש בגמ' ע"ז משני שפיר רב ישמעאל בנו של ריב"ב דגם ההפשט פסח הוא לאכילה שהוא ענוש כרת וגם הוא חדא הפשט אפ"ה אם פי' אינו חוזר כיון שיכול לעשות המותר בלילה סד"א ה"ה הכא קמ"ל וע"ז סובב הולך כל הסוגיא ודוק כי הוא נכון ומתפרש היטב דברי הגמ' ופסקן של כל ראשונים ואחרונים וגם מתורצין כל הקושיות ודיקדוקים בגמ':

ברש"י בד"ה מפשיט הפסח וכו' האריך רש"י לפרש דהוי גם שם פי' דאל"ה אין דמיון לכאן אדרבא אתי ברייתא דלא כמאן דתני לא פי' ודאי חוזר אמנם לא ידעתי למה האריך רש"י דגבי עולה ג"כ פי' בהגיע עד החזה וא"ל דס"ל לרש"י דגם גבי עולת תמידין ומוספין בשבת ס"ל לרב ישמעאל דאינו מפשיט אלא עד החזה דלא כמ"ש התוס' לעיל ד' קי"ו ע"ב דא"א לו' כן שהרי הקטיר את הכל בשבת מקרא מלא הוא עולת שבת בשבתו וגם לא שייך עד החזה כיון דכולו כליל וצ"ל דבא לתרץ קושיא גדולה על מה שמפרש שמגיע לחזה בפסח פי' מן ההפשט כדי להוציא אימוריו הלא לרבנן מפשיט את כולו ודאי אין סברא להיות פורש לכתחילה ולחזור אח"כ מוטב ודאי שלא יפריש ויהא חד דחי' בבת אחת ויקח אימורין אח"כ כיון שיודע שיצריך לחזור ומכ"ש לר"י למה לו להיות פורש ויהא אסור לחזור לא יפרוש ויהא מותר לגמור לכך פירש"י שהיו רגילין כך כיון שרוב קרבנות היו עולות והיו רגילין לעשות כן אף בשלמים ואינך היו רגילין כן ובאמת צ"ל אף בעולות היו להם איזה טעם שהי' יכול לגמור הכל אף בחול ואנן תנן במשנת תמיד שהי' פורש מחזה ולמטה ודוק:

דף קלד ע"ב ברש"י בד"ה אא"ב ת"ק וכו' ובד"ה אלא א"א ת"ק נמי וכו' עד מיבעי ליה תורף דבריו לענ"ד לפי פשוטו דאם ת"ק לא מיירי מרחיצה רק מזילוף ואדרבא אוסר רחיצה מפורש דאמר אבל לא בכלי מכ"ש רחיצה וראב"ע מתיר רחיצה לא שייך אף מה שזה אוסר וזה מתיר ורחיצה לגבי זילוף לא שייך אף אבל אם נאמר דת"ק נמי מיירי מרחיצת שני ימים והוא מתיר אף ביום השלישי כמו ת"ק בשני ימים שייך שפיר אף ר"ל אף ביום השלישי מותר כמו בשני ימים ורחיצה ארחיצה שייך אף וא"כ אף מרחיצין ביום הג' ר"ל אף ביום הג' וק"ל:

וא"כ מה שהקשה המהרש"א דגם לאוקימתא קמייתא שייך אף רחיצה על זילוף לק"מ כמ"ש והוא מפורש ממש בדברי רש"י ולא הוצרכתי לכתבו אלא לאפוקי מדבריו ואדרבא כמו שהוא מפרש קשה טפי שראב"ע ג"כ מיירי בזילוף רק שמתיר גם ביום השלישי הל"ל אף ביום הג' וכמ"ש רש"י כיון דת"ק נמי מיירי מזילוף וכמ"ש רש"י גבי רחיצה וגם בלא"ה פירושו מוסתר מדברי רש"י פה כמ"ש בעצמו וגם לעיל שכ' אורי ביום הראשון כמ"ש בעצמו ותירוצו דחוק וגם מהגמ' הוא מוסתר מפורש פירושו דלדבריו כיון דקי"ל כאוקימתא קמייתא כמ"ש רבא עצמו מתניתן כוותייהו דייקא א"כ אף דפסקינן כראב"ע לא שרי אלא זילוף בג' ימים ואנן מסקינן בסוגיא פה בין הרחצת כל גופו וכן הוא מוסתר מכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שמתירין רחיצה ממש כל ג' ימים אם לא שנאמר דאפ"ה קי"ל כרבא כמ"ש ה"ה פ"ב מה' שבת הלא בעצמו הדר בי' וגם הוא פי' מפורש אף לאוקימתא קמייתא דלא כמהרש"א ומ"ש שלפ"ד א"צ למחוק ברש"י תיבת לגמרי בד"ה דאי ס"ד ע"ש גם לפי פשוטו א"צ למחוק כיון דקי"ל כאוקימתא קמייתא אסור לרבנן אף זילוף ביום הג' אמנם עיקר מה שדחקו לפרש כן דלפי פשוטו מאי אמר אנא בהדי תרגמינא דסבי ל"ל הלא באמת הלכה כראב"ע ואף לדידהו שרי י"ל שהורה לרחוץ כל גופו לפני המילה וזה אסור לדידהו אף לראב"ע ומ"ש רש"י ביום ראשון היינו לפני המילה אלא שה"ה כתב שגם בזה פליג ראב"ע והוכיח מדכתבו כל הפוסקים סתמא לפני המילה מרחיצין אמנם כבר כ' ה"ה לתרץ זה שרבא עדיין לא שמיע הא דכי אתא רב דימי ורבין וכן משמע הלשון דק' על האי מעשה דרבא כי אתי רב דימי משמע דקאי ליפלוג עליו וכמו מסקנא ודוק:

ועפ"ז פירשתי דברי רש"י שכן משמע בדבריו שכתב בד"ה איחלוש הי' דואג שמא ע"כ נענש והוא מותר דברים אלא שהקשה לו אע"ג שהוא לא שמע הא דרב דימי עכ"פ כיון דבאמת לא יצא איסור מתחת ידו שהרי הלכה כראב"ע וקמי שמיא גליא מ"ט איחלוש לזה