לשון הזהב שבת רמה

אמנם לפמ"ש לעיל לתרץ ק' המהרש"א מה שלא אמר מילה שלא בזמנה יוכיח לעיל לרבא דאזיל לשיטתי' א"כ מתורץ קושיא זאת ג"כ בטוב טעם דלרבה ור"ס דאית להו דאתי מש"ב בצרעת אתיא מבינייהו ממילא י"ל או אינו דלעיל דמש"ב יוכיח וע"ז אין לדקדק מ"ש המהרש"א על רציחה תוכיח ע"ש דהא בי' עסיק וקאי ודוק:

אמנם כל אלה הוא קצת דוחק דלא אישתמיט גמ' לומר כן בברייתא דלעיל ולא אמר אלא או אינו משום דגל"ח והדרא קושיא חמורה לדוכתיה הנ"ל ודל מהכא דברי תוס' אלו קשה גם לפי פשוטו לרב ספרא לקמן ותמי' לי על המהרש"א שהקשה על דברי תוס' שגורסין רבה על רבה ור"ס הלא בלא"ה לפי הגירסא שלפנינו ופירש"י ק' על רב ספרא אם לא שנאמר שזולת דברי תוס' היינו יכולין לפרש כפי' הרשב"א בתוס' ואז לק"מ אם נעמיק קצת ע"פ תי' הנ"ל שכתבתי בסמוך מכח מילה ש"ב נוכל לפרש גם זה או אינו המפורש בגמ' לעיל דגל"ח אף לר"ס ולפי' פוס' לרבה ור"ס והוא עפמ"ש לעיל בפ' ב"מ לתרץ שיטת רש"י אליבא דרבא כן נוכל לומר לרב ספרא בהיפוך והוא הא דאית לי' לרב ספרא דצרעת חמורה נמי משום דמוכח מקראי אחר שיש לנו שני כתובים מוסתרים דקרא דביום הורה לנו דצרעת אינו חמורה רק גל"ח דאל"ה ל"ל ביום אחר שכתוב בשר לצרעת נילוף ק"ו לשבת וקרא דבשר מורה לנו דצרעת חמורה דאל"ה ל"ל בשר נילוף מביום וא"ל כמו שמפרש רבא דבשר אתי לשל"ב דר"ס ל"ל הך סברא וגם אית ליה דאתי מבינייהו וא"כ ע"כ יש לנו לומר הך סברא דקרא דבשר עיקר דצרעת חמורה ועל ביום י"ל לרב ספרא דאפ"ה איצטרך ביום דליכא למילף בק"ו מצרעת די"ל מילה של"ב יוכיח דלרב ספרא הוי זה יוכיח טוב כמ"ש לעיל בסמוך משא"כ אם נאמר הך סברא עיקר גל"ח ישאר הקושיא על בשר בלא תירץ מזה מוכיח רב ספרא עצמו את סברתו דצרעת חמיר ורבא אזיל לשיטתיה דבשר י"ל דקאי על שלא בזמנה משא"כ ביום ומש"ב לא הוי פירכא לכך מוכח מביום הך סברא דגל"ח וכמ"ש לעיל פ' ב"מ באריכות זהו עומק טעם פלוגתתן לענ"ד דאזלי לשיטתייהו וכיון דהא דאמר רב ספרא דצרעת חמורה הוא יוצא לו מן קרא דבשר והיינו אחר שכתוב ביום אפי' בשבת וק' ל"ל בשר לילף ק"ו אבל ברייתא דלעיל דאכתי לא אסיק מלימוד דביום שפיר אמר אף לרבה ור"ס או אינו אלא גל"ח ועפ"ז מתורץ היטב לשיטת רש"י אליבא דרב ספרא וגם אליבא דרבא מתורץ כל הק' כמ"ש בפ' ב"מ ע"ש ואף לשיטת התוס' אליבא דרבה ור"ס י"ל כן אף דהתוס' אליבא דרבא לית להו הך סברא דא"כ לא הוי צריכין להגי' רבה י"ל משום דאזלי לשיטתייהו דאליבא דרבא לא מוכח מביום די"ל רציחה תוכיח כמ"ש לעיל אמנם אליבא דרבה ור"ס שפיר י"ל הך סברא ואתי שפיר הברייתא קמא כלשונו גם אליבייהו ודוק היטב:

גם מ"ש התוס' בא"ד תירץ הרשב"א דס"ל די"ל סברא לכאן ולכאן ר"ל אף בקראי גופא לא מיכרע די"ל כך וכך ואין ללמוד שום ק"ו ולאו מספיקא רק הסברא כך יש לפרש ג"כ דנפיק להו זאת מן הני תרי קראי מוסתרים אלא ע"כ כסברתייהו ולא סתרי אהדדי ודוק:

בתוס' בד"ה האי עשה וכו' עד וי"ל מאי למילה וכו' עיין מ"ש המהרש"א וא"ל דא"כ מאי מקשה ברייתא דלעיל דנילוף ק"ו מצרעת שמילה דוחה שבת מה למילה שדוחה צרעת שכן בטלה מצותו משא"כ בשבת דלא בטלה מצותו וכיון דגלי קרא בשריפת קדשים כבר יש לחלק אף הכא טפי כיון שיש ג"כ סקילה וכרת וי"ל דהכא ג"כ בטלה מצותו דביום השמיני משא"כ במילה ש"ב שפיר כ' המהרש"א דלא בטלה מצותו וכן בשריפת קדשים לא כתיב תשרפו בבקר תכף ודוק או י"ל דאמה מצינו פרכינן כל דהו משא"כ אק"ו אינו חשיב פירכא כמ"ש התוס' במ"א וק"ל:

דף קלג ע"א בתוס' בד"ה עושין כל צ"מ אע"ג וכו' לכאורה ק' דהא צריך למיתנא הכא לאתוי הא דת"ר כמ"ש בגמ' וצ"ל דאף מהאי דלעיל הוי מוכח לאתוי כיון דתני הכא מוהלין וכו' או תו' מקשים למה לי למיתני לעיל וק"ל או תוס' קאי אמקשה שלא הקשה מרישא הא כבר תני לה וק"ל:

ע"ב בגמ' לאתוי הא דת"ר וכו' ופירש"י בד"ה ועל שאין מעכבין וכו' עד והיינו דקתני כל צ"מ וכו' עד כל זמן שלא פירש לכאורה הוא תמוה דבגמ' קאמר מאן תנא וכו' משמע דלרבנן דר"י שם ע"א ודאי חוזר אף שפי' וכן לר' ישמעאל יכול לומר שחוזר וכן לרבנן דר' יוסי ור' יוסי כנראה בעליל וכן לר' יוסי דלחם הפנים ג"כ חוזר אף שפירש אף בציצין ש"מ א"כ ודאי דהלכה כן שחוזר אפי' פירש דהא איכא כל הנך תנאי וגם גבי לחם פנים הלכה כר' יוסי אפי' מחביריו א"כ למה לרש"י לפרש בלא פירש ושיהא מתניתן דלא כהילכתא יותר הי' לפרש לאתוי שחוזר על ציצין שאין מעכבין אף פירש והוי אתי מתניתן אליבא דהילכתא וגם הוי שייך לישנא מאן תנא שלפירש"י אין פי' לזה מנ"ל דפליג שום תנא אסתם בריית' דהכא וגם במ"ש מאן תנא מפיק לה מהילכתא כמ"ש הפוסקים מנ"ל אבל אם היינו מפרשין דמתניתן אתיא לאתוי דאפי' פי' חוזר שפיר אמר מאן תנא דברייתא דפליג אמתניתן וי"ל דרש"י הוכרח לפרש כן דאל"כ לא שייך הלשון לאתוי הא דת"ר רק הי' אומר לאפוקי מת"ר אבל לאתוי משמע דסובר כן ולאתוי הא דתני שם וק"ל:

ועפ"ז הי' נראה לתרץ את הרי"ף ורמב"ם והרא"ש וטור וש"ע מה שפסקו כהך ברייתא ולפי פשטן של דברים משמע בגמ' שאין לפסוק כהך ברייתא כמ"ש וכן באמת הביא הטור בשם בעל העיטור שפסק דלא כהך ברייתא אלא אפי' פי' חוזר אף על ציצין שאין מעכבין ומטעמא דכתיבנא כמו שהביא הב"י בטי"ד ונראה שמפרש גם כן הגמ' לאתוי כמ"ש לאתוי אפילו פי' חוזר ודלא כפירש"י מטעמים שכתבתי וא"כ פסק ג"כ כמשנתינו אלא שמסיים בע"ה אלא דרבוותא פסקו הך בריי' לפסק הלכה והוא באמת תמוה רק ממ"ש כיון שאמר לאתוי משמע דמשנתינו סברה כן והלכה כסתם משנה אע"ג דלגבי פסח פסקינן כרבנן י"ל דהגמ' קא' כן לפי ה"א שרוצה לדמות לפסח אבל לפי המסקנא אינו דומה משום דאכילת פסח והפשיטו הוא יותר חיוב מציצין שאין מעכבין וכן לפ"ז יש לדחות מלחם הפנים אע"ג דקי"ל כרב יוסי אמנם הנך רואה בעיניך כמה דחוקים מאד הדברים ותימה