לשון הזהב שבת רמד

עשה דוחה ל"ת ועשה ואפ"ה הי' ה"א דלידחי אפשר דאין זה פשוט כ"כ וגם הל"ת ועשה דצרעת אינה פשוטה כ"כ עיין בסמוך ברש"י ותוס' ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה ע"א ומה צרעת שדוחה את העבודה וכו' עד ועוד קשה לימא רציחה תוכיח וכו' עד אכתי נימא קבורת מת מצוה תוכיח וכו' תמי' לי טובא מה זה יוכיח הא קבורת מ"מ לא ידענא שאינו דוחה שבת מק"ו מעבודה אלא משום רציחה תוכיח ע"ש בסנהדרין דף ל"ה ע"ב ואם נאמר שרציחה אינו מוכיח לגבי מילה מהך סברא מכ"ש לגבי מ"מ וא"כ היא גופא תדחה שבת והי' נראה לכאורה לומר דע"כ לפום סברא זו איכא שום לימוד במ"מ דהא לא אישתמיט בשום דוכתא לומר דמ"מ דוחה שבת אבל לא משמע כן בסנהדרין וגם ביבמות קאמר מפורש מ"מ גופא תדחה שבת וצ"ע וגם יל"ד בתוס' שכ' אכתי נימא ולא כ' קושיא בפ"ע מ"מ תוכיח שזה אינו תלוי בזה אף אם רציחה הוא תוכיח ג"כ י"ל יותר גם מ"מ תוכיח וגם יל"ד בתירוצם שכתבו שהיה יכול לומר רציחה תוכיח הלא כבר דחו זה והל"ל רק מ"מ תוכיח כמו שמסקנא בקושייתם לכן נ"ל ברור שפירוש דבריה' הוא תוכיח מן מת מצוה שרציחה שע"כ אין זה סברא לחלק בין שתי דרגות דחיות לחד דרגא לדחות התוכיח דא"כ היכי אמר הגמ' שם גבי מת מצוה רציחה תוכיח נילוף ממילה דאיכא שלשה דרגות ותו ל"ל רציחה תוכיח וגם לפי אמת קי"ל פשוט דאין מ"מ דוחה שבת ולית לן שום תירץ אחר אלא רציחה תוכיח כדאית' שם בסנהדרין וא"כ קשה לילף ממילה ולידחי שבת באמת אחר כל המסקנות אלא ע"כ שאין סברא לחלק בין דרגות אלא כיון שרציחה דוחה עבודה שדוחה שבת אפ"ה אין דוחה שבת מקרא דלא תבערו ממילא תוכיח לכל מילי א"כ נשאר הקושיא לימא רציחה תוכיח וכן זה שכתבו בתירוצם רציחה תוכיח או קבורת מ"מ תוכיח ר"ל אם תרצה לחלק בין דרגות הרי קבורת מ"מ תוכיח שאין לחלק ודוק:

ע"ב בגמ' שבת שנדחית מפני עבודה וכו' הקשה המהרש"א קושיא חמורה דנימא מילה שלא בזמנה יוכיח דדוחה צרעת ואינו דוחה אפי' י"ט מלבדו לרבא לקמן ומה שתי' המהרש"א דלפום ה"א זה הי' גם מילה שלא בזמנה דוחה שבת מק"ו זה ולבדו הוי דרשינן אשריפת קדשים רק השתא באמת ליכא ק"ו לכך דריש לי' נמי אמילה שלא בזמנה ע"כ דבריו תמי' לי אם יצאו דברים אלו מפיו הא מפורש בגמ' דאתיא בק"ו וכמו שפירש"י ואף התוס' שהקשו אפירש"י דליכא ק"ו הא תירץ ר"י בתוס' פ' ב"מ דף כ"ה שהוא ק"ו אחר מנו"נ ולדבריו קשה לרש"י ור"י מנ"ל למעט מילה שלא בזמנה כיון דאיכא ק"ו ונימא דלבדו קאי רק אשריפת קדשים אלא ודאי דרבא לא פליג אברייתא דתנא דבי חזקי' דשריפת קדשים אתי מן עד בקר וע"ש בתוס' בפ' ב"מ דף כה שכ"כ דרבא לא קאי אש"ק ובזה שכתבתי מתפרש שם שלילות דברי התוס' אלו כדי לתרץ זה וא"כ הדרא קושיתו לדוכתא דנימא מילה שלא בזמנה יוכיח ודאי לא נעלם ממני דלפי תי' התוס' דניחא ליה למיפרך הק"ו מיני' וביה גם זה מתורץ אלא דאם כן הוי להו להתוספות להקשות מזה טפי מרציחה אמנם נ"ל לתרץ בטוב טעם דהא רבא מרא דשמעתא זו אית ליה דהא דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת יליף מבשר דלבזמנה לא צריך דיליף ק"ו משבת וא"כ לפום סברא דהשתא דעדיין לא ידעינן דדוחה שבת אף בזמנה אלא מצרעת א"כ איצטריך בשר לבזמנה דליכא ק"ו משבת דהא שבת גופא לא ידעינן אלא מצרעת וא"כ לפום סברא דהשתא צרעת לא נדחה מפני מילה של"ב וא"ל דאפ"ה א"ל מילה ש"ב דגדול יוכיח דכתיב בי' בשר לדחות צרעת ואפ"ה לא דחי שבת ע"ז שפיר יש סיגנון תירץ המהרש"א דלפי סברא דהשתא באמת מילה דגדול דוחה שבת ולבדו הוי מוקמינן על שאר שלא בזמנה דלא ליתא עשה ולידחי ל"ת וא"ל דאעפ"כ צרעת נדחה דאתיא מבינייהו ז"א דרבא ל"ל למילף מבינייהו דאל"ה ל"ל בשר ולרב ספרא בלא"ה ליתא לזה הסוגיא כמ"ש התוס' ודוק. בגמ' אמר אביי אתי מבינייהו א"ל אדרבא לאביי ורב ספרא דאית להו צרעת חמורה נילוף מק"ו מעבודה דלא נידחי מה שבת שנידחת מפני עבודה אין מש"ב דוחה אותו צרעת שדוחה עבודה אין דין שאין מילה ש"ב דוחה אותו די"ל גדול יוכיח ודוק:

בתוס' בד"ה הדר אמר וכו' עד ואומר ר"י דלהאי לישנא גרסינן רבה אמנם רש"י ודאי גרס רבא שהרי כתב לקמן על רבא דאמר לבדו ולא מש"ב דאתיא מק"ו היינו זה הק"ו דהכא וא"כ נשאר קושית תוס' הברייתות אהדדי וגם רבא ארבא וגם ארש"י גופא שכ' זה הק"ו גבי לבדו הוא תמוה כמ"ש התוס' לעיל בפ' ב"מ ארש"י שכ' שם כן וגם כאן הוא יותר תמוה בסמוך דבהך שמעתא גופא אמר רבא שאינו כן רק גל"ח כל זה כתבתי לעיל בפ' ב"מ מה שתרצתי הכל על נכון שיטת רש"י וא"צ להגי' כאן רבה ע"ש ודוק היטב:

בא"ד דגרסינן הכא רבה עמ"ש בפ' ב"מ טעם שלא כתבו בהיפוך לגרוס לעיל רבה ואז לא הוי קשה גם על ק"ו דלקמן ע"ש ונ"ל שלזה כתבו ורבא גופא ס"ל וכו' ודוק:

בא"ד והא דפשיט להו לרבה ורב ספרא וכו' עיין במהרש"א שהקשה א"כ מאי או אינו לעיל וגם לק"ו דרבא לקמן לפירש"י הקשה מאי או אינו לעיל אמנם לע"ד הוא קושיא חדא ומה שמתרץ ע"פ גירס' ישינה העיד בעצמו שגי' שלפנינו אינו כן וגם משמע להדיא מפירש"י בד"ה דילמא שבת חמורה של"ג א"נ וגם מתוס' משמע שהקשו תחילה מברייתא קמייתא ולדברי' מה מקשים וגם באמת אין מקום לגרוס כן דמאי זה פירכא הרי חזינן דאפ"ה עבודה חמורה ממנו שדוחה אותו אמנם לפי פשוטו י"ל כיון דלפי פי' התוס' ע"כ צ"ל דרבא ס"ל כלישנא אחרינא כמ"ש התוס' דלהאי לישנא גרסינן וכו' א"כ י"ל דרבה ור"ס מפרשין הברייתא דלעיל כלישנא אחרינא דהכא וא"ל סוף סוף יקשה ל"ל ביום נילוף ק"ו מצרעת דדחי דאז שפיר י"ל רציחה תוכיח דלק' המהרש"א למה אין מזכירו כיון דלא מיירי כלל מק"ו למה לי לפרש היוכיח ודוק וכמ"ש דגם שם י"ל כן ואשכחן כן במס' יבמות ע"ש ולית להו הסברא שכ' לעיל וא"צ למ"ש לעיל והא דלא קאמר לעיל לישנא אחרינא היינו משום דאכתי לא צריך לה רק הכא דלא ליסתרי הברייתות המסקנות אהדדי אמר לישנא אחרינא וממילא ידעינן דללישנא קמא דהכא אמרינן בקמייתא כל"א דהכא דהיינו וק"ל: