לשון הזהב שבת רמב

שהוי רשות אחת כמ"ש רש"י שם בלא עירבו לרב ה"נ בעירבו לר' יוחנן וא"כ לא קשה מידי די"ל דגם כאן הי' הסכין וכן התינוק בבית שבחצר ומיירי בעירבו החצירות רק לא נשתתפו במבוי כדמשמע הלשון ועשו ע"פ שמואל ור' יוחנן ותו לא ק"מ לסברא זו אמנם הוא סברא חדשה להתיר זה לשמואל ור"י בעירבו להוציא מחצר למבוי הכלים ששבתו בתוך הבית והוציאן לחצר דאם כן ל"ל שיתוף מבואות וגם אמרינן שם ובעירובין לר"י יאמרו ב' כלים בחצר אחת וגם לפ"ז ישאר קושית אמאי לא פירש"י כן לעיל הגם שכל זה יש לתרץ ולא רציתי להאריך כי ג"כ הוא סברא רחוקה לומר כן ודוק:

אכן נלפע"ד לתרץ בדרך אחר ויתורץ ג"כ מי דחקו לרש"י לפרש כן והוא אחר שנדקדק דלפי פשוטו קשה ממ"נ אם ר' אושיעא בא לפלוג על רבי יושאר לר' הקושיא להאיך מניחים וכו' וגם אינו במשמע שיהא פלוגתא במציאות איך הי' המעשה ואם לא פליג רק הוא מפרש דברי רבי א"כ קשה כיון שעשו בהיתר גמור אף לדבר הרשות ואליבא דהילכתא מאי חידוש סיפר להם רבי וגם ר"ל משמיה דרבי וגם הך לשון דאייתוה מהאי רישא להאי רישא הוא מיותר לכך נראה דר' אושיעא לא פליג רק מפרש והוא שאחר שסיפר ר' הדברים האלו סברו החכמים שהביאו דרך ר"ה והי' קשה להם ופירש ר' אושיעא שלא דרך ר"ה הביאו רק מבוי שלא נשתתפו הוי והחידוש שסיפר ר' היינו שאייתוה מהאי רישא וכו' ר"ל מהבית שבהאי רישא וכו' כמו שפירש"י ובדבר הרשות גם זה אסור וגם אליבא דרבנן דפליגי אר"א אף לר"ש אף במילה אסור כמ"ש כל הפוסקים הנ"ל אלא שזה החידוש שהם סמכו בזה אר"א שלא לדחות את המילה כיון שהוא איסור דרבנן שאינו ניכר כמ"ש המהרש"א וגם לפי מה שהוספתי אני לעיל שעירבו בחצירות והוציאהו מבית לחצר בהיתר רק מה שהוציאו למבוי והביאהו להאי רישא זה אינו ניכר שיאמרו ששבתו בחצר ואז מותר לר"י אליבא דר"ש בזה סמכו אר"א בשעת הדחק כזה ולכך אמר ר"ז שפיר ס"ל למר דמבוי שלא נשתתפו וכו' דאל"ה הי' איסור הניכר בפרהסיא לא היו מתירין כמ"ש המהרש"א ודוק היטב כי בזה מתורץ הכל:

בתוס' בד"ה שלא ברצון ר"א וכו' עד הא לקמן גבי בשר וכו' עמ"ש לעיל במשנה בתי' ק' המהרש"א אמנם נלע"ד לתרצו בדרך אחר יותר נאות ויתפרשו היטב דברי התוס' לעיל וכאן דהנה לכאורה יש לתרץ ק' התוס' דמאי מקשים מרבנן אר"א די"ל דהא בהא תליא דשם מקשה ארבנן דאית ליה דאפי' גבי מכשירין שהי' אפשר לעשותה מע"ש ושכחו ולא עשו כבר ואם לא נעשהו היום ידחה המצוה גופא אפ"ה לא דחי משום מצוה גופא משום שהי' אפשר לעשותה בהיתר מע"ש מכ"ש היכא דאפשר לעשותה עדיין בהיתר דלא דחי משום מיהור או חיבוב מצוה לכך מקשה שפיר מר"ל אבל לר"א דאפי' הי' אפשר לעשותה בהיתר מע"ש אפ"ה דחי י"ל דגם בכה"ג אע"ג דיכול לעשותה היום בהיתר ג"כ דחי משום מיהור מצוה אך י"ל דתוס' מקשים מנ"ל להגמ' לומר שהי' שלא ברצון ר"א דילמא ר"א לא שרי בכה"ג אלא שלא לדחות המצוה גופא אבל משום מיהור מצוה לא אשכחן דשרי וכיון דחזינן לר"ל דאסור מנ"ל לומר תו דפליג גם בזה. אמנם גם זה יש לתרץ די"ל דהגמ' מוכיח מהמשנה דק' קו' התוס' ויביאו התינוק אצל הסכין אלא ע"כ משום מיהור מצוה שרי אכן י"ל דהרשב"א ס"ל כתי' הראשון של תוס' דהוי ככפות מקשה שפיר מנ"ל לומר דפליגתו אבל לפמ"ש ועי"ל ודאי לא ס"ל תי' הראשון דהוי ככפות לק"מ ק' הרשב"א כמ"ש ושפיר מוכיחים משם וחדא מיתרצא בחבירתה ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד:

בתוס' בד"ה ומי שרי וכו' עד וי"ל דבכה"ג לא הוי שרי ר"א וכו' לפום פשטי' הוא תמוה דמה לי היתר גמור ומה לי איסור דרבנן כיון דמדאורייתא שרי ואפ"ה מתיר ר"א איסור דאורייתא כדי למהר המצוה ה"כ היתר גמור וגם לשון התוס' לעיל בריש פרקין שכתבו גבי תינוק ליכא איסור כלל משמע אפי' איסור דרבנן ואפ"ה תירצו דשרי לר"א משום מיהור מצוה לכן נ"ל לפרש משום דאי הוי דרך חצר מעורבת לא שייך לומר דדרך ר"ה הי' מיהור המצוה דודאי לא מצי מערבי היכא דר"ה מפסיק ודרך חצירות במבוי שאינו מפולש לא הוי שם ר"ה אף דיכול לאשכוחי בדוחק אין סברא לאוקמא כן משא"כ דרך גגות וגם חצירות וקרפיפות שפיר י"ל שהי' ר"ה מפסיק כיון שבאמת לא עירבו ודוק:

בתוס' בד"ה ברצון ר"ש ה"ה דהמ"ל ברצון ר"מ וכו' והא דקאמר שכחו אע"ג דרבנן מקילי טפי ולא שייך פי' התוס' לעיל בסמוך לר"ש י"ל דא"ש אליבא דרב דאוסר בעירבו בחצירות ולכך לכתחילה לא היו סומכין ע"ז מע"ש דשמא יערבו וכן לר"ש נמי א"צ לפי' תוס' לעיל משום דפליגי רבנן אלא אליבא דרב א"ש טפי שכחו דשמא יערבו אלא שהתוס' רצו לפרש גם לר' יוחנן דשרי לר"ש אף בעירבו דקי"ל כן כמ"ש התוס' לקמן בעמוד שלאח"ז בד"ה מי גרם וכן יש לפרש לקמן לר' אושעיא במבוי שלא נשתתפו דמש"ה נקט שכחו אליבא דרב וא"צ לפי' מהר"מ וגם לפמ"ש בסמוך לפירש"י מתורץ בלא"ה לישנא דשכחו שם וא"צ לזה זהו לפי פשוטו של דברי רש"י כאן אמנם כד דייקת א"צ לזה דודאי א"א לומר דרבנן מקילי טפי דהא מפורש שם במשנה דרבנן אסרי מגג לגג אלא מ"ש רש"י דרבנן שרי בגגין וחצירות היינו מגג לחצר וכן מחצר לחצר אבל לא מגג לגג ואל יהא דוחק בעיניך כי גם בגמ' שם דף צ"א ע"א אמר רב יהודא כן האי לישנא לדברי חכמים גגין וחצירות רשות אחת הן וע"כ ר"ל מגג לחצר כנ"ל וכן פירש"י שם וא"כ מגג לגג שפיר שייך שכחו דפליגי רבנן אלא במחצר לחצר צ"ל כמו שכתבתי ודוק:

דף קלא ע"א בתוס' בד"ה תאמר בשתי הלחם וכו' עד א"נ י"ל דהא לא מצי למימר עד וגלי רחמנא וכו' נלע"ד לפרש כיון דהא דממעט קציר העומר היינו מטעם דכתיב ביה מפורש קציר כמ"ש התוס' לבסוף והיינו משום דדבר שאינו מפורש המצוה בו הוי נמי דומיא דחריש דע"כ ודאי משכחת נמי שיהא איזה חרישה מצוה אלא שאינו מפורש בו ואמרה תורה כל מאי שאינו מפורש בו מצוה הוי דומיא דחריש ותשבות מיניה כיון דהוצא הפסוק הלימוד בלשון שביתה דאי כתיב לשון היתר בעומר הוי מצינן למילף מיניה היתר לשתי הלחם אבל כיון שכתוב בלשון שביתה א"כ ודאי גלי קרא שכל מה