לשון הזהב שבת כג

דא"ל דבאמת כי משני קמ"ל כרב הדר בי' משינויא דלעיל דתני משום מזיד ובאמת קאי התירץ אף אשוגג לזה כתבו דע"כ ז"א דהא כי משני וכו' מאי זה תירץ מאי אולמי' דמזיד משוגג אלא ע"כ שהוא תירץ אחר וגם התירץ הראשון כוונתו לזה דנקט שוגג משום מזיד ומזיד איצטרך משום דרב וא"כ שפיר מוכח דלא קאי אחטאת וק"ל:

בגמ' אלא אימא אינו חייב על אחת לפי פשוטו הוא תמוה חדא שהוא מגי' ועוד אם רוצה להגי' נימא חייב על כל אחת מנ"ל להמציא דין חדש ונ"ל דהסיגנון אלא אימא דס"ל אינו חייב על אחת ואז שפיר מצי למיתני אינו חייב אלא אחת ע"פ מה ששמעתי כד הוינא טליא מפי רבי מובהק הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק סג"ל זצלה"ה שאמר משמי' דא"ז הגאון המפורסם בדורו מוהר"ר רבינו ר' יוסף זצלה"ה על מה שהקשה דוקא מא"ר יוחנן ולא ממשנה גופא והיינו ע"פ מה שהקשה לקמן בפ' כלל גדול גבי פלוגתא דר"י ור"ל בשגג בכרת והזיד בלאו דלר"י חייב ולר"ל פטור ומקשה מהא משנה על ר"ל דידע לשבת במאי ומשני דידע בתחומין ואליבא דר"ע נמצא דאליבא רבנן לא מחייב על כל אחת אם לא שחיסר מלאכה אחת שלא עשאו ואז ידע לשבת באותו מלאכה אבל איסי אמר מהכי מ' חסר אחת ר"ל שעשה כולן לכך אינו חייב אלא אחת והוצרך מניינא כמה יעשה שיהא חייב רק אחת והוא לא סבר כר"ע אבל לר"י אף לרבנן אם עשה כולן חייב על כל אחת דמשכחת דידע לי' בלאו מקשה שפיר ודוק ודפח"ח. אמנם אומר אני דממ"נ אם קושיתו שלא יפלוג אמשנה גם בזה אין סברא שיפלוג כיון דמשנה סבר כר"ע ואם מדברי עצמו כמ"ש התוס' פשיטא לא יפול וגם מה"ת אין לנו לומר שאיסי פליג אר' יוחנן ור"י סובר כמשנה כמו שאמר בר"ע לכן נ"ל דהא דאמר איסי אינו חייב על אחת היינו שיש באמת מ' מלאכות ואשכחן כמה מלאכות להשלים כגון שובט או אינך דאמר בפ' כלל גדול ע"ש ומדוקדק טפי מה שאמר מ' חסר אחת ולא אמר ל"ט אלא שיש מ' רק חסר אחת שאינו חייב ואפשר גם במשנה יש לומר שמרמז זה אלא שלא חישב רק ל"ט משום חטאת וא"כ לאיסי לק"מ דידע לשבת במאי די"ל דידע בהך מלאכה שאינו חייב חטאת אבל לאו ודאי יש ולהתוס' אפי' סקילה חייב והתנא ידע על איזה שאינו חייב אבל איסי י"ל דמ' מלאכות חסר אחת כו' אם עשה כולן היינו כל המ' אינו חייב אלא אחת וא"כ שפיר אמר אימא אינו חייב על אחת ר"ל הא דאמר מ' חסר אחת היינו שיש מ' רק שאינו חייב על אחת וא"כ אמר שפיר אינו חייב אלא אחת ולא פליג אמשנה ומנינא הוצרך לומר שאם עשה כולן דוקא אינו חייב אלא אחת והוצרך למיתני כמה יעשה כנ"ל כמו שפי' הגאון הנ"ל ודוק היטב. דף ז ע"א בגמ' אטו כולהו לאו כרמלית וכו' עד אע"ג דזימנין וכו' נלע"ד דודאי איכא טובא כרמלית אלא דלזה א"צ למיתני שפת יתר כמו שא"צ לחשבו אלא דודאי אתי לרבות בתיבה זו מה שיש בו צד רבותא דהוי ס"ד דלא הוי כרמלית לכך הוצרך לומר אע"ג דזימנין וכו' וכן מדוקדק תיבת לא נצרכה וק"ל. בגמ' אילימא דאי איכא מחיצה י' וכו' והאמר רב גידל וכו' ועיין בפירש"י ועיין בתוס' מה שהקשו עליו ופירשו פירש אחר ע"ז ולענ"ד דדברי רש"י נכונים ומוכרחים דלפי' התוס' לא א"ש ויתורץ ג"כ מה שקשה לי עוד קושיא חמורה דלישני דהא דקאמר עד י' היינו ממטה למעלה דהיינו אם הוא רחב ד' או ביש מחיצות או בעמוד אם הוא פחות מי' מג' עד י' הוי כרמלית הא י' הוי רה"י והכי קי"ל באמת להלכה ולא הוי קשה כלום וגם יל"ד דלמה לי' לגמ' למימר ואקילו בה רבנן מקולי רה"י ועיין בפירש"י מה שמפרש והכל הוא מיותר וגם אינו שייך להתירץ וגם יל"ד וכי לא ידע המקשן שי"ל שתופס איסור כרמלית עד י' טפחים ולא יותר כמו שמשני שזו פשוט טפי ממה שר"ל דאי איכא מחיצה י' שאינו במשמע וגם לא א"ש לשון ותופסת ולשון עד וצריך לדחוק ממעלה למטה לכן נלע"ד דעיקר סמיכות הקושיא הוא דודאי רב ששת קאי ארב דימי דמטעם זה שאמר רב דימי שאין כרמלית פחותה מד' שיש לו קולי רה"י מטעם זה אינו תופסת אלא עד י' והוקשה לו דאדרבא זה הוא שלא כרה"י דרה"י עולה עד לרקיע ולכך מקשה מאי ותופסת עד רה"י י' ולא הוי מצי לשנוי כתירץ הגמ' דזה לא הוי מטעם רה"י והיכי נפיק זה מדרב דימי ולפ"ז ממילא מתורץ דלא הוי מצי לשנוי כמ"ש דעד י' ממטה למעלה הוי דוקא כרמלית ברוחב ד' דזה פשיטא לא הוי כרה"י דשם הוא להיפך דדוקא מי' ולמעלה הוי רה"י וא"כ גם לפי' התוס' לא א"ש דג"כ לא הוי כלל דומיא דרה"י דשם לא קפדינן כלל אאויר אלא אמחיצות דאפי' תל ועמוד הוי רה"י ולכך הוצרך לדחוק ולפרש דאי איכא מחיצות י' ר"ל דאי איכא מחיצה לא הוי כרמלית אלא באיכא מחיצה י' ושפיר קאמר רב ששת כן מדרב דימי דהיכא דאיכא מחיצות בכרמלית לא הוי כרמלית אלא במחיצה י' דומיא דרה"י אע"ג דגם בקעה וים הוי כרמלית שם לא שייך לדמותו לרה"י אלא היכי דשייך לדמותו כגון בכרמלית דקרפף שלא הוקף לדירה דאע"ג מדאורייתא הוי רה"י מדרבנן הוי כרמלית שם מדמינן לי' דהיכא דאיכא מחיצה וליכא י' לא הוי כרמלית ומדוקדק הלשון דאי איכא מחיצה ר"ל כרמלית של מחיצה בעינן י' וע"ז מקשה שפיר מרב גידל וע"ז משני שפיר דבאמת קאי אאויר שתופס עד י' בר"ה ומאי שקשה לך היכי מפיק מרב דימי י"ל דה"ק ואקילו בי' מקולי רה"י וקולי ר"ה ר"ל דהכי נפיק מרב דימי כי היכי דאמר רב דימי דאין תופסת אלא בד' מטעם דאקילו בי' מקולי רה"י ה"נ אין תופסת אלא עד י' דאקילו בי' מקולי ר"ה והוא עיקר התירוץ ודוק היטב:

ברש"י בד"ה דעד י' הוי כרמלית וכו' עד בדבר מסוים ליכא לאוקמי וכו' ודאי משכחת לי' אף בדבר מסוים כגון יד אדם או בע"ח או נוף הנוטה דכל אלו אין מבטלין רשות שהם שם למיהוי רשות לעצמה וכן כלים לפי' התוס' לעיל וכן נוף משמע להדיא לפירש"י לעיל דשדינן בתר עיקרו למיהוי מקום ד' והוי ר"ה אע"ג דתוס' כתבו לפירש"י דמיירי בדבילה שמינה אינו נראה כן מפירש"י וכ"כ מהרש"ל ודוק אלא דכל אלו הוי כמו אויר ודוק:

בתוס' בד"ה וטח בפני' ועמ"ש מהרש"א להקשות אפירש"י מ"ש שרש"י ס"ל כפי' ריב"א אינו