לשון הזהב שבת רלט

לשונו ק' התוס' בעלמא אהא דקאמר עיון תפלה מזכיר עונותיו ותירצו דהתם מיירי שמעיין מה לבקש כי הוא מובטח שיביא לו וכאן מיירי לכוין וק"ל:

ע"ב בגמרא גבי דמאי מגו דאי בעי מפקר לנכסי' וכו' והוא תמוה למה לי מגו כיון דחזי לעניים שרי כמו גבי תרומה ביד ישראל לעיל כמו שכ' התוס' ותירוצם דחוק ונ"ל לתרץ אחר שנקדים לתרץ מאי דמייתי ואמר רב הונא תנא שהוא למותר ולא עוד שאמר ואמר בוי"ו משמע שהוא מן החי' ונ"ל משום שקשה למה ליה למיתני דמאי משום זה הרבותא הא כבר תני תרומה דשרי הואיל וחזי לכהנים מכ"ש הכא דאיכא נמי מיגו לכך אמר ואמר רב הונא וקמ"ל לאפוקי מב"ש וא"כ יוקשה ליתני דמאי דשרי משום דחזי לעניים ולא ליתני תרומה דחזי לכהנים לכך הוצרך לומר דהכא בדמאי איכא מיגו ולא ידעינן תרומה מיני' דשם ליכא מיגו להיות חזי לישראל שהוא בידו דליכא למימר מיגו דאי בעי מיתשל עלה דהדרא לטיבלא ודוק:

. בתוס' בד"ה כיון דחזיא לכהן וכו' והא דאמרינן בפ' כל הכלים וכו' ר"ל וקשה אהך דפ' כירה ולכאו' הוא תמוה דמאי שייך לכאן ולדבריהם דלעיל אמנם באמת הוא לדבר אחד נתכוונו והוא שתו' שם בפ' כירה כתבו בשם ר"ת דשם קאי אשלשה על שלשה למדרס דבעי יחוד ועשיר לא מייחד למדרס בגדי ענים אבל שלש על שלש טמא אף לעשירים ע"ש שהביאו ראי' לזה וא"כ קשה מאי מקשים כאן וצ"ל שמקשים כאן לפירש"י ולומר שתרצה להביא ראי' מכאן לפיר"ת ולדחות פירש"י ע"ז כתבו שאין ראי' מכאן דלעולם י"ל כפירש"י דלשם וע"ז כתבו והא דאמר בפ' כל הכלים ר"ל א"כ משם מוכח כפי' ר"ת ואם כן א"צ לחילוק דלעיל ע"ז תירצו ולעולם קיים פירש"י והחילוק כדלעיל ודוק:

בתוס' בד"ה האי אידגן וכו' עד וי"ל דאי לא כתב והרמותם וכו' לכאו' הוא תמוה דא"כ מאי מקשה אביי וגם ל"ל קרא לרבות הקדימו בכרי הא בלא"ה לא מוקי לקרא אלא במסתבר דהיינו ולא אידגן כמ"ש התוס' אמנם באמת לק"מ דאי לא כתיב שום ריבוי י"ל דמקרא מלא דיבר הכתוב לאפוקי מסברא החיצונה ולמעט מעשר מתרומה גדולה ואין מיעוט למחצה ולכך מקשה אביי שפיר אבל לבתר דכתיב גם ריבוי אהדרינן לסברא קמייתא לרבות הכל ושלא למעט רק מה שמסתבר טפי וק"ל:

בא"ד א"נ י"ל דהא דנקט וכו' עיין במהרש"א מה שתי' דנקט שיבולין אפי' ראה פני הבית והוא תמוה דא"כ אף ביד ישראל פטור מדאו' אם הכניסן בשבלין כמו דא' בעלמא הי' מכניסן במוץ שלה וכו' אם לא שתאמר שיכול לבוא לידי חיוב אם יוציאנה בשבלין וימרחו בכרי ויראה פני הבית ואינו במשמע וגם גוף הדין אני מסופק אם חייב מדאו' אפי' בכה"ג אמנם בגוף קושיתו נ"ל דגם זה מיקרי בשבלין כמ"ש התוס' דאידגן היינו בכל דינו ואל"ה מיקרי שבלין ודוק:

דף קכח ע"ב בגמ' תני חדא מדדין בהמה וכו' ותניא אידך אין עוקרין וכו' הא גופא קשיא וכו' לכאו' אין פי' לדבריהם ע"פ סוגית הש"ס בכל מקום שאמר תני חדא ותניא אידך משמע שקשיין אהדדי ומשני והכא מקשה ברייתא גופא לא הל"ל תני חדא ואידך אלא תני וכו' או ת"ר והא גופא קשיא אמנם נלע"ד לפרש תני חדא וכו' וקשיין אהדדי דבאידך קתני אבל דוחין משמע מדדין לא ובקמייתא קתני מדדין ומשני הא גופא קשיא כמו ותיסברא הא גופא קשיא אלא ע"כ סיפא אתאן לתרנגולת א"כ תו לק"מ וק"ל ובזה מתפרשן דברי התוס' דלהכי יש ספרים שגורסין בר"ה ומתפרש דברי הגמ' ביותר נאות דקשיין אהדדי להדיא דהכא תני בחצר והכא תני בר"ה וע"ז כתבו התוס' דא"כ לפי מאי דמשני סיפא אתאן לתרנגולת קשה יותר דמתחילה הוי פליגי בחדא ועכשיו ואף אם נאמר דהא גופא קשיא הוא בפ"ע והברייתות נשארה בפליגי אין זה סוגית הש"ס לכך כתבו ולהך ספרים דגרסי בחצר א"ש וכמ"ש ודוק:

דף קכט ע"א בתוס' בד"ה רבא משמי' דר"י וכו' עיין במהרש"א שהקשה ותירוצו מוסתר מפיו דלדידי' אף לאחר מילה משכחת שילדה אחר חצות וגם אין הדין מוסכם מכל הפוסקים לחשוב אמנם בגוף קושיתו אחר עיוני בתוס' בעירובין לק"מ אחר שנפרש שלילות דברי התוס' שהנה ודאי לפי פשוטו דברי הגמ' בכאן ודאי אנו מפרשי' שנהרדעי באו לומר דאביי ותרי לישני דרבא לא פליגי אמנם כתבו דלכאו' יש להוכיח שאינו כן אלא דרבא פליג וס"ל דשבעה הוי פתיחת הקבר ומותר אף שאין אמרה צריכה וא"כ משבעה ועד שלשים הוי סתימת הקבר ומותר באמרה צריכה דאי אמרת דרבא נמי כוונתו כנהרדעי דאמר שבעה היינו סתימת הקבר ובעינן אמרה צריכה וממילא אחר שבעה עד שלשים לא מהני צריכה האיך התיר שם לחום אגב אמו אם תאמר צריכה הא לנהרדעי אסור לאחר שבעה אלא ודאי רבא לשם אזיל לטעמי' דהכא דפליג אנהרדעי וגם על אביי אמנם לפי פשוטו שם אינו מוכח כלל דלא נאמר שם דלצורך מילה הי' אלא קאמר סתמא האי ינוקא דאשתפיך חמימי וי"ל דמיירי תוך ז' וכנהרדעי ואדרבא יש להוכיח שלא מחמת מילה מיירי דאי לצורך מילה למה לצורך אמו הא איהו גופא דחי שבת כדתנן מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר מילה אלא שתו' שם הוכיחו דמיירי לצורך מילה מדמייתי שם עלה מן הזאה דפסח ע"ש אלא אף דלא יוכל להיות אחר מילה דאז ודאי דוחה שבת בלא אמו אלא ע"כ לפני המילה ואז אין מרחיצין אלא בחמין שהוחמו מע"ש כמ"ש כל המפרשים ופוסקים בהך משנה הנ"ל דמרחיצין דלא דמי לפני המילה ללאחר המילה וא"כ מוכח שפיר וכן ג"כ שלילות דברי התוס' דאף דלא מצי למימר דמיירי לאחר המילה משום זה לא נאמר דמיירי בתוך ז' כדמוכחי שם וסמכו עצמם אמ"ש שם דודאי לצורך מילה איירי וע"כ הי' ביום ח' ומוכח שפיר ודוק:

לעיל בריש פרקין בגמ' בעי מיני' רב נחומי מאביי כמה שיעור תבואה צבורה וכו' הוא תמוה דהא קי"ל כר"ש דמתיר מאי בעי אמנם אחרי ראותי בר"ן שכ' לפרש הא שהביאו בהלכות שמפרש הך תנא כמה שיעור וכו' היינו כמה מפנין מתבואה צבורה וא"כ יש לפרש גם הבעיא כן והוא מכוון עם המשנה ה' קופות כמ"ש התוס'