לשון הזהב שבת רלח

כמ"ש שם דרש"י אזיל לשיטתי' דאמרינן מתוך בהבערה אף שאינו נהנה כלל ואפ"ה אסר רחמנא ה"ה בתרומה ועל הקושית מה שמתיר ליתנה לבהמה אני אומר שראית רש"י חזקה מפסחים שאמר מפורש שאם רצה מריצה לפני הכלב ומה שדחו ששם מיירי בתרומת חמץ ולא בטמאה תמה אני מאד הלא אם נאמר שריפה דוקא היינו משום כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו דלתירץ השני לא אמר אלא אבל אתה מבעיר שמן של תרומה שנטמא היינו ביעור מן העולם וכן לו ולא לאורו ה"ה לו ולא לבהמתו אלא ודאי משום דילפינן מקדשים ובקדשים אטו שאר קדשים פסולין שלא נטמא לא בעי שריפה הלא עיקר שריפה כתיב בנותר וגם אמרינן כל שבקדש פסול שריפתה בקודש וא"כ מ"ש תרומה טמאה מ"ש חמץ כיון שאין ראוי לאכילה אפ"ה אמרינן שם לר"י הגלילי שמותר בהנאה מריצה לפני כלבו והיינו ודאי משום דעיקר שריפה הוא הטעם לבער מן העולם כמ"ש בתמורה כל הנשרפין לא יקברו פירש"י ותוס' הטעם משום דילמא משכח אינש ואכיל והיינו משום שהוא דרך רחוק לבער מן העולם וליהנות ממנו אם לא בשריפה אבל באמת ליתנו לפני בהמתו שהוא גם כן מתבער מן העולם ודאי שרי לבר מן קדשים שהוא גזירת הכתוב וגם רש"י פי' לעיל בפ' ב"מ על כשם שמצוה לשרוף ועוד משום תקלה וא"כ אם מתבער מעולם ליכא תקלה ואף לפירש הראשון הוא כן אף דדמי לקדשים היינו לבערן מעולם כמו שריפת קדשים והיינו דמי ואדרבא בזה מתורץ מה שהקשו על שחשיב שם חמץ בפסח דאתי כרב יהודא ולא סתים כרבנן ולשיטת רש"י דבתרומה שריפה לאו דוקא אלא שלא יקברו רק לבערה מעולם ה"ה בחמץ כן דה"ה מפרר וזורה לרוח ובתרומה מאכיל לבהמתו רק לאפוקי שלא יקברו וגם לישרי בהנאת אפרו ודוק:

או י"ל דמאי דחשיב בהדי נשרפין היינו מה שאינו ראוי לבהמה כגון שמן ופת ויין כמו בערלה וכלאי הכרם דהתם אבל הראוי לבהמה ובזה מגערה מן העולם יותר משריפה ולהדלקה להנאה דאיכא למיחש טפי לתקלה תדע מיין דאמרינן תשפך חבל ולחד מ"ד תעשה דיליף ולא אמרינן שריפה דוקא וכן כרשיני תרומה הואיל ואין ראוין לאדם מאכילן לבהמה ואף בטומאה כדאמרינן במסכת תרומות למה נחמיר טפי בשאר תרומה טמאה מכל הלין טעמי נראה ברור דעת רש"י נכון ודוק:

דף קכז ע"א בתוס' בד"ה אע"ג דאית לי' אורחין טובא מכאן יש להוכיח וכו' עד ועוד מדלא מספקא לי' וכו' עיין במהרש"א שהקשה קושיא נכונה וכתב ויש ליישב ונלע"ד ליישב ע"פ שנקדים דגם להוכחה ראשונה קשה להיפך דתינח א"א הכל לפי האורחין מוכח דאפי' אדם אחד מפנה דו"ה דאל"כ למה נקט דו"ה כמ"ש התוס' אבל א"א טפי לא אפי' איכא אורחין טובא י"ל דו"ה אינו רשאי לאדם א' רק לפי האורחין והא דנקט דו"ה לאשמועינן דטפי לא כמ"ש המהרש"א בעצמו ותמה אני אמאי לא העמיד קושיתו על הוכחה ראשונה אם לא שנאמר שתוס' הוכיחו כן לפי המסקנא דהכל לפי האורחין לכך לא ק' על הוכחה ראשונה רק על השני' אמנם אין במשמע דברי התוס' שהרי העמידו דבריהם על הבעיא לכן נלע"ד ששני ההוכחות של התוס' הם אחת שרצו לפרש אמאי לא בעי אלא על יותר ולא בעי על פחות אם אמרי' לפי האורחין לכך הוכיחו דזה פשיטא לי' בשני צדדי הבעיא דאפי' לאדם אחד והוא להך סברא דהכל לפי האורחין מוכח מהוכחה א' ולהך סברא דטפי לא מוכח מדלא מספקא ליה וכו' ומ"ש ועוד היינו גם לצד השני יש עוד הוכחה א"כ מוכח משני צדדי הבעיא ודוק:

בתוס' בד"ה וליטעמך וכו' פי' כל השדה כולה לכאורה ר"ל שהוא טירחא גדולה וחולקין על פירש"י שכ' שאין דרך לנשיא לעמר ואין טעם לפלוגתתן עליו אמנם נ"ל דאדרבא הם מתרצין פירש"י דקשה עליו היכי מסיק ולעולם כל חד מפני לנפשי' א"כ אכתי קשה איך עימר רבי לנפשי' הלא אין דרך נשיא לעמר ואחר לא הי' רשאי לעמר חלקו אף אם צוה לכך פירשו היינו כל השדה כולה אין דרך נשיא לעמר אבל חלקו מה שאין רשאי אחר לעשות שפיר הוי אורחי' וק"ל:

בתוס' בד"ה אוכל מפירותיהן וכו' עד דשכר מצוה וכו עיין מהרש"ל שהגי' ומהרש"א הגי' באופן אחר והיינו הך אלא שמקצר בהגהה אמנם מוחק דברי התוס' והגי' איכא במקום ליכא וגם לדבריו אין פירוש לדבריהם שהרי מפורש במשנה דאיכא אלא ודאי לומר שפליגא אר' יעקב וכהגהת מהרש"ל ומאי שחולק עליו לומר ששפיר זה תלוי בזה אין נכון דהרי אף אם נאמר שש"מ בהאי עלמא ליכא כר' יעקב נמי אין מתורץ שהרי ר' יעקב קאי בפירוש על כיבוד אב ואם דאמר הרי שאמר לו אביו וכו' לכך הגהת מהרש"ל יותר נכונה בעיני ודוק:

אמנם לדברי שניהן אין שייכים דברים אלו לכאן ואין מחדשין תוס' שום דבר בזה לכן נלע"ד להגי' יותר נכון א"נ דש"מ בהאי עלמא ליכא והוא ע"פ דאיתא בקידושין בעמוד שלאח"ז שמקשה משנה דהכא וליחשב נמי שילוח הקן ומשני אמר רבא בר אידי אסברא לי וכו' ע"ש ותורף דבריו דמצות אלו יש להם פירות בעוה"ז שטוב לבריות ג"כ לכך יש להם פירות בעוה"ז משא"כ שילוח הקן ושאר מצות וצ"ל דלמען ייטב לך וכו' דכתיב בשה"ק היינו לעה"ב כרב יעקב ומכ"ש בשאר מצות דס"ל כר"י ובוודאי ס"ל בזה כרב יעקב בכל המצות רק באלו מצות פליג אר' יעקב וא"כ יצא לנו תירוץ חדש ארומיא דמשנה דלשם כל העושה מצוה אחת אמשנה דאלו דברים דהכא דמשנה דא"ד אתיא כר' יעקב רק באלו דברים פליג ומשנה דהתם כרבנן כמו שמשני רבא שם כן ארומיא דבריי' אחריתי ואצ"ל כר' שמעי' שאם היתה שקולה מכרעת ועפ"ז י"ל שג"כ זה כוונת רבא שם במאי שאמר הא מני רב יעקב לתרץ שתי הרומיות ולא צריך לתי' רב שמעי' ולתי' אביי ויותר הי' נראה לפ"ז דקאי רק ארומיא ראשונה דהברייתא שני' לא מיתרצא שפיר לרב יעקב שהרי לרשע משלמין בעוה"ז ורב יעקב אמר בהאי עלמא ליכא כלל ועכ"פ איך שנפרש שם דברי תוס' דהכא עולין כהוגן שבאו לפרש מאי שקאמר א"ד אוכל וכו' משמע אף שאין לו אלא א' ממצות אלו דאל"כ בלא"ה הוא צדיק הוא כן כמו שמקשה שם בגמ' דזה א"א דהא הוי רוב עונות ע"ז מתרצין שאם היתה שקולה א"נ אע"פ שיש לו כל המצות דש"מ בהאי עלמא ליכא וכנ"ל בשאר מצות חוץ מאלו הדברים ודוק:

ברש"י בד"ה ועיון תפלה לכוין בתפלה בא בקיצור