לשון הזהב שבת רלז

כמו שכתבתי לעיל לכך הקשו שפיר וכן נראה קושייתם שהרי העמידו דבריהם על וכי תימא ואם כן אין מקום לק' המהרש"א ושיטת רש"י עולה ע"פ זה כהוגן בלי שום קושיא מק' התוס' כיון דאזיל לשיטתי' וגם מה שהביאו ראי' מנדבך וחריות נמי לק"מ שהרי רש"י כתב הטעם דכיסוי לא חשיב כלי אבל גבי נדבך וחריות שעשה מעשה לישיבה ודאי חשיב כלי כמ"ש רש"י בדלתות דהוי תורת כלי שראוי לישיבה כנ"ל ברור שיטת רש"י וכתירץ הרא"ש הנ"ל ואף שקצת דחוק לשון הרא"ש ע"כ כוונתו כן כמ"ש ואף אם אין כוונתו לכך עכ"פ בשיטת רש"י הוא ברור ונכון ודוק:

אמנם אי קשיא הא קשיא לי טובא לשיטת רש"י מאי מקשה מחריות הא כיון דראוין לישיבה הוי תורת כלי כמ"ש רש"י משא"כ בקנה וכיסוי כמ"ש רש"י תדע דלרבנן אם קשרן ודאי לק"מ לר' יוחנן אע"ג דלית בהו תורת כלי דא"כ רב יוחנן דאמר כמאן אלא ע"כ שזהו כליין לישיבה א"כ לרשב"ג נמי כיון דאית לי' מחשבה מהני הוי כמו קשירה לרבנן ותמי' לי על כל מפרשים שהקשו זה לפי' תוס' ולא הרגישו זה לפירש"י ותי' המהרש"ל ומהרש"א לא שייך לפי' רש"י ע"ש וצ"ל דגם לפירש"י בעינן מעשה לתורת כלי לתשמיש אחר וזה לשון תורת כלי ר"ל צורת כלי לתשמיש ולא מהני מחשבה או י"ל דפריך מדמיקל בזה שלא בעי קשירה מיקל נמי בקנה וכיסוי דלא בעי תורת כלי ודוק:

ויותר נלע"ד לשיטת רש"י דהכי מקשה מי בעי רשב"ג תורת כלי לקנה וכיסוי שיהא ראוי לתשמיש אחר דוקא אבל מה שמשמש כיסוי או פתיחה ונעילה לא מהני לטלטל כמ"ש רש"י לרב יוחנן ע"כ ל"ל לרשב"ג סברא זו דא"כ אף תורת כלי דקני לא מהני כיון דאיתלי' בחריות אף שגדרן לעצים אם חישב עליהם לישיבה בטל ממנו תורת עצים ע"י מחשבה ה"נ אף דאיכא לקנה תורת כלי תשמיש אחר כיון שהתקינו להיות פותח ונועל בטל ממנו תורת כלי ונשאר עליו תורת פתיחה ונעילה ויהא אסור לטלטל אלא ע"כ שא"צ תורת כלי ומשום פתיחה ונעילה לחוד ג"כ שרי לטלטל וה"ה בכיסוי כלים כמ"ש רש"י וקשיא שפיר לרב יוחנן ודוק:

בתוס' בד"ה וכ"ת ה"נ ע"ש ועיין במהרש"ל שהקשה קושיא חמורה מאד לתי' בתרא של תוס' לעיל בדף הקודם ולענ"ד אף לתרץ הראשון קשה כיון שעכ"פ יש חילוק דילמא חריות קילי טפי זולת לפירוש תוספת ארוכים שהביא מהרש"ל לק"מ וביותר תמה אני על הרמב"ם שפסק להדיא בקנה וכיסוי דבעינן תורת כלי ובחריות פסק להדיא דמחשבה מהני וכרב אסי גופא בפ' במה טומנין וכתב ה"ה טעם נכון משום דסתם חריות הן לישיבה רק משום שגדרן לעץ אתי מחשבה ומוציא ממחשבה משא"כ באינך צריך מעשה שהוא תורת כלי כמ"ש התוס' ונ"ל שזה ג"כ כוונת התוס' במ"ש לעיל א"נ חריות ראוין טפי לישיבה וכו' ר"ל מטעם הנ"ל אמנם קשה טובא מאי מקשה הגמ' וכל התירוצים שכתבתי לשיטת רש"י לא מיתפרש לשיטת התוס' ודוק:

ומכ"ש על הרמב"ם קשה טובא דכיון דהגמ' אקשה הדדי עד שהוצרך לומר ר"י פליג עלי' בחדא איך פוסק את שניהם והמהרש"א ביקש לתרץ ותורף דבריו שישב הוי ג"כ מעשה קלה לתורת כלי תמי' לי מאד עליו הגם אף שהר"ן כתב ג"כ זאת הסברא ובאמת לסברא זאת מתורץ שלא יוקשה רב אסי אהדדי ולא קשה ג"כ מאי שמקשה כאן ארשב"ג ארב אסי אר' יוחנן אמנם איך כתב הוא לתרץ בזה שיטת התוס' שמקשה מהרש"ל הלא תוס' כתבו בהדיא לעיל פ' במה טומנין דף נ' דלר' אסי דישב מהני פשיטא דחישב מהני וכן משמע הלשון רב אסי דאמר ישב אע"פ שלא חישב ע"ש בתוס' ואיך אשטמיתיה דבריהם אלו ומכ"ש שהרמב"ם לא מתי' שכ' בהדיא חישב מהני בחריות:

אכן בתי' מהרש"ל מתורץ הכל וגם הרמב"ם אף שקצת נראין דבריו דחוקים נ"ל לבארם בקיצור שהם נכונים והוא שמקשה איך אפשר שמאי שאמר רשב"ג מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו מתוקן ע"י מעשה שהוא תורת כלי לפי' תוס' כיון דאית לי' גבי חריות דאף ע"י מחשבה הוי תיקון לישיבה ואם נאמר דבקנה חמור טפי ובעי מעשה תיקון איך קא' סתמא מתוקן הוי לי' לפרש אם עשה מעשה לפתיחה ונעילה דלדידי' לשון מתוקן הוי גם מחשבה ובזה מתורץ הרמב"ם שכתב באמת גבי קנה וכיסוי אם יש עליו תורת כלי ומכ"ש ששיטת התו' מתורץ היטב והי' נ"ל לתרץ דברי המהרש"א דשם כתבו התוס' דלרב אסי מהני חישב היינו לפי' ר"ת בתוס' ארוכים שהביא מהרש"ל או לתירץ הראשון דהכא לעיל שגרסינן שם רב אבל לתי' האחרון דחריות קילי טפי י"ל דסברי כסברת הר"ן דדוקא ישב אבל באמת זה אינו דהכא גופא מוכח דאית להו כ"ש חישב דאל"ה למה להו למימר דחריות ראוין טפי הל"ל דהוו כמו אבנים וישב הוי כשיפשוף כמ"ש הר"ן לכן נלע"ד תי' מהרש"ל עיקר ומתורץ גם הרמב"ם כנ"ל ודוק היטב בכל זה כי קצרתי:

סליק פרק כל הכלים מפנין פרק שמנה עשר ברש"י בד"ה תרומה טהורה וכו' עד כדתניא בפסחים שאם רצה כהן מריצה לפני כלב וכו' ע"ש ולכאו' תמוה ששם אמרינן בפ' במה מדליקין אין שריפת קדשים דוחה י"ט והיינו שריפה שהוא מלאכה משא"כ ליתנה לבהמה מה זו דחי' וגם הרשב"א כתב על דברי רש"י שאין נכונים שהרי אמרינן לעיל בפ' ב"מ הנ"ל כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת וגם במ"ש תמורה חשיב לתרומה טמאה בהדי הנשרפין ומ"ש בפסחים שאם רצה מריצה לפני הכלב היינו בתרומת חמץ ולא בתרומה טמאה וכל דברים אלו כתבו התוס' ארש"י בפ"ג דביצה דף כז ע"ב ע"ש אמנם אני אומר אף שכתב הרשב"א שאין דבריו נכונים שכבר מחו לי' מאה עוכלי בעוכלא לענ"ד כמה לא חלי ולא מרגיש וכו' ששיטת רש"י נכון שעל ק' ראשונה כ' רש"י בעצמו מילתא בטעמא בביצה ע"ש דגם הדלקה בי"ט לא מיקרי דחי' והא דיליף מקדשים אף דשם אסורים בהנאה היינו כמ"ש רש"י בשבת דף כ"ה אף זו לא יצא מן הכלל והיינו