לשון הזהב שבת רלו

לסתור רק שלא נאמר משום בנין לחוד הוא ודוק אמנם א"א לומר כן כוונת התוס' מלבד שאין לשונם מורה כאן גם קשה מן דבריהם שסתרו זה דא"כ מאי אהדר ר' אבא וכו' הא לפ"ז שפיר אהדר דהא מבנין לק"מ דדילמא אית ליה ר' אבא כמ"ש התוס' לעיל דשאני בנין דנגר מתוספת אהל ומשום טילטול סבר ליה כרשב"ג דהא לא אקשי' ליה אלא מטילטול וע"כ צ"ל דכוונת התוס' בוליכא לפרושי היינו לפרש משום בנין לחוד ושפיר הקשה המהרש"א וא"ש סתירת התוס' ודוק אמנם אי קשיא לי הא קשיא טובא דלמה ליה להתוס' לדחוקי דשמואל פליג אר"א ור"י ור"י וכולה סוגיא דילמא קושטא כן שמאי שאמר ר' יוחנן כמחלוקת כאן היינו דנגר אית ביה ג"כ תרווייהו כמו פקק ממש וא"ש הלשון טפי של ר' יוחנן כמ"ש ולא קשה ק' התוס' לעיל בד"ה בין קשור ושפיר אהדר ליה ר' אבא ג"כ אנא דאמרי כרשב"ג מטילטול ולק"מ ק' התוס' בכאן וכמ"ש דמבנין לק"מ ואז שפיר גם שמואל ס"ל כן ככולהו סוגיא והא דקאמר הלכה כר' יהודא היינו באיסור בנין כמו שמשני כאן אר' יוחנן סבר לה כוותיה בחדא וכו' וכמ"ש לשיטת רש"י דס"ל כוותיה בבנין ופליג עליה בטילטול כן לשמואל ואף לשיטת התוס' דקאי כולה אטילטול טפי מיפשט מיני' לומר כן דהשתא הכא בחדא מילתא פלגינן דיבורא ואמרינן ס"ל כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא מכ"ש בתרי מילי והוי אתי הכל שפיר טפי משיטת התוס' שהוא דוחק גדול כמ"ש לעיל וגם כל הסוגיא שבכאן צריך לדחוק דא"כ מאי פריך ר' ירמיה לר' אבא דילמא סבר כשמואל ופן שאר הסוגיא וצ"ע ואפשר לומר דלא משמע להתוס' לומר שמאי שאמר שמואל הלכה כר' יהודא היינו אפלגא כיון שאמר סתמא ומאי דמשני כן אר' יוחנן היינו שאמר הלכה כרשב"ג במאי שאמר כאן ובחריות לא אמר הלכה כמותו וכאן לא אמר כלום מזה דלא בעינן תורת כלי מכ"ש לשיטת התוס' דתורת כלי היינו מתוקן לזה במעשה דלולא דבריו בחריות י"ל מ"ש מתוקן אע"פ שאינו קשור היינו מתוקן במעשה כמ"ש בגמ' וכ"ת ה"נ דאיכא תורת כלי וא"כ שפיר אמר סתם הכא הלכה כרשב"ג דכאן משא"כ התם לגבי ר' יהודא דאמר שמואל הלכה כמותו ונאמר שהוא לפלגא בכאן גופא לא משמע להו ודוק:

בתוס' בד"ה שקשור ותלוי וכו' עד ונראה לרשב"א דאפי' וכו' עד דא"כ לא יהיה מונח דר"י כמונח דת"ק וכו' עיין במהרש"א מה שהקשה ליפשטו מנגרר גופא וכו' ע"ש ומה שתירץ אינו מובן לי דה"נ י"ל דתרווייהו מיקרי מונח ואסר ת"ק בשניהם ור"י לא אסר אלא בחד מונח כמ"ש בנגרר דת"ק לא שרי אלא בחד ור"י שרי בתרווייהו וגם תמהנא טובא אסברתו איך אפשר אם נאמר דת"ק אסר בזה בשני ראשים מונחים לארץ לומר דגם זה מיקרי נגרר הא ת"ק קאמר סתמא במשנה נגר הנגרר נועלין משמע כל מה שנקרא נגרר נועלין בו וכ"מ בתוס' דלהך סברא ע"כ זה מיקרי מונח דלסברת המהרש"א דזה מיקרי נגרר אפ"ה אסור לא מוכח כלל ממונח דהא שניהם איירי בחד מונח רק דת"ק אסר אף בנגרר זה ודבריו נראין כסותרין זא"ז ודוק אמנם נלע"ד בתירץ קושייתו דאף לפי אמת דס"ל להרשב"א דאף בזה מותר במקדש מודה דלא מיקרי נגרר דהא קאמר בפי' איזה נגרר כל שתלוי וראשו אחד מגיע לארץ משמע אבל ב' ראשים מגיעים לא מיקרי נגרר אלא א"א דג"כ לא מיקרי מונח קשיא דיוקים אהדדי וע"ז כתב הרשב"א דאף זה שלא מיקרי נגרר ג"כ מותר במקדש וסמך עצמו ת"ק ור"י אסיפא עיקר דדוקא מונח אסר וזה לא מיקרי מונח ודיוקא דרישא לא קשה די"ל דנקט נגרר משום מדינה אבל אם נאמר דזה אסר דדיוקא דרישא דוקא רק לר' יהודא רישא לאו דוקא דסמיך אסיפא כנ"ל:

א"כ ע"כ אתה צ"ל לרבנן דזה מיקרי מונח דאל"כ קשיא דיוקא דסיפא דבשלמא רישא י"ל משום מדינה משא"כ בסיפא ולר' יהודא אע"ג דלא מיקרי נגרר ע"כ לא מיקרי מונח דהא לדידי' ודאי מותר אף במדינה ולפ"ז א"ש טפי הוכחת התוס' דמלשון לחוד אינו קושיא כ"כ אבל קושייתהו דהאיך נקט סתמא והמונח במקדש דנוכל לטעות אף בקשור ושני ראשים מונחים מיקרי מונח כמו לת"ק דאין סברא לומר דהמשנה סמיך אברייתא וגם יוקשה עליו דיוקא דרישא דאמר הנגרר במדינה הא אף אינו נגרר שרי וא"ל דסמיך אסיפא דהא יש לטעות בסיפא אלא ע"כ דזה לא מיקרי מונח וא"ש בין לת"ק ובין לר"י דסמכו אסיפא דוקא ודוק. ע"ב ברש"י בד"ה תורת כלי שיהא ראוי לתשמיש אחר וכו' ועיין בתוס' שהקשו אמנם לק"מ כמ"ש לעיל וגם רש"י כתב הטעם וגם מצינו בנגר החילוק זה מפורש בין יש בראשו גלוסטרא ובין אין לו גלוסטרא כמ"ש בגמ' וכן פסק הרמב"ם ועיין מ"ש בסמוך ומה שהקשו עוד דא"כ מאי צריכה למימר וכו' וכן מביא הרא"ש קושיא זו ותירץ דרש"י אזיל לטעמי' וכו' ע"ש והקשה המהרש"א קושיא תמוה דא"כ מאי מקשה מחריות ע"ש ואני תמה על תמיהתו דל מהכא פי' הרא"ש נמי קשה זה לפירש"י מאי מקשה מחריות כמו שנבאר וכן לפי' התוס' ולפסק הרמב"ם לכולהו קשה זה וצריך לפרש כמו שנבאר גם להרא"ש לק"מ אמנם בלא"ה לק"מ שהרי דברי הרא"ש לפי פשוטו א"א להעמידן שהרי רש"י כתב מפורש דאף כאן ולקמן דאף בכיסוי כל הכלים צריך תורת כלי ואף הקשה מדלתות שידה תיבה ומגדל וכתב מילתא בטעמא על כל הכלים ובהו לא שייך בנין א בנין בכלים כדאמר בריש פרקין אמנם נ"ל ברור תי' הרא"ש לתרץ ק' התוס' והוא שמאי שהקשו צריכה למימר ודאי לא הקשו אמשנה דבסמוך כל כסוי הכלים שיש להם בית אחיזה דודאי צריכה למימר דאפ"ה בעינן בית אחיזה ופלוגתא דת"ק ור' יוסי וכמו שמפרש בגמ' שם ורש"י גופא כתב שם הך סברא דמש"ה לא מוקי בשאר כלים דכיון שיש עליו תורת כלי שמותר לטלטלו לצורך גופו ואדרבא משם מסתייע לפירש"י לכן נ"ל ברור דקושייתהו על ברייתא דקנה למה פליג ת"ק דבעינן קשור ותלוי ומאי צריך רשב"ג לא שמעינן דכיון דאית ליה תורת כלי אחר פשיטא דמותר לטלטלו לצורך גופו ואזה תירץ הרא"ש שפיר דאזיל לשיטתי' שפירש"י בכולה שמעתין משום בנין וא"כ בקנה נמי אף דאיכא תורת כלי פליגי משום בנין ובליכא תורת כלי פליגי נמי משום טילטול והתוספות אזלי לשיטתייהו דליכא תורת בנין כלל בכולה שמעתא ומכ"ש בקנה