לשון הזהב שבת רלה

הנגרר דלא כר' יהודא דמיירי בלא תורת כלי וזה בעי רש"י לתרץ דלפי הגירסא ואמר יוקשה ר"י אהדדי כנ"ל לכך כתב דל"ג ואמר ור' אבא לא סבר כר' יוחנן דבעי תורת כלי רק סובר כרשב"ג בכולה דאף בלא תורת כלי לא בעי קשירה ופליג אר' יוחנן בזה ולכך מוקי למתניתן בלא קשירה אליבא דהילכתא ומשני שפיר אבל לר' יוחנן דבלא תורת כלים סובר כר' יהודא דבעי קשירה ולכך מתניתן חכמים כר' יהודא אליבא דהילכתא ומיירי בלא קשירה וא"כ עיקר שינויא של ר"א הוא במאי דפליג אר"י האיך נגרס ואמר כנ"ל לפי פשוטו של הלכה וק"ל אמנם כד נעיין ביה שפיר לא מיתפרשא סוגיא דשמעתין הכי מכמה נרגין דאית למישדי בי' חדא דלהמקשה שסבר דבכולה פסק ר' יוחנן כרשב"ג מה לו להקשות ממקום אחר יקשה מהך ר' יוחנן דעסיק בי' לעיל אהדדי מאי שמקשה מיניה אר' אבא ושני ר' אבא כר' יוחנן זה הל"ל א"כ קשיא דר' יוחנן אהדדי וגם גוף הסברא אינו לומר כיון דלר' יוחנן בעי תורת כלי מודה ר' יהודא דלא בעי קשירה בנגר ובמשנה בפקק דהא לשיטת רש"י הטעם בנגר ובמשנה משום בנין ורש"י פי' תורת כלי היינו מה שראוי לתשמיש דבר אחר ולא שמתוקן לזה דלא מהני ע"ש ברש"י וא"כ זה לא מהני אלא לענין איסור טילטול אבל לענין איסור בנין מאי מהני זה שראוי לתשמיש שלא יאסר משום בנין בלא קשירה וכיון דר' יוחנן פוסק כרשב"ג דלא בעי קשירה הדרא קושיא לדוכתא דר"י אהדדי וגם מה שמוחק רש"י ואמר קשיא דהלא הוי ראי' נכונה לר' אבא אף למסקנא אמנם אם נרצה לקיים הך שיטה נאמר כפירוש הראשון מה שכתבתי לשיטת רש"י דבאמת בקנה לא הוי רק איסור טילטול ולא בנין כמ"ש התוס' רק מייתי ר' אבא ראי' למשנתינו במכ"ש דאפילו באיסור טילטול החמור לא בעי קשירה מכ"ש באיסור תוספת אהל הקל דלא בעי קשירה וא"כ ר' אבא דסבר לגמרי כרשב"ג שני שפיר אבל לר' יוחנן דבעי תורת כלי לטילטול אבל בלא תורת כלי בעי ר' יוחנן קשירה לטילטול וא"כ אף בבנין בעי קשירה אף בתורת כלי לכך מוקי כר' יהודא ואתי שפיר הכל על פי הסיגנון:

אמנם אין נראה לומר כן כמ"ש התוס' בד"ה ר' יהודה אומר דא"כ שבקנה מיירי רק באיסור טילטול מאי קא מהדר ר' אבא אנא דאמרי כרשב"ג דילמא באיסור טילטול לא בעי קשירה ובאיסור בנין בעי אף בתוספת אהל אף שהתוס' בעצמם כתבו בד"ה בין קשור שאיסור טילטול חמור מתוספת אהל ע"ש אלא שאין זה סברא מוכרחת ומנ"ל לומר דרשב"ג יפליג אר' יהודא וגם א"א לומר לשיטת רש"י כלל דבקנה מיירי רק באיסור טילטול דא"כ מאי משני ר' יוחנן סבר לי' כוותיה בחדא וכו' וכי ס"ד דבאיכא תורת כלי עליו סברי רבנן שיהא אסור לטלטל אלא א"כ קשור ותלוי הלא אף בכלי שמלאכתו לאיסור שרי לטלטל לצורך גופו אם יש עליו תורת כלי מכ"ש מלאכתו להיתר וע"כ רבנן דבעי קשור ותלוי בדליכא עליו תורת כלי ורשב"ג דמתיר אזיל לשיטתיה דלא בעי אף בחריות קשירה ורבנן לא פליגי אלא בחריות וכיוצא וא"כ פוסק ממש כרבנן ומאי שייך ס"ל כוותיה בחדא וגם קושיא ראשונה שכתבתי קשה וגם יל"ד מנ"ל לרש"י ול"ל לפרש כן שתורת כלי היינו לתשמיש אחר ולא לזה לחוד ול"ל לפרש כן והתוס' שמפרשים שהקנה היינו משום איסור טילטול לחוד לק"מ עלייהו שהם מפרשים תורת כלי היינו מתוקן לזה לחוד וי"ל שת"ק פליג שאינו מועיל אף זה ופוסק כרשב"ג בחדא אבל לשיטת רש"י קשה טובא אם נפרש כן לכן נלע"ד ברור כפי' השני שכתבתי לעיל לשיטת רש"י דבקנה יש בו שני האיסורים משום בנין כמו שמייתי לה ר' אבא למשנתינו וגם יש בו איסור טילטול דמקשה עלה מתורת כלי ורשב"ג מיקל בשניהם דלא בעי אפילו קשירה ומייתי ר' אבא ראי' לבנין והגמרא לר' יוחנן דאמר הלכה כרשב"ג ס"ד דאף בטילטול אמר כן ומקשה מהא דבעי ר' יוחנן תורת כלי לענין טילטול א"כ סובר כרבנן ומשני ר' יוחנן סבר כוותי' בחדא היינו לענין בנין ופליג עליה בחדא היינו לענין טילטול ובעי תורת כלי והוקשה לרש"י דאם היינו תורת כלי במעשה תיקון לזה גם לענין בנין מודה ר' יהודא דלא בעי קשירה כיון שמתוקן במעשה אחר לזה עדיף יותר מקשירה לכך כ' רש"י דמיירי לתשמיש אחר והוא מועיל רק לענין טילטול ולא לבנין לכך פסק אפ"ה כרשב"ג דשרי משום בנין בלא קשירה והא דאמר לעיל כמחלוקת כאן וכו' לא פליג כלל אר' אבא רק מר אמר חדא וכו' והוא שבא רק לפרש שטעם אחד להם משום בנין ות"ק דהתם היינו ר"א כמו שאמר גם ר"א מאן תנא נגר וכו' וחכמים דהכא היינו גם ר' יהודה דלא בעי תלוי אבל המה גם רשב"ג דלא בעי אף קשירה דהא חכמים הם כולהו תנאי דפליגי אר"א דבעי קשור ותלוי והם לא בעי רק לכל מר כדאית ליה לר' יהודא בעי קשירה ולרשב"ג לא בעי אף קשירה אף שאין עליו תורת כלי רק ר' ירמיה דלא ידע מרשב"ג אקשי ליה מר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן וכו' ושני ליה אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל שאני מפורש לרשב"ג אליבא דחכמים ור"י אמר כמחלוקת כאן וכו' לר"י אליבא דחכמים ולכך אמרו חכמים סתם בין כך ובין כך ולא אמרו מפורש אפילו אינו קשור או אפי' אינו תלוי והיינו לכל מר כדאית ליה ולא תלוי כאן בהלכה כמי דהא היינו חכמים ממש דפליגי כל חד אר"א ולא שייך לגרוס ואמר ולא קשה דר' יוחנן אהדדי ולא פליגי כלל ר' אבא ור' יוחנן ואתי הכל שפיר כל הסוגיא ודוק היטב כי הוא נכון לפענ"ד:

בתוס' בד"ה ר' יהודה אומר וכו' עד וליכא לפרושי וכו' עד דא"כ מאי מהדר ליה ר' אבא וכו' עיין במהרש"א שהקשה למה שבקו התוס' הוכחתייהו דלעיל ועמ"ש לעיל בתירץ קושיא זאת אמנם כאן הי' נ"ל לכאורה לפרש בדרך אחר יותר נאות והוא שמ"ש התוס' ול"ל דנגר הנגרר משום איסור בנין וכו' היינו גם משום בנין דאית ביה תרווייהו כמ"ש גבי פקק החלון והוי א"ש טפי לשון ר"י כמחלוקת כאן וכו' דדמי ממש משא"כ לפי' התוס' באמת דלא הוי דמי ממש ושמואל שפוסק שם הלכה כר' יהודא היינו גבי איסור בנין דבעינן קשירה אבל באיסור טילטול לא פסק כר' יהודה ולכך לא בעי קשירה לשמואל וזה שכ' התוס' ומשום בנין הוא דבעי קשירה ולא משום טילטול קאי אשמואל ולא אר' יהודה שהרי לא כתבו לא בעי ר' יהודה כמו לעיל וא"כ אין כאן מקום לק' המהרש"א דלסתור זה לא מוכח מהוכחה דלעיל דדילמא פריך ליה ר' ירמיה מאיסור טילטול ולעיל כתבו