לשון הזהב שבת רלד

בבירא דאדרבא לרש"י שהוא סברא פשוטה מדצוה לטלטל הגלימא ש"מ שס"ל זה מטלטל וכו' קשה טפי ל"ל והאמר שמואל אמנם נ"ל שלק"מ דאדרבא שהתוס' ס"ל כמ"ש במ"א דלא מוכח מידי מהגלומא דאית לי' מותר לטלטל די"ל דצוה להם לטלטל דרך מלבוש ומה שהקפיד רב י"ל להיפך משום שלא צריך אף שרש"י ע"כ אין סובר כן עכ"פ איך יקשו הם קושית שקר וגם אף לרש"י אינה סברא פשוטה להקשות מכח זה כיון שיש לדחות ומוטב לו להקשות מכח שאמר בהדיא משא"כ לתוס' דליכא למידחי ותימה ליה על המהרש"א שכתב דלרש"י הוי סברא פשוטה ולא לתוס' ונהפוך הוא כאשר אתה רואה בעיניך ודוק:

דף קכו ע"א ברש"י ד"ה ולימא מר למה פשיט לקולא וכו' לכאורה משמע שבא לפרש דאל"כ מאי מקשה שיאמר כר' יוחנן גברא אגברא קא רמית ודילמא קשה אר' יוחנן שיאמר כוותיה לכך פי' מנ"ל להקל כיון דאיכא למימר לחומרא כר"י אף שהוא מילי דרבנן חדא כל שיעורי חכמים להחמיר אף בדרבנן כגון בעד ועד בכלל כיון שהוא לשון סתום וגם לפי' רש"י לקמן באינו קשור הוי דאורייתא לת"ק אמנם קשה דהא לפום ריהטא דסוגיא הוא מוכרח מהמשנה דלשם דאל"כ חכמים מני לא ר' יהודא ולא ת"ק וא"ל שהם דיעה שלישית מנ"ל לומר כן כיון שחכמים נקטי סתמא וי"ל כר' יהודה ולא אשכחן עדיין תנא דמקיל יותר מנ"ל לעשות פלוגתא חדשה ובאמת שני ר' אבא אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל כיון דאשכחן תנא דיעה שלישית המקיל יותר ובפלוגתא בדרבנן הלך אחר המקיל י"ל גם חכמים סברי כן אבל ר' ירמיה דלא ידע מזה התנא הקשה בהכרח גדול וא"כ ל"ל לרש"י לפרש כן בקושיא שאינו מכרחת והי' נ"ל לפרש להיפך שרש"י בא לפרש דלמה לו לאתוי כל האי סוגיא לקשי סתמא מנ"ל לפרש אפי' אינו קשור דילמא אפי' אינו תלוי אבל קשור בעינן לכך פי' רש"י דכך לא הי' יכול להקשות די"ל משום שהוא מילי דרבנן אזלינן לקולא ואין סובר כת"ק שהוא דאורייתא מש"ה מקשה מהכרח סוגיא דנגר הנגרר שא"א לומר לקולא ויהיה שלילות דברי רש"י בקיצור מתק לשונו למה פשיט כך מטעם שהוא לקולא הא א"א לומר כן דאמר ר"י כמחלוקת כאן וכו' ודוק אמנם כד עיינין בי' אמינא כפי' הראשון ולק"מ והוא אחר שנדקדק דאם כפשיטא דסוגיא שהוא מוכרח ממשנה דנגר למה לו להביא את ר"י שאמר כמחלוקת כאן וכו' וגם את ר"א שאמר מאן תנא וכו' הוי ליה להקשות מהמשנה וגם ולומר ת"ש או מיתיבי' ולא בלשון בקשה ולימא מר וכו' אלא ודאי שמהמשנה לק"מ שהיינו אומרים דשם מיירי ודאי בנגר שאינו מתוקן במעשה לנגר וטעמייהו משום טילטול ולכך בעינן קשר לתקנו לכך כמו גבי חריות אבל הכא גבי פקק משמע ודאי לפירש"י שהוא מתוקן במעשה לכך ולית בי' איסור טילטול או שיש עליו תורת כלי והכי מוכח בסוגיא לקמן רק משום בנין הוא דאיכא וכיון דחכמים שרו בתוספת אהל ס"ל דשוב אין צריך קשירה כמה דאי' ג"כ בסוגיא דמי שהוציאהו שהביאו תוס' לכך הוצרך להביא את רבה בב"ח אמר ר' יוחנן שאמר כמחלוקת כאן וכו' ואם שם פלוגתייהו משום טילטול היכי מדמה הא ודאי טילטול חמור מתוספת אהל לרבנן כמ"ש אלא ודאי דגם שם פליגי משום בנין אפי' הוא מתוקן לנגר או שיש עליו תורת כלי אפ"ה פליגי ובעי קשורה משום איסור בנין וכן ר"א דאמר מאן תנא נגר וכו' ע"כ ס"ל הכי וא"כ מנא לך לפלוגי עלייהו ולמיפשט לקולא כנ"ל ובאמת אינה קושיא מוכרחת ולא הקשה בלשון קושיא רק אמר ולימא מר וכו' ובדרך שאלה מ"ט דמר דפליגית עלייהו ולהקל ושני לי' אנא דאמרי כי האי תנא וכו' ר"ל ודאי דקנה אית ביה איסור טילטול אלא משני בכ"ש מה באיסור טילטול אין צריך קשירה מכ"ש באיסור בנין ופשיטא אם נאמר דס"ל לרש"י דאף איסור בנין שייך בקנה כמ"ש התוס' לחד פירוש פשיטא דמשני שפיר דאפי' בתרי איסורי לא בעי קשירה ועמ"ש בסמוך אבל ודאי גם רש"י ס"ל דשייך איסור טילטול בקנה כמו שמוכח כן בהסוגיא דפריך עלה מר' יוחנן דבעי תורת כלי ע"ש ואפ"ה א"ש כולא סוגיא בלא שום דוחק לשיטת רש"י ובזה סרו מעליו כל קושיות התוס' והוכחתייהו וא"צ לשום דוחק שדחקו התוס' לשיטתייהו דפליגי ר"א וחכמים בתרתי וגם שמואל בעירובין פליג אסוגיא דהכא ע"ש ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד:

ועפ"ז שכתבתי בשיטת רש"י לפרש דברי ר' ירמיה במ"ש לימא מר נ"ל לפרש גם דברי התוס' בד"ה בין קשור שכ' ופריך ולימא מר וכו' עד וטעמא משום טילטול דאי משום בנין וכו' ולכאורה משמע שכתבו זה להוכחה לשיטתם דכולה סוגיא מיירי משום טילטול דעפ"ז הקשה המהרש"א למה שבקו תו' לקמן זה ההוכחה ותירץ שמכאן אינה הוכחה והאמת אתי דמאי זה הוכחה דדילמא סוגיא דהתם אתיא כר' אבא דהכא וגם הברייתא לפי המסקנא אתיא כרשב"ג אמנם לפירושו תשובתו נשאר מעל דעדיין ק' מנ"ל לתלמודא ואם הוא מהסברא בלא"ה לק"מ אמנם נלע"ד ע"פ הדרך שכתבתי לשיטת רש"י שכ' לשיטתם ג"כ שמתוקן היינו בלי שום מעשה ושייך בי' ג"כ איסור טלטול והוקשה להם למה לי' למימר ולימא מר וכו' וגם לאתויי הא דרבה בב"ח אר"י וגם דר"א הוי ליה לאקשוי ממשנה דנגר הנגרר שודאי הוא מתוקן במחשבה ואפ"ה בעינן עכ"פ קשירה וע"ז כ' ופריך ולימא מר ר"ל משום די"ל דשם הוי בנין גמור ולא תוספת לכך בעינן קשירה משא"כ כאן לכך הקשה רק ולימא מר והביא דר"י שמדמהו אלמא תרווייהו משום איסור טילטול ועפמ"ש הכל כשיטת רש"י ודוק:

בגמ' אנא דאמרי כי האי תנא לכאורה משמע דפליג אר' יוחנן דאמר כמחלוקת כאן וכו' דלר"י חכמים היינו ר' יהודא דבעי קשירה ולר' אבא דמוקי חכמים היינו רשב"ג לא בעינן קשירה אבל לפ"ז יוקשה דר' יוחנן אהדדי דאיהו ידע מרשב"ג ואף פסק הלכה כמותו למה אמר כמחלוקת כאן וכו' ומוקים להו כר' יהודא ולא כרשב"ג אליבא דהילכתא והי' נראה לי לומר שזה מתרץ רש"י במ"ש אמר גרסינן ולא ואמר וצריך פי' מאי בעי בזה ולמה לא נגרס ואמר שהוא ודאי ראי' טפי לאוקים אליבא דהילכתא דאל"ה לא משני שפיר דעדיין אינו מוכרח לוקים כרשב"ג ולא כר"י אלא ודאי י"ל לפי פשוטו דמש"ה לא גרס ואמר משום דמסיק דר' יוחנן בעי תורת כלי ופליג בזה ארשב"ג וא"כ אין ראי' מזה למתניתין ולנגר