לשון הזהב שבת רלג

וגם תרי מיגו לא אמרינן וא"כ לא יוקשה שוב קושיות רב אשי ונלע"ד שזה באמת הי' סברת רבא בפירושו אבל לבתר שהעלה מתוך פילפול הלימודים שבהיסק שני מודה ר"י ר"ל שניסוק בראשון במחובר דוקא כמ"ש רש"י אבל בתלוש לא מהני יחוד רק לרבנן כמ"ש ולרבנן אפי' תלוי וכו' וא"כ לר"י הוי מחוסר מעשה לחברו ולהסיקו ודאי אף לענין שבת לאו מנא הוא כמ"ש רבא לעיל וא"כ שפיר מקשה רב אשי ודוק:

ועיין מה שהקשה מהרש"א דילמא נקט שברים לרבותא דר"מ ועיין מה שתירץ מלבד שהיא דחוק הוא בדותא דודאי לתירץ רבא דאמר בשברי דההיא תנור וכו' ומש"ה אסר רב יהודא ודאי מיירי בנשברו מע"ש דאל"כ אכתי מאי תלי בתנור וא"כ לק"מ לפלגי בשברים דעלמא:

אמנם נלע"ד דלר"מ לא הוי רבותא כיון שהתנור הוי כלי כבר שמעינן ליה כל הכלים ניטלין ושבריהן עמהן ומכ"ש כשנשברו מע"ש דכ"ע מודו אבל לר"י הוי ודאי רבותא דמשברים לא ידעינן תנור דס"ד דר"י לטעמי' דאסור נולד ובנשברה בשבת מיירי או אף בע"ש וכדס"ד דשמואל לעיל דבנשבר מע"ש הוי מוקצה לר"י וא"כ שפיר קשה ליפלוג בתנור ודוק:

בתוס' בד"ה כמאן כראב"י וכו' עד משנת ראב"י קב ונקי לכאורה משמע מזה דג"כ הלכה כר' יוסי בכל כיסוין דמחברה בארעא עי"ל בסוף פרקין אמנם הרי"ף ורמב"ם פסקו כת"ק בכל כיסוי הכלים דמחברי בארעא רק בכיסוי התנור פסקו כראב"י ומטעם שמחלק הרב המגיד דכיסוי תנור הוי כמו כיסוי כלים ומוכח מהכא וא"כ י"ל דאף רבנן מודו בתנור אוי"ל דראב"י הכריע כן וא"כ לא מקשים התוס' מידי וי"ל שזה באמת תי' התוס' משום דרב יוסי לא יכול להביא דאין הלכה כרב יוסי בכל הכסוים אבל משנת ראב"י קב ונקי ויש הלכה כמותו בתנור:

או י"ל משום דלהרי"ף ורמב"ם בזה מחולקים השני לשונות בסוף פרקין דללישנא קמא פליג רב יוסי בכל הכיסוים שא"צ בית אחיזה ואין הלכה כמותו רק כת"ק דקי"ל הלכה כרב יוסי מחבירו ולא מחביריו אבל ללישנא בתרא פליגי רק בתנור ובשאר כיסוים מודה רב יוסי דצריך בית אחיזה ובהא הלכה כרב יוסי אפי' מחבריו משום דראב"י קאי כוותי' ולפ"ז אזלא ק' התוס' ללישנא בתרא שפיר דהלכה כרב יוסי ואהא תירצו דהוצרך להביא ראב"י דמש"ה הלכה כמותו משום דמשנת ראב"י קב ונקי ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה לא שנו וכו' עד דקתני סיפא וכו' עיין מ"ש לעיל דף קכ"ג לתרץ רומיא דרש"י מ"ש כאן ומ"ש לקמן בפ' נוטל להיפך בטוב טעם והמהרש"א כתב כאן לתרץ מלבד שהוא דוחק גדול עיקר יסוד שלו שרש"י ס"ל באמת דאף בניער אסור בבסיס וכאן דחק לתרץ והביא ראי' מתוס' פ' במה טומנין ובפירקין גבי פגה ואשתמיטתי' דברי רש"י בפ' ב"ט שכתב מפורש אף בבסיס מותר לנער כמו כאן וכן בפגה משמע כן מדברי רש"י מפורש והוא הביא ראי' מתוס' ארש"י מה שרש"י כתב בהיפך והמחוור כמ"ש אני שם שדבריו שבכאן הוא עיקר ע"ש:

בתוס' בד"ה הכל מודים וכו' ע"ש שהרבו להקשות על פירש"י מהך דדופן סוכה שמחלק בין דופן שלשה לדופן ד' אלמא שכל היכא שאיכא תועלת ע"י הדופן שאסור גם עשיות הדופן ולכאורה מכאן לק"מ על רש"י שהרי גם הוא כתב דדופן ארעי לצניעות בעלמא שרי כמו גבי שמואל משמע אבל לתועלת שום דבר אסור אף בדופן כמ"ש התוס' אמנם עיקר סמיכתם להקשות אפירש"י הוא ממקום אחר והוא מ"ש גבי רב שאהדרינהו לאפי' משום שטילטלו הגלימא ד"א ולא כתב משום עשיית הדופן דלרב הוי תועלת וגם גבי פרסו סדינן מחק הגירסא ע"ש במסכת סוכה דף י"ו הא אין עושין אהל ארעי משמע דס"ל אפי' במקום שיש תועלת ע"י הדופן מתיר רש"י לכך הקשו ופליגו עליו וכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א וע"כ לצניעות שכ' כאן הוא לאו דוקא וה"ה להתיר והוא דוחק בדבריו אמנם נלע"ד דאף לפ"ז לק"מ מסורה ששם הדופן שלישית מיקרי אהל שהרי עיקר סוכה קרוי ע"ש הסכך כמ"ש רש"י כ"פ בסוכה וא"כ כשהי' ב' דפנות הי' הסכך פסול לישב תחתיו ועכשיו בדופן השלישית מכשיר הסכך לישב תחתיו והוי ממש עושה סכך לישב תחתיו והוי עשויות אהל ע"י דופן וכן משמע לשון רש"י שם או כיון שהדפנות סוכה נפקי מן בסוכת דקרא א"כ הכתוב עשאן אהל שקראן סוכה אבל בתועלת אחר לא מיקרי אהל משום זה וחכמים לא אסרו אלא עשויות אהל דהיינו גג בכל מקום בש"ס בפרט לענין טומאה הרבה מקומות בכ"מ קאי אגג אמאהיל ואני בעניי נראה לי להביא ראי' נכונה לפירש"י שאין תלוי במה שמתיר דהא ודאי צ"ל לפירוש תוס' הא דקאמר סתמא אין עושין אהל עראי אע"ג דבמקום שאינו מתיר מותר צ"ל דבמקום שאינו מתיר לא מיקרי רק תוספת אהל כמ"ש הר"ן והרשב"א ובמקום שמתיר מיקרי עשיי' וא"כ הוספה במקום שמתיר מיקרי ג"כ עשיי' ובגמ' אמרינן לקמן ראי' דהלכה כחכמים ממה דאמרו בסוף מכילתין מדבריהם למדנו שפוקקין וכו' ושם הי' להתיר הכנסת הכהנים ומכ"ש שהי' שם בבנין קבועה ההוספה ואפ"ה מותר לחכמים ומה לי עשיית מחיצה לענין טומאה או לענין שבת ודוק:

בא"ד והא דאמר הא אמר שמואל זה מטלטל וכו' עמ"ש המהרש"א לתרץ מאי שלא מקשים כן לשיטת רש"י ע"ש ותורף תירוצו משום דלשיטת תוס' אין זה סברא פשוט' דבמקום שאין מועיל מותר לעשות מחיצה והל"ל טפי האיך עביד מחיצה נלע"ד מלבד שהוא דוחק גדול כיון שמקשה ידע זה כמו זה מאי בכך שאינו פשיטה אמנם עיקר פירושו בדברי תוס' מוכרח שהוא פי' שקושית התוס' הוא אמאי מקשה כך יקשה להיפך ולענ"ד נראה שאין פי' דבריהם כך שאיך יקשו שיניח קושית אמת ויקשה קושית שקר והאיך סלקא דעתייהו לומר כן אמנם נ"ל ברור ואמת שקושית התוס' הוא למה ליה למימר האמר שמואל זה מטלטל משמע אי לא הוי אמר כך בהדיא לא הוי קשה הא מכאן גופא מוכח דאית ליה זה מטלטל דאל"ה היכי עביד מחיצה מועלת וא"כ אף בלא אמירתו הי' יכול להקשות זאת הקושיא ממש סתמא למה לי' למחיצה וא"ת שזה תדע להקשות מכח קושיא עכ"פ ממ"נ יוקשה או ל"ל מחיצה או האיך עביד וע"ז תירצו כיון שידע האמת שאמר למה לו להקשות מכח הוכחה וא"כ נפל תי' המהרש"א