לשון הזהב שבת כב

משום טילטול והמיעוט הזו היא אשמועינן דגם ר"י מודה בלזרוק דהוי רה"י כך היינו יכולין לטעות קמ"ל כרבנן דא"צ ושרי לטלטל וגם יותר תמוה האיך הי' יכול לומר כן כמו לעיל דהא לשון גמורה משתמע להיפך כמ"ש התוס' אלא דשם מתרץ רש"י דנגמר מנין מחיצות וזה לא שייך בר"ה נגמר מנין מחיצות וא"כ מאי מקשה רש"י דנימא הכא כמו לעיל לכן נלע"ד דדברי רש"י מתפרשין להיפך ולא ק"מ דהכי מקשה לימא מ"ד דלעיל ר"ל לחלק בין לזרוק בין לטלטל ולימא באמת איפכא דמ"ד אפי' לטלטל לא הוי ר"ה ושרי אפי' לטלטל קמ"ל דזו היא ר"ה גמורה אפי' לזרוק חייב מרה"י אבל שם אינו ר"ה גמורה והזורק מרה"י פטור אבל לטלטל הוא באמת ר"ה דאסור לטלטל וע"ז מתרץ רש"י שפיר דא"כ הוי האמת דאסור לטלטל והוי דלא כרבנן דאמרי אין צריך לסלקן ע"כ דשרי אף לטלטל דעיקר עשייתם לטלטל וצריך מצריך לסלקן אלא דלא כרבנן והגמ' רוצה לפרש הברייתא כרבנן לכך הוצרך לומר איידי ודוק ונ"ל נכון וברור:

ועפ"ז נ"ל לפרש דברי התוס' בד"ה ואמאי קרי לי' גמורה אומר ר"י וכו' עד ורש"י ישבה בדוחק לפי הגמ' דהוא תמוה מאי הועילו בזה שהודיעו לנו כן ולא תירצו ולפמ"ש הוא נכון שהוקשה להם כן אמאי לא אמר ג"כ בסיפא גבי ר"ה כמו כאן דקמ"ל דשם לא הוי כלל ר"ה ואף לטלטל שרי כרבנן כמו שאמר כאן דקמ"ל דלא הוי רה"י כלל אף לזרוק לכך כ' אומר ר"י דאדרבא משמע להיפך אלא רש"י ישבה בדוחק ושם לא שייך ישוב זה והי' צריך לומר להיפך כמ"ש והוי אתיא דלא כרבנן לכך הוצרך לומר איידי ודוק:

בתוס' בד"ה יתר על כן אמר ר"י וכו' עד היינו מדרבנן אבל דאורייתא אפי' ברוחב י"ו אמה וכו' התוס' קצרו כאן דעדיין אינו מתורץ דה"ק ונושא ונותן באמצע משמע אפי' מדרבנן שרי אלא סמכו אשם שכתבו דהכא מיירי אף שאינו אלא י"ג אמה הוי ר"ה כגון מב' צדדין הוי ר"ה ורבים בוקעין בו הוי גם כאן ר"ה אלא דלפ"ז הי' לו להתיר אף בי"ו אמה כיון דגם בי"ג אמה הוי ר"ה גמור ואפ"ה שרי ה"ה בי"ו אמה דמ"ש ע"ז כ' מדרבנן הוא אבל מן התורה אין חילוק ודוק וע"ש בעירובין בתוס':

בגמ' וליחשוב נמי מדבר וכו' משמע לפי פשוטו דבזמן הזה הוי מדבר כרמלית והרמב"ם פסק שמדברות ויערים בזמן הזה הוי ר"ה ועיין במפרשיו שתירצו לדבריו ואמת דפשטי' דגמ' נלע"ד משמע כדבריו מדנקט גבי כרמלית ים ובקעה משמע דוקא הנך שאינן הילוך לרבים דבקעה בימות הגשמים אין כלל הילוך ואף בימות החמה אין דרך להלוך אבל אינך מקומות פתוחים והילוך בהם מצוי כגון מדברות ויערים הוי ר"ה אמנם דברי הגמ' ותירץ שכאן הוא קשה לדבריו ועמ"ש מפרשיו דמפרש להיפך והוא דוחק גדול וגם מנ"ל להפך דברים הפשוטין ונלע"ד שהרמב"ם מפרש דרך אחר והוא מוכרח בגמ' דלפי פשוטו א"א להולמן לדברי הגמ' דמאי זה דמשני כאן וכו' עדיין יוקשה ולחשוב נמי מדבר בזמן שהיו ישראל שרוין כמו שחשבו הברייתא דנ"מ לדינא כמ"ש התוס' ודוק וגם למה לא חשב מדבר בכרמלית בזמן הזה וגם עיקר קושיות הגמ' לא אפשר להולמו כפשוטו דמקשה וליחשוב נמי מדבר אטו תנא כולהו רשויות שבכל מין ליחשוב וליזול עם כל הפרטים הגע בעצמך וכי לא יש יותר רה"י או ר"ה או כרמלית ומ"פ הלא כל מכילתין דשבת ועירובין מלאים מרשויות דוק ותשכח בכל אחד כהנה וכהנה אלא ודאי דהתנא לא חשיב רק עיקר שבכל אחד ואידך פירושא זיל גמור הדומה להם הוי כזה ובכמה יש פלוגתא למאי הוא דומה תדע מדאיצטריך לעיל זו היא למעוטי ולא מימעוט מדלא קתני לכן נ"ל לפרש דברי הגמ' על נכון ויתורץ גם דברי הרמב"ם ממילא והוא דהגמ' לא מקשה אלא אמדבר דהוא עיקר ר"ה דכולן ילפינן מדגלי מדבר ואת"ל דהוא הוי בכלל פלטיא ע"ז אמר דז"א דהא תניא פלטיא והמדבר אלמא דמדבר לא הוי בכלל פלטיא ע"ז משני כאן בזמן שישראל שרוין ר"ל מה שהקשיתי מיני' דאז הוי בכלל פלטיא וא"צ לחשבו כאן וכאן דהברייתא חשבו מיירי בזמן הזה דלא הוי בכלל פלטיא והברייתא דכאן לא חשב כולם וגם זה א"צ לחשוב כיון דאינו עיקר ר"ה וגם הוא מוכח ממילא מדתני בכרמלית רק ים ובקעה דאינו הילוך כלל משמע אבל מדברות ויערים דהוי מקום הילוך הוי ר"ה וא"צ למתני' משא"כ ברייתא דהתם ואל יקשה בעיניך מה שאני מפרש כאן בזמן שישראל שרוין על מה שאינו חושב ולא שייך לומר כאן דאדרבא לפי פשוטו קשה יותר דאמר כאן בזמן שאין ישראל שרוין ולא חושבו כלל ולפי מ"ש הוא חושבו בכלל פלטיא יותר שייך לומר כאן דהוי בכלל פלטיא בזמן וכו' ודוק היטב כי נ"ל נכון ומתורץ ממילא דעת הרמב"ם. בתוס' בד"ה יתר על כן בסופו דה"א דטעמא דר"י דלחי משום מחיצה וכו' ועיין במהרש"א שכ' ובפ' כל גגות מוכיח מכאן דאית לי' לר"י ב' מחיצות דאורייתא וכו' ע"ש נ"ל דלק"מ דאע"ג שכ' התוס' שהיינו יכולין לטעות כן לכך מייתי משם שלא נטעה אבל לומר כן באמת דלחי תהני במקום מחיצה דאורייתא אין זו סברא דאפי' מ"ד הכי בעירובין לחי משום מחיצה היינו מדרבנן במקום שיש ג' מחיצות בלא"ה אלא דהיינו טועין דאף מדאורייתא הוי מחיצה וכן כתבו תוס' בכמה מקומות זה הסוגיא ואפשר זהו כוונת מהרש"א וק"ל:

בתוס' בד"ה ואמאי קרי גמורה וכו' עד ורש"י ישבה בדוחק לפי הגמרא ע"ש במהרש"א שהגי' לפי הגמר ולא ידעתי למה שאף הגירסא שלפנינו יותר נכונה ור"ל דעל רש"י לק"מ שהוצרך ליישב בדוחק לפרש כן ולא איפכא לפי הגירסא שבגמ' אלא שעל הגמ' גופא קשה קצת דהל"ל איפכא וצ"ל דהכי קים להו להגמ' דלרבנן אף לזרוק לא הוי רה"י ורוצה לפרש הברייתא אליבא דהילכתא וק"ל ועמ"ש לעיל לפרש מאי בעי התוס' בזה והוא נכון:

בד"ה כאן בזמן שישראל שרוין משמע קצת וכו' ר"ל דאל"ה למה הוצרך ברייתא לשנות דין ההוא מה דהוי הוי אלא אתי לאשמועינן דבעינן דומיא דמדבר אמנם אינה הוכחה גמורה די"ל דאה"נ אלא דאתי לאשמועינן דבעינן שלא יהא מקורה וגם שיהא רוחב י"ו אמה דילפינן כל זה מד"מ וק"ל:

בד"ה הא קמ"ל כרב וכו' עד דהא דמשני במזיד איצטרכא לי' לא משני מידי וכו' נ"ל לפרש הכי