לשון הזהב שבת רכח

לשתות שם שרי כמו גבי פירות אלא שלא ס"ל הך סברא דמטפס ועולה ולפ"ז מאי שכ' התוס' שהביאם דרך ר"ה וכו' וכן בכרמלית מיירי הכל בבור דוקא אבל אם הביאם מר"ה בלא בור או מרה"י מודה ר"י דשרי ואין הלשון משמע כלל כן דא"כ היכי שייך דרך ר"ה משמע לרה"י הרי הבור הוא רה"י ודאי ומאי שחזרו וכתבו או מרה"י וכן בכרמלית משמע בלא רה"י כלל וכן לשון הביאם ולשון נמשכו שכתבו מתחילה אין משמע כלל כן ולמה שינו לשונם מהגמ' וגם כל הלשון לפ"ז הוא מיותר שכבר כתבו דה"ה לישראל עצמו אסור והיינו גבי מילוי בור דקאי עלה ואי משום חידוש דין דכרמלית לא הל"ל אלא זה מה זה אריכות לשונם ולפ"ז אלא ע"כ כמ"ש ובאו להורות דין חדש דלפי' ר"י יצא דין חדש דאפי' לא מילא מן בור רק הביאם דלפי' ר"ת שרי אף לבהמתו מכ"ש לו ולפיר"י אסור וכ"כ הר"ן בהדיא דלפי' ר"י אף כה"ג אסור ע"ש ובענין ק' המהרש"א שהיך מתרץ ר"י ראיות הר' אלי' מפירות שיצאו נ"ל דלק"מ שודאי גם ר"י ע"כ אית לי' הך סברא דמה"ת לאסור אם אין נהנה מן מעשה נכרי הרי גבי כיבוי שרי כמ"ש התוס' אע"ג דנהנה כיון שאינו מעשה חדש כמ"ש לעיל אלא שס"ל שזה מיקרי הנאה אע"ג שהי' יכול לילך שם ולשתות או להיות מטפס עכ"פ עכשיו ששותה כאן זה לא הי' יכול לעשות בלא מעשה נכרי משא"כ בפירות שהי' יכול לאוכלן כאן גם קודם לא מיקרי הנאה וזה דייק לשון שם לא הפסידן היתרן הראשון כמו שהי' מותר קודם לאוכלן כאן שרי גם עכשיו משא"כ הכא אף אם נאמר לא הפסידו היתרן הראשון אינו יכול לשתות כאן שע"ז לא הי' להם היתר מעולם ויש חילוק רשות ביניהם כנ"ל ברור ונכון:

בא"ד ויש שרצו לומר וכו' פשוט שזה קאי אמשנה ולא לפי' ר"י שהרי אף לר"ת קאי ודוק:

ובאשר כתבתי מוכח מדברי רמ"א בסי' שכ"ה בא"ח שהביא בשם יש מקילין והוא דעת ר"ת ושע"ז אנו סומכין להקל ע"ש אם הובא דרך ר"ה או כרמלית לשתות הוא עצמו ע"ש ולפי המהרש"א אף לר"י מותר היכי שיכול לילך שם בלא מטפס אלא ודאי כמ"ש ודוק ואפשר גם כוונת המהרש"א כמ"ש והא שכתב דמטפס לית ליה לר"י ה"ה לילך ג"כ ל"ל ואינו שרי אלא שהי' יכול לשתות כאן כמו פירות ומטפס שכ' לאו דוקא אלא משום דאיירי בי' ר"ת ובאמת ה"ה לילך ולשתות ודוק ויש ראי' לזה ממ"ש:

בתוס' בד"ה אינו והאמר רב הונא אמר ר"ח וכו' עד והכא איירי שאין הבהמה יכולה לילך וכו' וכ' המהרש"א היינו לר"ת אבל לר"י מנ"ל להמקשה וכו' ע"ש הכא סותר דברי עצמו שהרי כתב לעיל והכריח דר"י לא פליג אלא במטפס אבל ביכול לילך לא וא"כ אף לר"י ע"כ מיירי דקאי בב' עברי דנהרא ולא מקשה הכא כלום אם לא שתאמר שכוונתו כמ"ש דה"ה לילך לית ליה אמנם דחוק הוא בדבריו לעיל וצ"ע לפרש דבריו:

אמנם בלא"ה קמתי משתומם ותמה אני אם יצאו אלו הדברים מפיו שגם לר"ת קשה מנ"ל להקשות שלעיל לא כתבו אלא שקאי בתרי עברי נהרא דהיינו הוא עם בהמתו מצד אחד ועשבים מצד השני והנכרי הביאם משם לכאן ונמצא נהנה ממעשה נכרי בשבת דאל"ה לא היתה בהמתו יכולה לאכול מהם אבל לענין מוקצה מאי מהני ב' עברי דנהרא עדיין הם מוכנים לבהמות שבעבר השני מי גרע ממוכן לעורבים לכך לא כתבו התוס' כאן ב' עברי דנהרא אלא כ' במקום שאין בהמה יכולה לילך שם ולאכול ור"ל שום בהמה אין יכול לילך כגון שמקיפו מים או בשאר אופן וא"כ הוי מוקצה ועורבין אין דרכן בעשבים וא"כ אף לר"ת קשה מנ"ל להקשות דילמא מיירי בב' עברי דנהרא ואינו מוקצה וצ"ע ליישב דבריו אמנם בעיקר קושייתו נ"ל לפרש דמ"ש והכא איירי וכו' היינו רב חנינא דלהכי כתבו תירץ זה משום דלתירץ הראשון רב הונא ור"ח ס"ל כר' יהודא שלא אליבא דהילכתא לכך כ' שמיירי אף אליבא דר"ש כהלכה והא דמקשה אברייתא היינו שבא לאוקמא הברייתא בכל גווני אף בהך גוונא דמיירי בי' רב הונא כיון דתני סתמא מאכיל אחריו ישראל והוא בסיגנון התירץ הראשון אלא שהוא יותר מסתבר דמיירי הכל אליבא דהילכתא ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה אהדרינהו שמואל לאפי' מיירי שהי' לכל הפחות מחצה על מחצה ר"ל וכ"ש רוב ישראל דאל"ה אלא רוב נכרים אפי' לא הי' משתמש הנכרי הי' שרי ואמאי הדר לאפי' אלא ודאי שהי' רוב ישראל או מע"מ לכך אסור ולכן כי הי' אח"כ הנכרי עצמו משתמש שרי אף ברוב ישראל חדא שתלינן שרק עבורו הדליק ואף את"ל שהדליק אף בשביל ישראל כיון שגם עבורו הדליק וקי"ל כרבא דנר לא' נר למאה ושרי וכן מוכח לעיל דשרי כה"ג אף ברוב ישראל חדא מר"ג וזקנים שמשמע שיחד הנכרי א' וגם מדמקשה ממסיבה וגם ממים ועשבים משמע שנכרי א' וישראל א' וגם הטעם נותן כן מהסוגיא כמ"ש וכתבתי זה שמפרשי הרמב"ם מלינים עליו ור"ל דאף אם הנכרי משתמש אסור ברוב ישראל וג"כ כ' שהתוס' זה ס"ל כן ונהפוך הוא ודוק:

סליק פרק כל כתבי כל הכלים פרק שבעה עשר ברש"י כל הכלים ניטלין וכו' עיין בתוס' שהגיהו כל הכלים הניטלין ע"ש הטעם ורש"י גרס ניטלין ר"ל שמקיים הגירסא ומתרץ ק' התוס' כמו שנראה מפי' שאינו מפרש כ"ה ניטלין הוא דין בפ"ע ודלתותיהן וכו' הוא דין בפ"ע אלא הוא דין אחד כל הכלים ניטלין עם דלתותיהן וודאי ר"ל כל הכלים שיש להם דלתות ניטלין עם דלתותיהן וכמ"ש רש"י וכן הוא בהדיא ברש"י ברי"ף וא"כ לק"מ ק' התוס' דהנך שאינן ניטלין אין להם דלתות ודוק:

בגמ' בשלמא לול של תרנגולים קסבר וכו' נראה לפרש הך בשלמא שהוא מיותר ולא מקשה ארישא תכף ממ"נ משום די"ל תירץ נכון מאד והוא דס"ל כר"ש דסבר דסותר אינו חייב אלא ע"מ לבנות במקומו יותר טוב מן הראשון ע"י סתירה דוקא דאל"ה הוי מקלקל או מלאכה שא"צ לגופה כדאיתא פ' ב"מ והכא אינו כן לכך בכלים שרי לגמרי הסתירה משא"כ הבנין אף בכלים אסור מדרבנן כמ"ש התוס' במ"א לכן מקשה מסיפא דקתני בלול לא