לשון הזהב שבת רכג

ור' יוסי סבר דעדיף טפי לעשות היכר בכל פעם שלא להציל יותר מדרך מלבושו מחול אבל תרי קולי ודאי לא מקילינן ופוסק כת"ק והברייתא יש לפרשו אליביה בשתי פנים או שר' יוסי ג"כ פליג אר"מ כמו במשנה דר"מ אומר סתם לובש משמע כל מה שיכול ואיהו סובר י"ח ותו לא אבל בהא דפושט ולובש לא שמענו דפליגו וכמו דאית לי' במשנה ששרי ור"מ הוא דיעה שלישית שסובר דמקילין בהו תרי קולי או י"ל דר"מ ור' יוסי לא פליגי ור' יוסי רק מפורש דברי ר"מ דאמר סתמא וכן משמע לשונו דלא אמר כל מה שיכול ללבוש כמו במשנה ודוק ועפ"ז יתורצו דברי הרמב"ם התמוהים ואבארם תכף והוא. כי פה בגמ' אמר מ"ש רישא דקתני לכם ומ"ש סיפא דקתני עמי ע"ש התירץ והרמב"ם כתב גם גבי בגדים באו והצילו לכם ואין זה אלא תמה וביותר תמה אני על כל מפרשיו ששום אחד לא הרגיש בזה אמנם לפמ"ש הוא מתורץ בטוב טעם שהנה על דברי הגמ' שמתרץ אמרי גבי מזונות וכו' אין לו פי' לפי פשוטו וגם רש"י ותוס' לא פירש"י כלום אפס שהרב ר"ע מברטנורה פי' בו ע"ש והוא דחוק בעיני ול"נ שהרמב"ם מפרשו בטוב טעם וכן נ"ל שרש"י מרמז זה הפי' ברמז והוא שרש"י פי' בד"ה מהפקירה קא זכו דהא הצילו לכם קאמר להו וכ' עליו הר"ן דאפי' לא אמר לכם זכו כמו המציל משלילותו של ים וכו' וע"כ גם רש"י סובר דאי משום לכם קא זכו לא יאמר לכם ולא יזכו דאטי ברשיעי עסקינן שלא ירצה להציל ממון חבירו אלא ודאי שגם רצה לפרש דברי הגמ' בהחילוק שבין רישא לסיפא והוא דגם שם בשלילותו של ים אמרינן שם היו בעלים מרדפין אחריהן אינו שלו ואמרינן שם וכן קי"ל אף אם הי' יכול להציל ע"י דחק גדול אינו יאוש דמצי למימר אני הייתי טרח ומציל וזה דברי הגמ' בכאן גבי מזונות דלא חזי אלא ג' סעודות וכיון שכבר הציל ג' סעודות שוב אי אפשר בשום פנים להציל והוי יאוש והפקר לכך אמר לכם שהוא שלהם מן הדין משא"כ בסיפא גבי מלבושים שיכול לפשוט ולחזור וללבוש אינו יאוש דהא יכול לומר הייתי טרח עוד ולובש ומוציא לכך אמר עמי ולא לכם שאינו שלהם וזה לשון הגמ' דחזי לכל יום להיות פושט ולובש ואינו הפקר לכך אמר עמי ולא לכם וזה כוונת רש"י שכ' מהפקירא קא זכו דהא לכם קאמר ר"ל שמביא ראי' מדתנא לכם ולא עמי כמו בסיפא והיינו דהכא זכי מהפקירא כמו משלילות ים משא"כ בסיפא ובזה ממותק לשון המשנה משום פושט וחוזר ולובש לכך אומר לאחרים באו והצילו עמי ולא לכם וא"כ הרמב"ם שפוסק בזה דפושט ולובש ר' יוסי קאמר לה כמ"ש לעיל גם באו והצילו עמי ר' יוסי קא אמר ואיהו פוסק כת"ק לכך כתב דאומר באו והצילו לכם ודוק היטב כי הוא נכון לענ"ד:

אמנם בהרא"ש כתב ג"כ בהלבושים במשנה והצילו לכם והוא תימה גדולה שהוא נגד הגמ' כנ"ל וביותר שהוא מעתיק לשון הרי"ף ובהרי"ף ג"כ הגירסא עמי אכן ע"פ מ"ש יש לפרש בדוחק שהוא כ"כ אליבא דת"ק דלדידי' זה שפושט ולובש הוא לת"ק ולא לר' יוסי וכן משמע מלשונו שכ' אתאן לת"ק וזה דבואו והצילו לכם הוא לר' יוסי ובמשנה וגמ' קתני גם זה אליבא דת"ק ודוק:

בגמ' והא תנא לי' רישא ג"ס וכו' לכאורה הוא תמוה דהא במתניתן מפורש החילוק כיון שהוא בהצלה אחת דתני סל מלא וכן חביות ועיגול דוקא והי' נ"ל לכאורה שאין זה מקשן אלא הגמרא רוצה לפרש החילוק וגם הפלוגתא דר' אבא והבעי' דר"ה בדר"י אמנם אחר עיון בגמ' דאמר כאן בבא לקפל ומשמע לשון קיפול שמוציא כמה סלים בבת אחת ול"ל לומר כן לימא כאן בזא"ז וכן הבעי' מנ"ל לספוקי להחמיר לכן נ"ל ברור דפריך משום דלשון מצילין משמע אפילו הצלה אחת אפ"ה אינו מציל רק ג' סעודות ולכך פריך שפיר ואהא משני כאן בבא להציל ר"ל סל אחד כמו שהוא וליכא אלא טירחא אחת לכך שרי ושם מיירי בבא לקפל ר"ל שנוטל כמה סלים אף בהצלה אחת כיון שאיכא טירחא לא שרי רק ג' סעודות וע"ז שייך שפיר האבעי' שבאם נותן הכל לתוך סל אחד ואיכא ג"כ טירחא אי הוי כמו לקפל או כיון שמוציא בסל אחד שרי ודוק:

בגמ' אמר רב אבא בר זבדא אמר רב אידי ואידי בבא לקפל וכו' לפום פשטי' הוא תמוה דהיכי מרמז זה במשנה דחילוק של רב הונא הוא מפורש במשנה ומי דחקו לזה וביותר לפירוש תוס' דלדידי' ליכא חילוק כלל בין בא להציל בבת אחת או לא היכא מפרש הלשון סל מלא ככרות וכן עיגול וחביות הל"ל מצילין אפי' מאה סעודות ונ"ל שיצא לו מהא דקתני במשנה ולהיכן מצילין הכא ולא קתני לה לעיל גבי ג' סעודת דליהוי רבותא אליבא דרבנן דהילכתא כוותייהו אלא ודאי דשם מודים רבנן דשרי אף לשאינה מעורבת ואף אם נאמר דאסור לשאינה מעורבת עכ"פ לחצר אחרת מותר והכי קתני לחצר המעורבת היינו לאותו חצר:

ועפ"ז מתורץ ג"כ לפירוש התוס' דנקט סל מלא ועיגול וחביות לרבותא דאפי' הני אין מצילין אלא לאותו חצר כדסיים ולהיכן מצילין ואע"פ שהוא דחוק קצת כיון שהוא מוכרח אליבי' ומצינו כן כ"פ בש"ס דנקט לרבותא ובאמת מש"ה בעי רב הונא ברי' דר"י אליבא דרב הונא וגם הרי"ף והרא"ש פסקו כרב הונא משום דפשט לשון משנה משמע כוותי' ודוק:

אמנם עפמ"ש יתורץ היטב דברי הרמב"ם ולשיטתו יתבארו דברי הגמ' ברווחא שמעתא והוא דהרמב"ם כ' בפ' כ"ג מה"ש דלחצר אחרת הוא דאין מצילין רק שלשה סעודות וכל הדינין משמע דלאותו חצר מצילין כמה דבעי והוא דלא כהילכתא והרא"ש ופוסקים שפסקו כרב הונא ונימוקם עמם מדבא רב הונא ברי' דרב יהושע אליבי' וביותר תמוה שהוא בעצמו כתב תכף החילוק בין בא להציל ובין בא לקפל והדין דסל מלא ככרות והפשיטות של הבעי' דרב הונא ברי' דר"י וא"כ מזכי שטרי לבי תרי ותמהנא על מפרשיו שלא הרגישו בזה אמנם לפמ"ש י"ל שנאיד מפי' התוס' והרא"ש שהוקשה לו מ"ש לעיל למה נקט סל מלא ועיגול וחביות ואי משום רבותא דסיפא הוא דחוק וגם היכא שייך לומר אידי ואידי בבא לקפל כיון דאף בבא להציל הדין כן ומ"ש המהרש"א דר"ל אף בבא לקפל דחוק בעיניו וגם איך שייך לומר אידי ואידי בבא לקפל הא משנתינו מיירי מפורש בבא להציל דקתני סל מלא ככרות והיינו להציל וגם הוקשה