לשון הזהב שבת ריח

דה"ה קורין ובכתב שלא אשורית פסק שם להדיא דאין מצילין ואין קורין ואם כפסק בברייתא בשלא בדיו מ"ש באשורית וכן בספר משמע מדבריו דבעינן נמי בסת"ם שכ"כ בהלכותיהם דפסולין שלא בספר ומש"ה לא כתב כאן דסמך אשם והוא תמוה ונלע"ד לתרץ קושיות התוס' על רש"י מה שמחמת הקושי' הוצרכו לפרש פי' אחר דברייתא מיירי לענין הצלה ודחו פירש"י נלע"ד לתרץ בטוב טעם בב' אופנים וממילא מתורץ הרמב"ם ההולך בשיטתו והוא חדא דודאי צריכין אנו לפרש איך מביא ר"ג ראי' מברייתא הלא בהך דבכל ל' לא קי"ל כותי' וצ"ל דאין מזה ראי' דמה שלא מצינו חולק מה"ת לומר דפליגי גם בזה ודאי פסקינן כסתם ברייתא וא"כ לק"מ דודאי אף בספר כיון שמצינו הנך ברייתות שמביאין התו' חולקים וכן בכתב אחר הוי לא אשורית כמו בכל לשון כמו שכתב הרמב"ם וכן משמע בברייתא גופא דקתני שהספרים נכתבין בכל לשון ולא קתני להיפך במגילה אלא ודאי שהוא בכלל אשורית וא"כ כיון שמצינו שבכל לשון אין קורין ואין מצילין אלמא דבעינן אשורית מכ"ש עיקר כתב אשורית אבל בהך דשלא בדיו לא מצינו חולקים אף שהתו' הביאו שר"י פליג נגד ר' יהודא הך ברייתא עדיפא דהוא סתמא ומ"ש התוס' שלא מצינו חולק על ר' יהודא היינו שרוצים לפרש הך ברייתא לענין הצלה אבל לפירש"י והרמב"ם הך ברייתא חולקת והלכה כברייתא ולכך לא שאיל נמי ריש גלותא אלא משלא בדיו משום דדוקא בזה הל' כבריי' ודוק:

שנית תמו' לי טובא אדברי תוס' שמקשים על פירש"י מהך דקתני כתבה על הנייר פסולה וכן אינך מאי קושיא הא לשון פסולה משמע שפסולה לקרות בה ולברך עלי' אבל מנ"ל לומר שאסור לכתוב על הנייר ולקרות ולשנות בה ביחיד הגע בעצמך אם ס"ת חסר אות א' מכ"ש תיבה היא פסולה ולענין הצלה וטומאת ידים אפי' יש בה פ"ה אותיות הוי ספר ומסתמא רשאי לקרות דאל"ה לרב חסדא לא היו מצילין וגם לא מצינו איסור כתיבה וקריי' בה הא לחד מ"ד כותבין מגילה לתינוק להתלמד ולמאן דאסר משום תורה תמומה ניתנה אבל איסור קריי' היכא שנמחק וגם אם כתב על הנייר או שלא בדיו מנ"ל לבד מבכל לשון מצינו שאסור לכתוב שאמר לא התירו שיכתבו וכן מצינו איסור קריי' לעיל בברייתא וא"כ דברי רש"י ורמב"ם עולין כהוגן ודוק:

דף קטז ע"א ברש"י בד"ה מאחרי ה' וכו' עד התאוו האספסוף וכו' והוא תמוה שהרי באמת כתיב זה מפורש אחר כמתאוננים וסמכן ומחמת זה ודאי לא הי' נראה לר"י בתוס' פירושו אמנם גם לפי' תוס' קשה זה איך סמיך אלו ב' פרעניות לכן נ"ל לרש"י ניחא כיון שעיקרו כבר רמזה והפסיק ביניהם אין לחוש במה שפירשו אח"כ בלא הפסק ועיין עין יעקב שהקשה ג"כ זה:

בתוס' בד"ה ספרי מינים אור"י וכו' עי' במהרש"א מה שהקשה ותירץ בדוחק גדול ולענ"ד נראה דאין כאן קושיא דאם נאמר דסתמא דברייתא שם אתיא כר"ט דווקא ולא כר' יוסי וגם לא כרבנן דהכא שהוא ג"כ סתמא אין סברא אבל לומר דסתמא דשם אתיא כרבנן דהכא דהוא ג"כ סתם ברייתא אין כאן שום קושיא ודוחק אף דלא אתיא כר"י ור"ט כיון שהם רבים וגם סתמייהו שוין וק"ל:

ע"ב ברש"י בד"ה תיק הספר ואע"פ שיש בתוכו מעות וכו' לכאורה משמע בגמ' דעדיין ל אסיק אדעתי' להביא ראי' ממעות עד לבסוף דאמר לקמן אם מצילין תיק הספר וכו' אע"פ שיש בתוכו מעות היינו לענין טילטול דס"ד להתיר עור אגב בשר שפיר ס"ד לדמותו אף בלא מעות דהתיק בעצמו אין בו מצוה ומטלטלו אגב ספר בחד טילטול ה"נ העור אף שאין בו מצוה אגב בשר והוא נמי תיק לבשר אבל הכא שאין שום אגב רק מלאכה אחת ממ"נ לרבנן דהפשטת בשר הוי גם כן מצוה הוי ראי' מספר לחוד בלא תיק ולר' ישמעאל לית כאן תיק ולא ספר שאין כאן צורך מצוה כלל אלא ע"כ דעיקר ראייתו ממעות אגב ספר שמותר צורך הדיוט עם צורך גבוה בבת אחת ה"נ מקשים אף לר' ישמעאל דהפשטת בשר אין בו צורך גבוה רק צורך הדיוט יהא מותר בבת אחת עם צורך גבוה לעד החזה אף דלכאורה הכא הוא הפשטה לעצמה אחר שהפשיט עד חזה כיון דסוף סוף הפשטה אחת הוא וכמו שם אין צריך להשליך המעות ה"נ אין צריך להפסיק ולהוציא אימוריו ודוק:

דף קיז ע"א ברש"י בד"ה מי דמי תיק וכו' וגם בד"ה הכא האי עור וכו' עד שהבשר אסור לטלטלו לכאורה סותר ד"ע שכ' לעיל בעמוד הקודם בסופו בד"ה לא נטלטל וכו' עד דבשר דומיא דספר ומותר לטלטלו וכו' אמנם כד דייקת לק"מ דמעיקרא ס"ד דרבנן לשיטתייהו לכך בבשר מותר לטלטל אלא דהגמ' מקשה מי דמי היינו דמקשה מאי אהדרו לר' ישמעאל כיון דאיהו לית ליה הך סברא דכבוד שמים גבי בשר כמ"ש המהרש"א דרך ה"א כן הוא ודאי האמת ברש"י והתוס' לא מקשים מן הראשון דאמר לא נטלטל עור אגב בשר דא"ש כמ"ש רש"י שם וגם מן השני לא מקשים דנלע"ד ברור מדלא כ' רש"י הך סברא דהבשר נמי אסור לר' ישמעאל אלא על מי דמי השני שאמר התם הוא בסיס לדבר האסור ולדבר המותר וכו' ולא כ"כ על מי דמי הראשון אלא ודאי דקושיא הראשונה אזלא אף לשיטת הרבנן דהבשר הוי דבר המותר אין ראי' משם דהתם אף תיק הוי דבר המותר לטלטל אף בלא דליקה שהוא בסיס ומיוחד לדבר המותר ואין בו שום איסור משא"כ הכא שהעור הוא אסור אף לרבנן מנ"ל להתירו אגב בשר ולכן נ"ל ברור שמה שאמר במי דמי הראשון הכא נעשה בסיס לדבר האסור היינו הבשר נעשה בסיס לעור קודם הפשט ואף עכשיו כיון שלא הופשט כולו וע"ז שפיר משני לא נטלטל עור אגב בשר אף שהעור אסור המעות דלשם נמי אסור אפ"ה לא נעשה התיק והספר בסיס להם וע"ז מקשה קושיא חדשה דמאי אהדרו לר' ישמעאל הא לדידי' כולו אסור כמו שכתבתי:

אמנם ק' התוס' על מה שאמר במי דמי השני לא נטלטל עור אגב בשר והוא באמת קושי' גדולה על פירש"י אמנם גם פי' תו' הוא דחוק מאד וגם בר מן פירש"י לשון הגמ' הוא סותר א"ע מעיקרא אמר הכא כולו אסור ע"כ להדיא אמר שגם הבשר אסור ואח"כ תכף אמר לא נטלטל עור אגב בשר: