לשון הזהב שבת ריז

תנאי וכמ"ש לכך לא קאמר איתיבי' והשיב לו שהאמת כן שלא ידע מברייתא ופשט לו מסברא אין לחלק ואיהו ודאי סבר כאבוה רב הונא אבל אי תניא נשאר תניא לכ"ע כסוגיין בכ"מ שאין לעשות פלוגתא במקום שלא מצינו בהדיא חולק בזה מפורש ויש אף סברא כל דהוא לחלק ודוק:

בתוס' בד"ה היו כתובים וכו' עד וק' לרשב"א וכו' לכאורה קושיתם תמוה בר מן דין נמי קשה דמאי מיבעי' לי' כיון שידע מברייתא והאיך א"ש לפי' התוס' דברייתא מיירי לענין הצלה סוף סוף מאי מיבעי' לי' לענין להצילן כיון שידע מברייתא ואם נאמר שבשעת האבעי' לא ידע גם תוס' לא מקשים כלום אמנם כד דייקינן דודאי לפי פשוטו צ"ל כסוגיא בכל הש"ס דבעי' והדר אותבי' והיינו שגם מתחילה לא ידע אם היא ראי' נכונה או אם הברייתא בר סמכא ביותר הכא דאמר רב המנונא תנא משמע דלא מיתניא בי ר"ח ור"א לכך השיב לו אי תניא ר"ל לא בי ר"ח ור"א כיון דלא קשה עלי' בר סמכא הוא או אף אם נאמר שהתוס' מפרשים כמ"ש שהי' מסופק שמא תליא בפלוגתא הנ"ל ג"כ א"ש אמנם לומר שהי' פשיטא לו שאין קורין ודאי קשה טובא כיון שידע מהברייתא אף הי' בו כמה ספיקות הנ"ל האיך פשיט לי' להפך לכ"כ שאין לו פי' אם לא נאמר כפירושם דהך ברייתא לענין הצלה איירי וא"כ פי' רש"י שכתב לקמן דהך ברייתא סברה דניתן לכתוב נדחה בשתי ידים:

אמנם לענ"ד נראה ע"פ סברא לעיל בסמוך יש לפרש בטוב דודאי הי' מסופק גם בניתן לכתוב ולקרות דאם תלי בפלוגתא הנ"ל אין ראי' מהברייתא והא דלא בעי אם ניתן לכתוב ולקרות י"ל כסוגיין דעלמא דאם ישאל אם קורין התינח אם יפשוט לו דקורין ודאי גם מצילין מיהו שמא יפשוט לו אין קורין והברייתא תלי בפלוגתא דבכל לשון ועדיין ישאר הספק שמא מצילין דהא גם בכל לשון דאין קורין סבר רב חסדא מצילין משום בזיון רק אף דקי"ל כרב הונא מכ"ש רבה ברי' שמא הכא מודה כיון שהוא בלה"ק וא"ל א"כ מנ"ל לומר דאין קורין כיון שיש לחלק מנ"ל לא פלוגי אברייתא דילמא קים לי' דהך בריי' תליא בתנאי דלעיל או ידע מאיזה ברייתא אבל נתחכם לשאול לו מצילין ממ"נ יפשוט לו גם מקורין דאם יאמר אין מצילין פשיטא דאין קורין ואם יאמר לו מצילין א"כ החילוק סברא טובא לחלק בין לה"ק ובין בכל לשון וא"כ ודאי גם קורין כהברייתא כיון דלא מצינו חולק בפירוש ומהני תנאי דחולקין בכל לשון אין ראי' לכאן מה"ת לומר שיש איזה חולק ודוק היטב:

בתוס' בד"ה מגילה עד שתהא וכו' עד וה"ה על הדיפתרא וכו' ה"נ לא חשיב לענין כשרות וכו' עיין במהרש"א שדחק א"ע לפרש פה וכן לקמן בא"ד שכ' וכ"ש ס"ת דנקראת כמה פעמים ספר הרבה להקשות ודחק בתירוצו וכפי' דברי התוס' ול"נ שמתפרשין דבריהם כפשוטן דודאי צ"ל לפירש"י למה תהא מגילה חמורה מס"ת די"ל ספר דכתיב גבי ס"ת הוא ספירת דברי תורה כמ"ש ז"ל בגט דכתיב בי' נמי ספר וכשר על הכל ואמרו ז"ל מי כתיב בספר ספר כתיב ספירת דברים ה"נ משא"כ במגילה כתיב בה בהדיא ונכתב בספר וזה טעם נכון לחלק ביניהם וזה הוא ודאי כוונת רש"י אמנם התו' הקשו בראי' גדולה וכתבו ז"ל דס"ת בעי ספר ר"ל ולא ספירת דברים דא"כ למה יהא פסול על הנייר ומטלית ואח"ז כ' דש"ת דדיפתרא מיקרי ג"כ ספר וזה הוא החילוק בין מגילה לס"ת ע"ז כתבו וה"ה דמה"ת לחלק כיון דבעי ספר כמו מגילה וכ' שפיר אע"ג וכו' ותרצה להביא ראי' שע"כ יש חילוק ודחו ה"נ וכו' וכיון שאין ראי' ודאי אין חילוק וא"כ ראי' ראשונה טוב וע"ז כ' שפיר ועוד כיון דמגילה פסולה אדיפתרא כ"ש ס"ת דכיון דיש לנו ראי' מנייר דספר דס"ת הוא ספר ממש ולא ספירת דברים יש ראי' ממגילה גופא ודוק:

בגמ' בעא מיני' רב הונא בר חלוב וכו' נ"ל פשוט שלא שמיע לי' לר"ה הנך ברייתות דמייתי לקמן בעמוד שלאח"ז ס"ת שבלה וכו' וכן ס"ת שנמחק אם יש בו וכו' דאל"כ מאי קמבעי' לי' ומ"ש המהרש"א די"ל בלה שאני אשתומם על המראה הא לקמן מייתי תכף ע"ז ס"ת שנמחק דלא בלה אלא ודאי דלא ידע גם מזה לא ידע וגם חילוק דבלה היינו לענין הגיליון כמ"ש רש"י שם אבל לענין קדושת הכתב מאי לי בלה או לא הא הני אותיות לא בלו וגם הא דנקט פ"ה אותיות אם לא ידע הברייתות היינו דודאי ידע המשנה דמס' ידים ס"ת שנשאר בה פ"ה אותיות מטמא את הידים וכו' ושם תנן כתבי הקדש מטמא את הידים והכא תנן כה"ק מצילין מי אמרינן דשוין לענין זה או דילמא משום בזיון מצילין ואפי' לר"ה דלא חיישינן לבזיון היינו משום שלא נכתבו כדינן משא"כ כאן ואפשר דר"נ דפשיט לי' דאין מצילין היינו מחמת הברייתות וק"ל:

שם ותיבעי לך פ' ויהי בנסוע מ"ש המהרש"א דילמא במכונסות לא מיבעי לי' לא ידעתי כוונתו דעיקר חילוק הוא ביש בה פ"ה אותיות אם מיקרי ספר במפוזרות וודאי הפלוגתא דידהו גם לענין טומאת ידים אבל בפחות דודאי לא מיקרי ספר אלא משום בזיון מיבעי' ליה מה לי מכונס או מפוזר וגם ממ"נ אי ס"ל כר"ה א"כ במפוזר אפי' ביש בו אין מצילין אי כר"ח מפוזר ומכונס שוה וק"ל:

ברש"י בד"ה ללקט כאן תיבה וכו' ר"ל דודאי אית להו כר"ה ולא כר"ח דהוא רבי' דר"ח כמ"ש הרי"ף וגם לפ"מ שאכתוב בסמוך הלכה כר"ה וא"כ במפוזר אפי' יש בה פ"ה אותיות הוי לי' למבעי' כיון שאמר ללקט לכך כ' רש"י תיבות ללקט וכמסקנת הגמ' לר"ה וק"ל בגמ' ר"ה אמר מכונסת וכו' נ"ל דאזלי לשיטתייהו דלעיל דלר"ה דאית לי' מאי שאין קורין אין מצילין גם כאן במפוזר אע"ג דיש לחלק כמ"ש לעיל הא פשיט לי' רב נחמן דאין מצילין ואין חילוק ולר"ח דאית ליה לעיל אע"ג דאין קורין מצילין משום בזיון כ"ש הכא דנכתבו בקדושה כדינן ולפ"ז א"ש טפי דפליגי כאן בהצלה ולא אמשנה דטומאת ידים דאפשר שם ר"ח מודה כיון שאינו ראוי לקרות במפוזר אין מטמא את הידים רק לענין הצלה פליג משום בזיון וא"כ שפיר פסק הרמב"ם גם פה כר"ה כדלעיל וק"ל:

אמנם דברי הרמב"ם דלעיל לכאורה צ"ע שפוסק היו כתובין בסם ואינך וכו' מצילין אותן ע"ש בפ' כ"ג מה' שבת ומשמע שם דה"ה דקורין בהן וכפירש"י פה שהרי לפני זה בנכתבין בכל לשון פסק דאין מצילין ואין קורין אפי' בחול ואח"ז כ' היו כתובין כנ"ל מצילין משמע