לשון הזהב שבת רטז

ברש"י בד"ה וכו' עד וחסרון עירוב כדמפרש בגמ' וכ"כ הנ"י וקמתי משתומם שלא נמצא שום רמז מזה בגמ' ואדרבא בגמ' דף קי"ז משמע לכאורה איפכא שמקשה נציל לתוכה אוכלין ומשקין ע"ש אלא שהתו' שם מתרצין ע"ש עכ"פ אין מפרש מזה כלום שמיירי בלא עירוב ויותר תימה שרש"י בעצמו כ' שם בד"ה זהו מבוי שאינו מפולש וכו' עד בין בעירוב וכו' עד כגון שיתופי מבואות והוא סותר דברי עצמו והמהרש"א כתב שם שפירושו שראוי לשיתופי מבואות והנה מלבד שהוא דחוק מאד אין לו פירוש לאיזה צורך כ' רש"י כן שם מלבד שאע"פ כן סותר דבריו כאן שכ' כדמפרש בגמ' שאין לו עירוב וב"י והתי"ט כ' בשם הש"ל טעם לרש"י ור"ן מדלא תני ג"כ למבוי המשותף כמו דתני בסיפא לחצר המעורבת מלבד שעדיין לא מתפרש דברי רש"י בכאן וגם אינו מתורץ סתירתו גם הוכחתו אינו ראי' דאדרבא כיון דתני דבעינן מבוי שאינו מפולש והיינו לחומרא מה"ת לנו להקל אדרבא אם הי' רבנן מודים בזה הקולא הוי להו לאשמועינן זה וכיון דתני סתם מבוי שאינו מפולש משמע דבעינן שיהא מתוקן בכל הילכותיו ולא מקילין לגבייהו כלום רק טירחא משמע שהוא מתוקן גם בעירוב ושיתוף וכן משמע ברש"י שם שמזה מוכיח שהוא משותף מדקתני שיהא מתוקן בכל הילכותיו ולא תני לאקולי ביה שום קולא ע"ש לכן נ"ל ברור שרש"י פי' שם לתרץ דמוקמי שיהא מתוקן בג' מחיצות וב' לחיין לכך וודאי שהוא משותף ג"כ והוכרח רש"י לפרש כן דאל"כ מאי מקשה הגמ' נצול לתוכו אוכלין ומשקין ופי' התוס' דחוק בעיניו שאינו מיושב בלשון הגמ' שאמר נציל לתוכו וכו' והל"ל להקשות ליתני גם בסיפא מבוי או להיפך וכפי' התוס' אלא ע"כ דלרב חסדא מיירי גם במשותף וקשה מנ"ל להקשות דילמא מיירי באינו משותף ולכך מפרש רש"י בד"ה ועוד לרבנן כיון שהוא ניתר בכל הילכותיו וכ"כ בד"ה זו מבוי ר"ל דלרב חסדא מוכח כן וכמ"ש אבל למסקנא דאסיק רב אשי ג' מחיצות ולחי א' ואפי' לר"א וכו' ע"ש ע"כ מיירי באינו משותף דהא לר"א אסור לטלטל בו שאינו מתוקן כהלכתו ודאי לא שותפו אטו שותפו לשיפול בו דליקה ולכתבי הקודש. וגם דהא למסקנא קתני מבוי לקולא אע"פ שאינו מתוקן כחצר להציל לתוכו אוכלין ומשקין וע"כ הך שאינו מפולש הוא לקולא ר"ל שאין לו תיקון יותר אלא שאינו מפולש אבל אינו סתום ומתוקן לגמרי א"כ משמע שאין לו גם משותף דאין לו תיקון יותר רק שאינו מפולש דאם ל"כ הוי ליה למיתני משותף כיון דלהקל בא הל"ל דזה לא מקילינן וגם דמשמע בגמ' דלאו אליבא דר"א פליגי לרב אשי רק אליבא דרבנן אלא דלהכי נקט מבוי להורות דאף לר"א שרי וא"כ יוקשה לרבנן נציל לתוכו אוכלין ומשקין אלא ודאי שאינה מעורבת ואסור להציל לתוכו או"מ והא דנקט מבוי ולא חצר להורות עוד קולא לגבי כתבי הקודש לר"א משא"כ באו"מ נקט חצר דשם אסור לר"א במבוי אבל ודאי בעיקר דינא לרבנן ג"כ יש חילוק לשאינה מעורבת דאין זו סברא שיהא עיקר דינא וחילוק רק לר"א ולא לרבנן ודוק בתוס' בד"ה לא ניתנו לקרות ופי' הרב פורת וכו' ר"ל שהוקשה לו היכי מוכח מלא ניתנו לכתוב שלא לקרות אם נכתבו כבר ולכך מפרש הוכחה וכו' עד וקשה דאין זה וכו' וא"כ נשאר קושיא וצ"ל כמ"ש לעיל דכיון דאסור לכותבן אף בדיעבד אסור אף להשהותן מכ"ש כמ"ש בגמ' בר' יוסי ור"ג ור' ע"ש וק"ל:

בא"ד כדמתרגם רב יוסף ע"ש במהרש"א שהקשה בדברים נכוחים אמנם קשה לומר שהתו' סותרין כ"כ דבריהם נלע"ד דשניהם אמת ששם בב"ק סתרו את המפרשים דמשום טעם בע"פ לחוד הוצרך לטרוח ולומר כל הפסוקים בלשון תרגום דלמה לו לטרוח דזה מיקרי עת לעשות לכך כתבו משום שהי' בקי בתרגום ר"ל כמו בלשון הקודש ותו לא הוי טירחא וא"כ שוב הי' אסור לו לומר בלה"ק דכיון שהי' יכול לומר בתרגום לא מיקרי עת לעשות ומזה הטעם לחוד שהי' בקי ליכא לפרש דא"כ למה נקט בכ"מ רב יוסף דוקא הלא התרגום כבר נתייסד מימי התנאים ומסתמא הי' הרבה בקיאים אלא ודאי שהוא הי' רגיל יותר בתרגום מטעם הנ"ל וק"ל ויותר נ"ל שמפרשי' שהביאו תוס' שם ודחו היינו נמי האוסרים שדחו תוס' כאן בד"ה ובידו ספר איוב שכ' ודלא כהאומרים דתרגום של כתובים רב יוסף עשאו ר"ל שהוצרך לעשות תרגום משום טעם שאסור לומר בע"פ וע"ז דחו תוס' שם שפיר כיון שלא הי' תרגום ודאי הי' רשאי לומר בע"פ משום עת לעשות אלא ודאי שהי' בקי בתרגום ר"ל וכבר הי' מימי התנאים וכמו שהוכיחו נמי כאן ושוב הוצרך הוא טפי לומר תרגום משאר כמ"ש וק"ל:

בגמ' מתיבי' היו כתובין תרגום וכל לשון וכו' עיין מהרש"א שהקשה לפי' רבותיו של רש"י לישני דמיירי בנביאים ואיני רואה אפילו קצת קושיא דודאי ראי' של רבותיו מיונתן כיון שעשאו ברה"ק כדמשמע במגילה משמע שמותר תרגום אבל שאר לשונות ודאי אין למידין מתרגום שתרגום הוא קדוש יותר שניתנה מסיני כידוע רק לרבותיו הוקשה אמאי שאמרו בגמ' היו כתובין תרגום לא ניתנו לקרות לכך מפרשין אכתובין וכן משמע בהדיא ברש"י בגמ' דנקט רק תרגום ע"ש ובמשנה שפירש כן אכל לשון משום דבמשנה לא נקט תרגום בפ"ע רק הוא בכלל כל לשון ודאי ע"ז כ' משום רבותיו אבל ודאי גם רבותיו לא שרי בנביאים אלא תרגום וכן מוכח בגמ' דנקט כמה פעמים תרגום ובכל לשון ולא נקט סתם בכל אלא ודאי שאין התרגום בכלל שהוא חביב יותר וא"כ אזלא לגמרי קושיתו דכאן נקט גם בכל לשון ודוק:

ע"ב בגמ' בעא מיניה ריש גלותא וכו' עד והא ר"ה תנא מצילין א"ל אי תניא תניא הגם שסוגיא כזאת שכיח טובא בגמ' שמבעי' לי' והדר אותבי' כולם צריכין פי' וכאן נלע"ד לפרש שהי' מסופק אם יש סברא לחלק ביניהן שיהא יותר מעולה שלא בדיו מבכל לשון כיון שהוא בלה"ק כמו שאמר וא"כ אף דמצינו פלוגתא בלקרות ובהצלתן של בכל לשון אבל לא אשלא בדיו וא"כ מוכח מהברייתא דתנא מצילין שהוא לכ"ע כיון שלא מצינו חולק על שלא בדיו או נאמר שהוא גרע טפי מבכל לשון כיון שאינו מתקיים כמ"ש וא"כ למ"ד שם אין מצילין כ"ש שלא בדיו וא"כ פליגי תנאי גם בזה ושוב אין ראי' מברייתא דאתיא כהך תנא דמצילין וע"ז אחר שפשט לו אין מצילין לא הקשה לו מברייתא דהא לק"מ כנ"ל אלא שאל לו דרך שאלה אם לא ידע מהברייתא או שידע ופשט לו מחמת