לשון הזהב שבת רטו

כל כתבי פרק ששה עשר דף קטו ע"א בגמ' ואפ"ה גניזה בעו לפי פשוטו משמע שבעו גניזה משום בזיון כתבי הקודש שלא יהיו מונחים בבזיון אבל קשה דהא מסיק לקמן להך תנא דאין מצילין מניחו במקום התורפה והן מתרקבין ולכאורה נ"ל דפליגי גם בזה תנאי למ"ד אין מצילין דהא לר' יוסי ור"ג לקמן טעונין גניזה דהא ר"ג הזקן צוה לשוקעו תחת הנדבך דהיינו נמי גניזתן וכן ר"ג בריבי צוה לגונזו ולריב"י מאבדן ביד ולר' מניחן במקום התורפה ולפ"ז מתניתין אתיא כר"ג אמנם לא נלע"ד להרבות מחלוקת ולא משמע כן הלשון לקמן רק ר' פליג אריב"י דאסור לאבדן ביד אבל אר"ג לא פליג וגם אין סברא שיהא מתניתין דלא כר' שהוא סתמה ושיפלוג ר' על בית אביו שני ר"ג לכן נ"ל ברור שהגניזה שהוזכר כאן היינו שלא להשהותן במקום אנשים לקרות בהן כיון שאסור לכותבן אם עבר וכתבן אסור אף בדיעבד נמי להשהותן כתובין וכן משמע הלשון שאמר לו חלפתא על זה שקרא בהן שר"ג צוה לשוקען כדי שלא ימצאו כלל וא"כ מכ"ש שאסור לקרות אף הוא צוה וגנזן מהעין אבל שם מותר להניחן במקום התורפן שיתרקבו כמו תחת הנדבך דר"ג אלא שאסור לאבדן ביד וזה אליבא דכ"ע למ"ד לא ניתנו לכתוב אלא דלמ"ד מצילין היינו משום דלשרפן אסור וזה שאין מצילין הוי כמו שורפן בידים ולמ"ד אין מצילין היינו משום דס"ל דהוי כממילא ובזה מתפרש ג"כ דברי התוס' שדחו לטעם דהרב פורת על שלא ניתנו לקרות ולא כתבו טעמא אחרינא אלא שהדבר פשוט דכיון שאסור לכתבן אף בדיעבד אסור להשהותן מכ"ש לקרות כמו שמצינו בהך ברייתא וא"כ אין כאן פלוגתא חדשה ובזה מתורץ ג"כ השייכות לכאן דין דטעון גניזה במשנה והיינו לטעם שאסור לקרות בכל לשון שלא מצינו אלא שלא לכתוב לכך אמר דטעונין גניזה תכף וא"כ ודאי אסור לקרות אלא דרב הונא מפרש אפ"ה טעונין גניזה היינו דס"ד כיון דאין מצילין מותר לאבדן ביד קמ"ל דלא אלא לגנוז וכן לרב חסדא דאמר ומקק שלהן ט"ג לכאורה אין לו שייכות לכאן אבל לפמ"ש ניחא דהוא מפורש דמצילין ס"ד לפ"ז שא"כ גם במקום התורפה להתרקב אסור קמ"ל דזה מותר אפשר אפילו מצוה כדי שלא יבואו למצאן ולקרות בהן דהרי חזינן שר"ג עשה כן ש"מ שנכון לעשות כן אלא שמקק שלהן טעון גניזה ממש כמו שאר מקק ספרים דשוב לא יבואו לקרות מהן ולהכי גם לאבדן בדליקה אסור ודוק בגמ' אמר לך רב הונא וכו' עד רב הונא מתרץ לטעמי' וכו' לכאורה הוא אריכות דברים מיותרין כיון דקא מקשה רק ארב הונא הל"ל אמר לך רב הונא ה"ק אע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ולא קאי אמצילין ונ"ל משום שעדיין יקשה ארב הונא מאי דוחקי' לאפיק למתני' מפשטי' דקאי אמצילין לכך קאמר כל זה הפירוש וא"כ אדרבא לרב הונא אתי טפי כפשוטו דלרב חסדא צריך לדחוק דקאי אמקק וגם בין שאין קורין בהן אכתובים ושהם בלה"ק הוא מיותר כיון דסופו לרבות אף לכתובין בכל לשון שאסור לקרות אף בחול מצילין מכ"ש כתובים שאין קורין בשבת אבל בחול קורין וצ"ל גם בזה לא זו אף זו ולרב הונא א"ש טפי והא דאמר בד"א אליבי' לאו שמחסר המשנה אלא שממילא משתמע כן כיון שלא אמר רבותא בין שכתובין בכל לשון ש"מ דזה לא מרבה אלא בין שאין קורין בשבת דהיינו כתובים ותו לא ודוק:

בגמ' השתא אצולי מצילין גניזה מבעיא מכאן נ"ל ראי' למ"ש לעיל דגניזה היינו שלא לאבדן ביד ולגונזן מן העין אף להניח במקום התורפה דאי גניזה היינו גניזה ממש במקום המשתמר כמו שאר כתבי הקודש שבלו א"כ מאי ק"ו דילמא אצולי מצילין שלא ישרפו לעינינו דהוי בזיון טפי והוי כמו קרוב למאבדן ביד אבל גניזה ס"ד לא בעו אלא להניח במקום התורפה כמ"ש ר' לקמן אבל לפמ"ש דהאמת כך אלא נקט לשון גניזה לומר שאין מאבדן ביד פריך שפיר ואי בא לאשמעינן דאסור להשהותן ז"א לא הל"ל לשון גניזה וגם זה מוכח מדאסור לקרות וק"ל ומשני דקאי אמקק כמ"ש לעיל ולא הן וגניזה היינו ממש ולא מוכח ממצילין ודוק:

או אפשר לרב חסדא ולתנא דמצילין הך גניזה הוא ממש כשאר כתבי הקודש ומצילין היינו נמי כמו גניזה דלר' דמניח במקום התורפה משום דאית ליה אין מצילין וכן כל הנך תנאי דלקמן ומה שאין מצילין הוי כמו מתרקבין מאליהן ולא כמאבד ביד וא"כ כיון דמצילין אסור להניח במקום התורפה תדע שהרי ר' יוסי מביא ראי' מזה דאין מצילין וא"כ שפיר פריך כפשוטו השתא אצולי ומשני שבא להשמיענו אפי' מקק דאין מצילין טעון גניזה ומכ"ש הן עצמן וכל מ"ש לעיל בפירוש גניזה אפשר הוא רק למ"ד אין מצילין והדבר שקול ודוק:

אמנם ברש"י משמע כפירוש השני שכתבתי עכשיו שכ' במשנה טעונין גניזה ואסור להניחן במקום הפקר והוא כנגד הגמ' לר' בברייתא אלא ודאי משום שרש"י כ' במשנה הפי' למ"ד מצילין שכ"כ בפירוש ואע"פ שכתובין בכל לשון וכו' אפ"ה מצילין וטעמא אע"ג דקי"ל כרב הונא כמ"ש כל הפוסקים משום דדרכו תמיד לפרש המשנה הקרוב לפשוטו וגם לפי מאי דס"ד שהרי הקשה מיניה לרב הונא לכך כ"כ שאסור להניח במקום התורפה כפשטי' נמי דטעונין גניזה וכן כתב נמי בד"ה מקק וברי"ף כתב רש"י יותר מפורש ע"ש אבל למ"ד אין מצילין נ"ל ברור שמודה רש"י שרשאי להניחן במקום התורפה וכהנך תנאי בברייתא ושלא להרבות מחלוקת חנם ופי' גניזה כמ"ש ודוק וכאשר כתבתי בפירוש טעונין גניזה למ"ד אין מצילין וע"פ פי' השני מתורץ פסקי הרמב"ם וטור לדינא שהרמב"ם פסק פ' כ"ג מה' שבת שמניחין אותם במקום הפקר והטור פוסק שטעון גניזה ואסור להניחן במקום הפקר ולא הביא כלל דעת הרמב"ם וגם על הרמב"ם קשה לפי פשוטו איך פוסק דלא כסתם משנה אמנם לפמ"ש דגם פירש המשנה הוא כן למ"ד אין מצילין א"ש דהרמב"ם פוסק כרב הונא וכמ"ש הרי"ף שהוא רבו של ר"ח לכך פוסק נמי מניחה במקום התורפה וכר' וכן פי' המשנה וכמ"ש אמנם הטור פוסק דמצילין והיינו כמ"ש הרא"ש ותוס' דהאידנא אף לרב הונא מודה דניתנו לקרות משום עת לעשות לה' ודאי מצילין לכך טעונין גניזה ודאי ואף גניזה אין טעונין דהא רשאי להשהותן אלא שאסור להניחן במקום הפקר כמו שאר כתבי הקודש או דקאי אמקק ודוק: