לשון הזהב שבת ריג

ע"ב ברש"י בד"ה מאי לאו אפי' חיצונה וכו' עד משום סיפא וכו' לפי גירסא שלפנינו ברש"י אחר החזרה שטמא מגע מדרס משום דחזי למילתי' עדיין א"כ נשארה ק' התוס' למה לא כתב רש"י דמש"ה נקט תקנה דאל"ה לא הי' טמא מגע בסיפא אמנם נלע"ד דלק"מ דאיך נאמר דמש"ה לא נקט דין חדש ברישא שטמא מדרס אף אם לא תקנה כדי לשנות דין בסיפא וכן מ"ש רש"י משום רבותא דסיפא נמי קשה דלישבוק רבותא דרישא משום רבותא דסיפא אלא נ"ל דכוונת רש"י דשביק רבותא דרישא משום תרתי דסיפא חדא משום דינא דמגע שהוא מפורש וא"צ לפרשו וגם משום רבותא דסיפא ודוק ועמ"ש במס' עירובין שאין כאן חזרה בדברי רש"י:

בתוס' בד"ה סנדל שנפסקה וכו' עד ולעיל נמי אמרינן וכו' תמוה לכאורה אין לו פי' דהא הקושיא הוא דילמא אתיא כר' יהודא ומשום דתיקנה ומאי ראי' מייתו מרבנן הא ר"י פליג ונ"ל דה"ק ד"ה בפנימית לא פליג ר"י וא"כ בפנימית טמא אף בלא תקנה וה"נ קתני ל"ש פנימית ול"ש חיצונה בחדא מחתא משמע ובפנימית ודאי ל"ד תיקנה ודוק:

בא"ד ואגב דנקט ברישא וכו' אין לו שייכות כלל לכאן אמנם נ"ל לפרש שלילות דבריהם שהוא חדא ולחזק דבריהם ולדחות פירש"י דמשום רבותא דסיפא קתני תיקנה דלפירושם א"ש כמ"ש והשתא נקט ברישא דוקא תיקנה וכו' לכן שייך שפיר דנקט בסיפא תיקנה אגב רישא אבל לפירש"י דנקט רישא תיקנה אגב סיפא וסיפא אגב רישא הוי אגב דאגב אין סברא ודוק אמנם לפמ"ש אני לפירש"י דגם לפירושו הוא זה הדוקא אלא שהוסיף הרבותא מטעם שכתבתי א"ש אף לפירש"י ודוק:

בתוס' בד"ה ניפלוג ונתני בדידה וקשה לר"י וכו' קושיתם חזקה מאד ותירוצם דחוק מאד ונלע"ד לתרץ בטוב טעם דהנה לכאורה י"ל מאי מקשה אדתני סיפא וכו' ועיקר קושיתו כמ"ש רש"י דכיון דנפסקו שתיהן ע"כ אחת חיצונה הא משכחת שנפסקו שתיהן ושתיהן פנימית כגון לאחר שנפסקה אחד הפנימי ותיקנה הפכם באמת ותיקנם כך לילך בימין לשמאל וכן השני והלך בהם כך ואח"כ נפסקה השני' הפנימית מה שהיתה חיצונה וקמ"ל דאפ"ה טהור כיון שנפסקו שתיהן ונעשו פנים חדשות וצ"ל דאפ"ה מקשה שפיר דתכף אחר שהפכם ונעשה מהפנימית חיצונה הוא טהור מהמדרס אף קודם שנפסקנה שני' דהא כיון שהוא עכשיו חיצונה מתוקנת ובנפסקה החיצונה לחוד טהור א"כ באו עכשיו פנים חדשות אחר המדרס בעת שנעשית חיצונה אבל מגע מדרס ודאי שפיר טמא דהא לא נעשית חיצונה אלא לאחר תיקון ואז כבר הוי כלי למילתי' ודוק היטב:

דף קיג ע"א בתוס' בד"ה כלל אמר ר"י עד וי"ל דה"ק וכו' עיין מהרש"א פירושו אמנם עדיין צריך לפרש האיך שייך לכאן אהא דר"י מתיר וכאן לא שייך עניבה ונ"ל דבא לרמז תירץ הגמ' שלא יוקשה אמאי שאני מתיר כאן ולא גזרינן ובעניבה אני אוסר משום גזירה לכך אמר הכלל לאסור עניבה גופא ולא משום גזירה וק"ל:

בא"ד א"נ אמאי דקתני ברישא וכו' ר"ל דבא ליתן טעם וכלל איזהו אין חייבין אבל תימא גדולה חדא מאי שייך לכאן וגם אמאי ר' יהודה הא כולהו תנאי ואמוראי אית להו הכי ונ"ל לומר דפליגי ר"י ורבנן במשנה בפלוגתא דין דבין הרי"ף ורמב"ם ושאר פוסקים דהרי"ף ורמב"ם סברי דאין חיוב בקשר אלא אם עשוי לקיום וגם הוא מעשה אומן וצ"ל דמעשה הדיוט לא מיקרי קיימא ולכך פסק הרמב"ם אם קשר חבל בדלי פטור שהוא מעשה הדיוט ולכך לא גזר ר' יהודא חבל דגרדי אטו חבל דעלמא דס"ל כרמב"ם והוי גזלג"ז לכך אמר ר"י זה הכלל לטעם על מה שמתיר ולא גזר משום כל קשר שאינו של קיימא וכו' ר"ל מלת כל לרבות מעשה הדיוט ואינו אומן או מעשה אומן ואינו לקיום אינו חייב לכך לא גזרינן ולרבנן לדידן י"ל דלא סברי כן ולהרמב"ם אין קושיא דרבנן גזרי גזלג"ז כמו שמצינו כמה פעמים וכמ"ש כל מפרשיו ע"ז עכ"פ טעם ר"י יש לפרש כן ודוק:

והי' נ"ל ע"פ הרמב"ם לפרש טעם פלוגתתן באופן אחר ע"פ מ"ש הרמב"ם בדינא דקושרו בפרה ואיבוס דחבל בעלמא הוא מוקצה וא"כ ר"י אזיל לשיטתי' ולא שייך למיגזר אטו חבל דעלמא שלא יטלו משום מוקצה משא"כ לרבנן שפיר גזרינן אמנם לפ"ז לא הי' מקשה הגמ' ר"י אר"י וגם הרי הרמב"ם גופא פסק כאן דאסור משום גזירה ושם לא גזור ש"מ משום דכאן בדלי שכיח חבל דעלמא המוכן לו משא"כ שם אמר ובלבד שלא יבא חבל מתוך ביתו דוקא שאינו מוכן לכך ודוק:

בגמ' ובלבד שלא יביא חבל מתוך ביתו וכו' עמ"ש לעיל ע"פ פי' הרמב"ם והטור א"ש אבל לפי"ד התוס' ושאר פוסקים דהכא משום קשר של קיימא נגעי בי' קשה מ"ש מהך דראב"י ואינך כמ"ש לעיל וצ"ל דהכא שכיח טפי להניח אחד מכולהו הנך דלעיל והא דכ' התוס' דלא שכיח היינו דלא הוי כשאר קשר של קיימא שחייב מדאורייתא שמניחו תמיד ולכך גזרינן אבל הכא הוי רק מדרבנן דלא שכיח שיניח תמיד רק זימנין מתיר אף שניהם ולכך לא גזרינן דגרדי אטו חבל דעלמא ודוק:

ע"ב ברש"י בד"ה מותר אף לדלג וכו' נ"ל דבא לפרש מאי דלא אמר אם מניח את רגלו ראשונה אלא אם יכול וכו' מותר אף לדלג וק"ל:

דף קיד ע"א בגמ' א"ר יוחנן איזהו ת"ח וכו' נ"ל שלענין אבידה בעינן ת"ח שיהא מדקדק במעשיו וצדיק ואינו תלוי אם גדול בתורה דאף אם הוא גדול בתורה אם אינו צדיק כ"כ דילמא משקר בטביעות עין לכך שיעורא במדקדק אף באיסור קל בחלוקו להפכו ודוקא אם הוא עכ"פ ת"ח שהאיסור הוא משום משניאי דלעיל לכך קרי לי' ת"ח ולענין פרנס על הציבור והיינו בריש מתיבתא בעינן שיהא גדול בתורה בכולה תנויא היינו אפילו במסכת כלה לשבח כמ"ש רש"י דאין לומר דמיירי באתרי' ומסכת כלה יהא לגריעותא שאפילו אינו גמיר רק מסכת כלה ימנוהו פרנס באתרי' דודאי אין כדאי למנותו משום מסכת כלה ולענין לעשות מלאכתו אין תלוי בגדלותו בתורה או בצדקותו רק בהתמדת תורתו שיהא תורתו אומנתו והיינו שמניח חפצי וכו' לכך נקט תלתא שיעורי בג' מיני ת"ח וק"ל: