לשון הזהב שבת רי

ל"ל קרא ולענ"ד לתרץ בטוב טעם וידוקדק גם לשון הגמ' בתירץ עור הוא ורחמנא רביי' שהוא שפת יתר והל"ל שאני התם דרבי קרא אמנם נ"ל שודאי על המשנה לא קשה דהא המקשן הי' סובר שאין דרך לקרא לרבות להקריב העור דהא כתיב והפשיט את העולה כדמשמע בתוס' בד"ה ואי ס"ד אלא ע"כ דרחמנא רביי' דלא ליהוי עור רק יהא כבשר לענין הקטרה כמ"ש בגמ' לעיל לענין הטמאים לרבות הנך שעורן כבשרן וא"כ על חבלה דשבת ודאי לק"מ דהתם הטעם משום חבורה שאינה חוזרת ואדרבא מהכא מוכח דאית להו עור ואטו משום דרבי' קרא שיהא כבשר תהא חבורתן חוזרת אבל לענין תפילין שפיר מקשה דניליף מיני' כיון שרבו קרא שיהא עורן כבשרן יהיו פסולין לתפילין דהל"מ שיהא על עור והכי גלי קרא דאין להן עור וע"ז משני שפיר עור הוא וכו' ר"ל לאו דגלי קרא דאין להם עור אלא דרחמנא רביי' שנקרב גם את העור ולא כעולת בהמה דבעי הפשט וא"כ לא שייך למילף לתפילין ודוק והמקשה לעיל רב יוסף תנינא ודאי לא ידע מהך ברייתא דאותיב ר' זירא ודוק:

בתוס' בד"ה הא ר"מ וכו' תימא וכו' והוא תמוה מאד והתוס' כתבו תימא בא' ונ"ל ליישב קצת דודאי י"ל הא דר"מ ס"ל כל הימים כמקוה היינו שלא יוכשר לזבים וכו' כר' יוסי אבל ודאי מטהר בזוחלין דאל"כ לא יטהרו כלל דהא הם זוחלין תמיד כמ"ש התוס' ורב יוסי נ"ל שמפרש דברי ר"מ אבל לר' יהודא שפיר י"ל דים הגדול אין מטהר כלל וא"כ לר"מ בכל הימים שכיח לרחוץ תמיד משום טהרה לכל הטומאות חוץ מזבין וגם בשבת אדם שרי לטבול כדאי' משנה מפורשת בביצה ואדם בשבת וא"כ לא מוכחא מילתא שהוא לרפואה אף שאין המים יפים יאמרו שהוא לטבילה אבל ים הגדול לר' יהודא אין טובלין בו שהוא זוחלין מוכחא מילתא שהוא לרפואה והמקשן מיאן בזה אף שהוא לענין טומאה וטהרה ראוי לטבילה מכל מקום כיון דאינו ראוי לרחיצה אדרבא אסור אף לטבילה אסור בשבת דתו לא שייך טעמא דנראה כמיקר וא"כ ודאי לרפואה אסור ודוק:

או יאמר דלר' יהודא כיון שיש בו כמה מיני ימים אסור ברעים שבו משא"כ לר"מ דהוי ים אחד כולו שרי מפני היפים וק"ל:

דף קי ע"ב בגמ' לירקונא וכו' עד ומי שרי פירש"י שתות כוס עיקרין משמע ודאי שר"ל שמקשה אמשנה והוא תמוה דהא בגמ' נקט הקושיא על ר' יוחנן דאמר לירקונא וכו' ומאי בעי רש"י בזה הפירוש ויותר תמוה שרש"י כ' במשנה על כוס עיקרין כוס של עיקרי ירקות וכו' וא"כ לק"מ אמשנה וגם כפי משמעותו ופירושו כאן נראה שסותר דברי עצמו ונ"ל לפרש דודאי אהך דר' יוחנן לחוד לא ק"מ דהיא גופא קמ"ל שהך רפואה הוא מיעקר ואסור לעשותו כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה שלהכי קרא לי' התנא כוס עיקרין ומביאו התי"ט ור"ל כדי שנדע שלא לשתותו אלא באשה זקינה ועקרה כמסקנת הגמ' ועל ר"י י"ל שלא לעשותו לכך הוכרח רש"י לפרש דהקושיא קאי אמשנה דמשמע ודאי שמותר בחול מדתני שאסור בשבת משום שחיקת סמנין קשה טובא הא אסור מדאוריי' אף בחול והא דהמתין עד הכא וגם נקט לירקונא וכו' משמע דמקשה אר' יוחנן זה תירץ רש"י בפירושו אמשנה ר"ל דאמשנה לחוד לא הי' יכול להקשות די"ל כוס של עיקר ירקות ולכך פירש"י כן במשנה כדרכו תמיד לפרש המשנה כפי הס"ד אבל ר' יוחנן דמפרש את המשנה ואמר ומעיקר משמע ודאי דמפרש כן המשנה תיבת עיקרין וכן הוא אליבא דאמת כמ"ש שאר המפרשים הרע"ב ורמב"ם ותי"ט דאל"כ למה נקט דוקא בזה עיקרין ולא בשאר הרפואות אמנם אף אם לא נפרש כן מקשה שפיר אמשנה כיון דעכ"פ מיעקר אלא האמת יורה דרכו ודוק:

אמנם עדיין אינו מתורץ למה המתין עד פה ולא הקשה מיד אר' יוחנן ונ"ל לתרץ דה"א מש"ה שרי דהוי סכנה חולי ירקון והא דאסור בשבת משום שיכול לשתות למחר אבל שלא לשתותו כלל הוי סכנה והוא מדוקדק בלשון המשנה דקתני מפני שהן לירוקה שהוא מיותר וגם אף לזבה הוא זה כוס לפירש"י במשנה אבל לפמ"ש ניחא דנקט טעמא למה שרי בחול ואסור בשבת אבל עכשיו דקאמר ואי לא לייתי רישא דשיבוטא וכולהו עד פה ומהנך ודאי לא מיעקר א"כ שפיר מקשה מי שרי כיון שיכול לעשות שאר הרפואות הנ"ל וק"ל:

אלא שלפ"ז לפי האמת ישאר הדיקדוק במשנה מאי דקתני מפני שהן לירוקה ודאי זה לא קשה הא הוא גם לזבה דלפי האמת מודה רש"י שכוס עיקרין הוא פירושו שמיעקר משא"כ בזבה וזה ג"כ הוכחה למ"ש לעיל שלפי האמת מודה רש"י אלא מה שהוא מיותר נ"ל דלזה פי' הרמב"ם דנקט כוס עיקרין כדי להרחיק ממנו אף בחול לכך נקט דוקא לירוקא שהוא בשיכרא משא"כ בזבה כדפירש"י לעיל:

או יותר נ"ל דלשון מפני הוא טעם לאסור דאפשר בזבה שאינו מיעקר הוא משקה ושרי בשבת אבל זה לירוקה שהוא מיעקר אין דרך לשתותו ולא הוי משקה ומוכחא מילתא לרפואה לכך אסור ודוק:

ברש"י בד"ה לא תעשו קרי בי' לא תעשו ר"ל דבא לפרש דפשוט לא תעשו משמע דקאי אלעיל ומעוך וכו' שזה אסור שהוא מסרס בידים אבל לשתות משקה המעקר זה אינו במשמע דקרא אם לא כמו שכתב רש"י קרי בי' וכו' דמשמע אף עשי' דממילא אסור אבל ודאי גם רש"י מפרש שדרש מן כ"ם כמ"ש התוס' והוא מוכרח ע"ש בתוס' והא דדריש הכי קרי בי' מנ"ל נ"ל לפרש וגם הדיקדוק דאמר מנין לסירוס באדם שאסור ולא אמר אף באדם וגם קשה טובא כיון דדרשינן מארץ כל שבארץ כמ"ש התוס' תו למה לי כ"ם אאדם מה"ת לישתרי לכן נ"ל ברור דה"ק מנין להחמיר באדם לאסור אף סירוס ר"ל ע"י השקאת כוס שזה נקרא סירוס שאינו עושה מעשה באיברי הזרע כמ"ש כל הפוסקים ע"ש ודוק בהם ת"ל כ"ם ואי למעשה לא צריך דלא נפקא אדם מכלל דכל אשר בארץ אלא להחמיר אף במסרס ממילא ע"י כוס וע"ז פירש"י קרי בי' היינו להיותו קאי נמי על כ"ם ולכך כ' הפוסקים שבשאר בהמה וחי' מותר מן התורה אלא שמסופק מהראי' שטיין אם אסור מדרבנן אטו אדם ובמעשה ודאי עיקר חיוב בבהמה אלא סירוס הוא ד"א ונפקא מכ"ם וזה דוקא באדם הזכרים ותדע שהוא קיל דהא דנקבות מותר השקאת הכוס כמ"ש התוס' מגמ' וכל