לשון הזהב שבת רז

אמנם הוא קצת דחוק בדברי רש"י לכן יותר נראה לפרש דבריו כיון שמוקצים הם גזרינן אם יתן לפניהם מזונות שמא יבא לצודן ולאוכלן והא שכ' לא מטרחינן היינו מתוך שנתיר לטרוח עבורן במזונות יסבור שמותר לצודן כמו דאמרינן גבי כיסוי דם כוי שאפי' בדקר נעוץ או אפר מוכן אסור לכסותן שלא יסברו מדשרי טירחא עבורו יבוא להתיר חלבו וממילא לא ק' ק' התוס' מאווזין ותרנגולים חדא דלמה יצודן בשבת שא"א לו לשוחטן וגם הוי גזירה לגזירה דשם הצידה גופא הוא מדרבנן והוא קרוב לשיטת התוס' אלא שהתוס' כתבו טעם אחר וממילא נמי אף לשיטת רש"י אתי שפיר בביצה מאי שמקשה ארשב"ג מהבא מצודה כמ"ש דממזונות מוכח שאוסר צידה דאוריי' דאל"ה הוי גזלג"ז:

והרווחנו בזה לשיטת רש"י דלא יוקשה ק' המהרש"א החמורה על דברי התוס' דלמה לא הקשה ממזונות גופא ע"ש ולדברינו מתורץ היטב דלא ק' ממזונות דשם מיירי בי"ט לכך אין נותנין מזונות דגזרינן שמא יצודן אבל הך דנותנין מים מיירי בשבת לא גזרינן דלמה יצודן אבל ממזונות אצידה מקשה שפיר כיון דמוכח ממזונות שאסור צידה דאוריי' ביום טוב מכ"ש בשבת והיכי קתני פטור ודוק:

בתוס' בד"ה ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' עד למאי דבעי לאוקמא בביבר מקורה וכו' והקשה המהרש"א הא האמת כן למה כתבו למאי דבעי ונ"ל לתרץ ע"פ שנתרץ גם קושיתו שהקשה אמ"ש התוס' בד"ה הלכה מכלל דפליגי וכו' עד דשם אעופות וכו' והקשה המהרש"א דא"כ למה אמר לעיל אעופות הא בביבר מקורה והוא המסקנא ולא אמר ג"כ הא שצ"ל הבא מצודה והא שא"צ לה"מ ונ"ל דהתם קאי עדיין לפי התירוץ הא רב יהודא הא רבנן ועדיין ס"ד דרשב"ג פליג ארבנן ורבנן שרו בכל הביברין א"כ גם בעופות ודאי פליגי ושרי אף במחוסר צידה דהיינו שצ"ל הבא מצודה אפ"ה שרו והוצרך לביבר מקורה ושפיר פליג רשב"ג אף במקורה אסור במחוסר צידה דהיינו שהוא גדול וצלה"מ אבל באמת לפי המסקנא כאן בביבר קטן וכו' אף בעופות כן ושיעורא דגדול הוא בעופות היכא שצ"ל הבא מצודה ואעפ"כ צריך לתירץ בציפור דרור דודאי יש גם בית שאצ"ל הבא מצודה ואפשר סתם בית כן ואפ"ה קתני למגדל אין לבית לא וק"ל וא"כ בזה מתורץ קושיתו הכא דשפיר כתבו למאי דבעי לאוקמא דלהמסקנא גם בעופות קאי הא בביבר גדול וכו' ושם לא קשה ק' התוס' מאי פסקא דודאי בביבר גדול יש להם טפי מזונות מביבר קטן תדע שלא הקשו אשינויא דהא בביבר גדול בחי' רק הקשו למאי דבעי לאוקמא ודוק:

במשנה הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו וכו' ופירש"י ולא לצוד לכאורה משמע שהי' עכשיו פתח פתוח או שפתחו ונעל אמנם כד דייקת א"א לומר כן דודאי אע"פ שניצוד כבר מאתמול אם עכשיו נפתח ויכול לצאת והוא נועל חייב נמי מדאוריי' דכיון שנפתח אזלא הצידה ומוכרח כאן גופא דהא אם עמד הראשון קודם שישב השני חייב וגם בגמ' קאמר יושב ומשמרו אבל אם עמד שיוכל לצאת אסור לו לישב וכן פירש"י שם בהדיא וא"ל דההיתר הוא מה שאין מכוין לצידה רק לשמור את הבית וכר"ש וכדמשמע לכאורה מפירש"י שכ' ולא לצוד וכן לשון המשנה לשמרו משמע לכאו' כן אמנם גם זה אינו מכמה טעמים חדא דהוי פסיק רישי' וגם אין המשל דומה לנמשל דשם אף מתכוין שרי וכ"ש בגמ' יושב ומשמרו משמע דמכוין לשמרו ומביא ראי' מזה על כן נראה ודאי דמיירי שלא נפתח ובהני תרי גווני שכ' הר"ן ומביאו התי"ט או י"ל בדרך השלישי היותר קרוב לפשוטו דמיירי שהוא פתח הדלת ויצא ותכף אחר יציאתו נועל ואז נשמר ואין אומרים שיצטרך להניח פתוח כדי שיצא והוי ממש דומיא דרישא ודומיא דרב בגמ' והא שכ' רש"י ולא לצוד אדרבא בא לפרש שהוא בענין שהוא רק לשמרו ולא לצוד דהיינו שלא הי' פתוח לגמרי דאז הוי לצוד אף שניצוד מאתמול אסור וחייב דאטו אם צד צבי וברח לשדה יהא פטור אצידתו וכן הא דנקט במשנה לשמרו בא להורות זה וזה שכ' רש"י הפי' על מלת לשומרו שהוא מיותר דהכי לא איירי בלא נתכוין וכמ"ש הל"ל לנועל את ביתו ונמצא וכו' לכך מפרש רש"י שבא להורות ולא לצוד וכמ"ש:

או נ"ל דהתנא בא להורות לנו בזה התיבה דין חדש שהוא פטור ומותר כמ"ש רש"י בגמ' בד"ה לנועל את ביתו ז"ל דכל אדם עושין כן רצה לפרש דהאיך מוכח מכאן שהוא מותר וכקושית התוס' דמאי אולמי' לכך פירש"י דכל אדם עושין כן ר"ל דאם נאמר שאסור אין לך אדם שומר את ביתו בשבת אם יש בתוכו חי' או עוף בבית קטן להניצוד בו ולזה נקט התנא לשומרו להורות דמותר ודוק בתוס' בד"ה הא למה זה דומה וא"ת מאי אולמי' וכו' אע"ג דבגמ' יליף מהכא דפטור ומותר משא"כ מהך דישב השני כמ"ש בגמ' בהדיא היא גופא קשיא להתוס' מ"ש אמנם לא ידעתי למה מיאנו בפירש"י דמהכא מוכיח שפיר שהוא מעשה בכל יום וא"כ גם התנא נקטו משום זה ולא שמעינן דמותר ואפשר לומר דהכא מקשים כיון שהוא ממש דומה וזה מעשים בכל יום ממילא ידעינן דגם זה מותר ולמה לי' לתנא למיתני' וע"ז תירצו שפיר דס"ד דזה אסור וגם ארב צ"ל כעין זה התי' של התוס' וק"ל:

דף קז ע"א בתוס' בד"ה ממאי דפטור ומותר וכו' עד אבל לפי מאי דפריך וכו' ע"ש עד סופו דברי התוס' צריכין ביאור וגם המהרש"א לא ביאר כל הצורך ונ"ל דאמת לפירש"י דמדמה הוצאת ליחה ממורסא לנטילת הקוץ גופא כנראה מדבריו כן בד"ה ליטול את הקוץ לק"מ דהא ודאי נוטל את הקוץ אמנם תוס' מיאנו בזה שאין זה דומה דהוצאת הקוץ לא מיקרי חובל שהוא דבר אתי מעלמא מה שאין כן הוצאת ליחה שהוא מגופא הוי כמו הוצאת דם דהוי חובל והוא מוכרח מהגמ' שהרי אמרו בע"ב דהמפיס מורסא אתיא כר"ש משמע אבל לר"י חייב מדאוריי' והיינו משום חובל ובהוצאת הקוץ מקשה בסנהדרין ליחוש דילמא חביל ר"ל שיוציא דם שהרי הקוץ ודאי מוציא אלא מפרשין הא דיליף מפיס מורסא מנטילת קוץ היינו משום הוצאת דם בשעת נטילת הקוץ ואע"ג דהוי חובל ממש אפ"ה שרי מטעם דמשני בסנהדרין בין לר"י בין לר"ש שרי דלר"י הוי מקלקל בחבורה ולר"ש הוי מלאכה