לשון הזהב שבת רו

התוס' וא"ל דא"כ מקלקל בחבורה נמי נימא הכי ז"א דהתם מוכח מהדיוק מדהוצרך התורה להתיר ש"מ שהוא בכלל מלאכה דאם אינו אלא לאו אפ"ה לא הוצרך להתיר שעשה דוחה ל"ת משא"כ הכא שהתורה אסרה את המותר אין לך בו אלא מה שאסרה התורה שהוא לאו ודוק היטב כי נ"ל נכון ואפשר גם כוונת התוס' לזה אלא שהקשו דלר' יוסי אף דאית לי' כר"ש נפקא לי' החילוק מאחת מהנה אבל ר"ש מנ"ל לחלק ותירצו היטב:

ועפ"ז נ"ל לתרץ המשך קושיתם ותירוצם לכאן אחר מ"ש תירוצם דבישול פתילה היינו משום שהוא הוכחה לפירושם דאם נאמר כפירש"י וכמ"ש אין לפרש בריש הדיבור דרק הכא הוי תיקון משום בישול פתילה דהוי מתקן והיינו צריכין לומר דלר' יהודא באמת שאר מיתות ב"ד רק הבערת בת כהן לא דחי א"כ נשארה קושיא על ר' נתן מנ"ל לחלק ממ"נ אי ס"ל כר"ש לא מוכח כמ"ש התוס' ואי ס"ל כר"י א"כ הוכרח לכתוב לא תבערו דלא דחי דה"א דדחי כמ"ש הגמ' ביבמות וא"ל כמ"ש התוס' דהוי לי' למיכתב לא תעשה כ"מ בכל מושבותיכם דהא באמת שאר מיתות ב"ד שרי בשבת רק הבערת בת כהן אסור והוצרך לכתוב לא תבערו דוקא אלא ודאי כמ"ש התוס' דכל מיתת ב"ד הוי תיקון לר' יהודה משום מצוה ולא דחי ובישול פתילה דנקט לאו דוקא וא"כ שפיר ס"ל ר"נ כר' יהודא ומוכח לחלק מדלא כתוב לא תעשה כ"מ בכל מושבותיכם כמ"ש התוס' ודוק:

ברש"י בד"ה למגדל חייב וכו' עד שיוציא לו דרך חלונות והוא תימה שהוא נגד הגמ' בשום תירץ דהמסקנא הוא בציפור דרור היינו משום שנשמט לזויות כמו שאמר שדרה בבית כבשדה וכן פירש"י בעצמו שם ולפי ה"א בעופות ברייתא איירי בביבר ושאין מקורה אבל בבית במשנה לא איירי כלל וגם לפירש"י לא מקשה כלל הא בבית מקורה הוא ואפ"ה למגדל אין לבית לא דילמא משום שיוצא דרך חלונות הוי כמו שאין מקורה וברייתא דביבר מקורה דשרי ליצוד מתוכה איירי ודאי שאין בו חלונות וצ"ע אמנם נ"ל לפרש דרש"י מפרש כן לפי ה"א כדרכו בכל הש"ס שס"ד שציפור לאו דוקא אלא ה"ה בכל עופות והוקשה היכי ס"ד לומר הא בביבר מקורה הוי צידה הא בית מקורה הוא וגם היכי מפרש הטעם למה לא יהא צידה בעופות בבית הא לא ידע הטעם ואוקומתא בציפור דרור לכך מפרש רש"י הטעם משום שיוציא דרך חלונות והוי כמו ביבר שאינו מקורה וזה הוי ס"ד דהתרצן הראשון מהברייתות הא במקורה כאן בשאינו מקורה והמקשה הקשה לו לדחות זה מכח הוכחה ויתפרש גם לשון הגמ' אפ"ה למגדל אין לבית לא שהוא מדייק מדיוק ולא דייק מיותר מפורש דקתני צבי לבית אבל צפור למגדל ולא לבית אלא שבא לדחות שלא תאמר צבי לבית היינו שיש בו חלונות לכך מדייק מדקתני צפור למגדל אין והיינו ודאי מגדל שאין בו חלונות חדא דסתם מגדול אין בו חלונות וגם אי יש בו חלונות אין ניצוד גם בו ואפ"ה לבית דומיא דמגדל שאין בו חלונות לא דאל"ה ליתני רבותא טפי אף בבית ליצוד כשאין בו חלונות ולמה אמר מגדל אלא ע"כ דאף שאין בו חלונות לא הוי צידה מכ"ש ביבר מקורה ודוק:

דף קו ע"ב בגמ' תנן התם וכו' ורמינהו וכו' לכאורה לא הוי צריך לאתויי מתניתן בביצה דהוי יכול למירמא ברייתא אמשנתינו דקתני צבי לביברין חייב א"כ מותר לצוד מתוכו הגם שי"ל דה"מ לשנוי דאין צדין מדרבנן כמו חי' ועוף שברשותו בשבת ז"א חדא דלא מצינו שגזרו בי"ט משום שמחת י"ט והא דהצד אווזין ותרנגולים בביצה נמי מיירי בשבת וגם לפי' התוס' מוכח מאין נותנין לפניהם מזונות דצידתן הוא כמו שמקשה מיני' בביצה עיין בתוס' פה ד"ה ואין נותנין וכו' וגם עופות הי' יכול למירמא ממשנתינו דקתני צפור לבית לא הוי צידה ושם קתני צדין מהם בי"ט כמו שבאמת עיקר קושיא ונ"ל שזה מתרץ הגמ' בלשונו שאמר קשיא חי' אחי' קשיא עופות אעופות ר"ל דלהכי מייתי משנה דביצה למירמא אברייתא משום דבעי למירמא חי' אחי' ועופות אעופות בחד רומיא או באמת מתפרש הכי קשיא חי' וכו' ר"ל מעיקרא קאמר ורמינהו ממשנה דביצה אברייתא מטעם שכתבתי ואח"כ אמר עוד קושיא אחרת קשיא נמי חי' אחי' ממשנתינו אברייתא קשיא עופות אעופות ממשנתינו אמשנה דביצה והא דמשני בביבר שאינה מקורה מתירץ נמי משנתינו בבית שיש בו חלונות כמ"ש רש"י במשנה דהוי נמי כאינו מקורה ונקט לשון ביבר משום ברייתא ויתיישב נמי יותר פי' רש"י כמ"ש במשנה עד"ז וגם יתיישב יותר הלשון בגמ' דאמר והא בית דמקורה ולא קאמר הרי משנתינו דבית וכו' שהא עד הנה לא איירי כלל מינה לפי פשוטו ולפמ"ש א"ש ומה שהקשה מבית לפ"ז כבר כתבתי לפרשו במשנה לפירש"י בסמוך וק"ל:

ברש"י בד"ה ואין נותנין לפניהם מזונות וכו' עיין בתוס' בד"ה ואין נותנין וכו' שהקשו מהך דנותנין מים בשבת לפני אווזין וכו' וגם מלבד זה אין פירוש לדבריו מה בכך שהם מוקצים הלא אין מטלטל אותם אלא המזונות שאין מוקצים ואי משום טירחא הרי מזונותן עליך ואי אין מזונותן עליך ל"ל מוקצה ועוד תימא הרי בהמה נמי מוקצה בשבת וכמה משניות תנן דנותנין לפניהם מזונות כגון מחתכין את הדלועין וכו' ומפספסין את הטפין ואינך ותימה ג"כ על התוס' שלא הקשו מהם הנה מלבד שיש לפרש פי' התוס' בדברי רש"י שכיון שהם מוקצין מחמת איסור צידה הוי אין מזונתן עליך לכך לא מטרחינן בהו והא דלא כתב דוקא מחמת צידה דאורייתא וכתב סתם מוקצה י"ל משום דקאי על אין צדין וכ' שהם מוקצים מחמת זה או י"ל דס"ל לרש"י דגם דמוקצה מחמת צידה דרבנן מיקרי אין מזונתן עליו כיון דעכ"פ אינן ברשותו מיקרי ושם באווזין ותרנגולים מותר לצודן אף מדרבנן מחמת איסור צידה והא דקתני הצד אווזין ותרנגולים פטור משמע אבל אסור היינו משום דמיירי בשבת ואסור לכתחילה משום טילטול מוקצה דבעלי חיים בשבת לכך נותנין לפניהם מים כיון שאין בהם כלל איסור צידה מיקרי מזונתן עליך כמ"ש התוס' ובזה מתורץ ג"כ היטב ק' התוס' אמאי דמקשה בביצה ארשב"ג דמחוסר צידה אצד אווזין וכו' הא גם שם קתני פטור משמע אבל אסור כמו בביצה ולפמ"ש לק"מ דקים לי' להש"ס דחכמים לא גזרו כלל בצידה והא דקתני פטור משמע אבל אסור היינו בשבת משום מוקצה דב"ח אבל הכא בי"ט למה יהא אסור ודוק: