לשון הזהב שבת רה

בהבערה חייב וכו' ר"ל לכך הוי מלאכה הצריכה לגופה הוי שא"צ לכלבו ולאפרו דזה אין מעלה ומוריד לר"ש דאין אתה יכול לחייבו משום זה לר"ש רק משום חבלה והבערה גופא דניהוי צריכה לגופא משא"כ לר"י דאית לי' מלאכה שא"צ לגופא חייב שפיר י"ל דמקלקל פטור אף בהו וחיובו משום צריך לכלבו ולאפרו או לבשל ולמצוה ודוק היטב כי נ"ל ברור ונכון:

והתוס' שהקשו אפשר דאזלי לשיטתייהו בפירוש מלאכה שא"צ לגופה לעיל דפליגי ארש"י וסברי דבעינן שיהא צריך לגוף הדבר כמו במשכן ע"ש אמנם אף לשיטתם לא קשה דכיון דגזירת הכתוב לחייב מקלקל הוי כמו מתקן וצריך לגוף הדבר ודוק:

בא"ד כגון חובל ומבעיר באיסורי הנאה ור"א אע"ג וכו' נ"ל לפרש שלילות דבריהם שלכאורה אין שייך לכאן דהא לר"א חייב לכאורה אף בלא מצוה אמנם הוא כמו ראי' ופירש לתירוצם שכ' באיסורי הנאה הוי צריכה לגופה אף שבאמת לא נתן לכלבו ואין יכול ליתן כיון שסבר שיכול ליתן וע"ד זה עשה א"כ לענין תיקון נמי נימא הכי כיון שסבר שיתקן לחייב גם לר' יוחנן וצ"ל לענין תיקון בעינן שיתקן באמת והרי קלקל לפנינו אבל צריך לגופא הוא הטעם משום מלאכת מחשבת והרי מחשבתו הי' לצורך אע"ג דגם מקלקל הוי משום מלאכת מחשבת צ"ל כיון דקילקל באמת הוי קילקול אבל צריך הי' בשעת מעשה והוא דוחק קצת לכך הביאו ראי' נכונה ע"ז החילוק שהרי מצוה לר"א לא הוי תיקון כלל דאל"ה היכי מייתי ראי' לחייב מקלקל גמור אפ"ה ע"כ לדידי' הוי צריך לגופא דאל"ה לוכח מיני' ג"כ לר"ש לחייב אף שא"צ לגופה ובהנך מקומות מוכח דבעי צ"ל ה"נ באיסורי הנאה ודוק והא דלא תירצו התוס' אר' אבהו דמיירי במצוה ז"א דמצוה אף ר' יוחנן מודה דחייב דהא לדידי' הוי מצוה תיקון כמו צריך לאפרו כמ"ש התוס' וע"כ ר"א דפליג אר' יוחנן מחייב אף בלא מצוה וא"צ לעפרו ומהרש"א שכתב לתרץ ארש"י דמיירי במצוה חוץ מילה לא ידעתי כוונתו ודוק. בתוס' בד"ה מדאיצטריך קרא למישרי מילה וכו' נילוף כולא מילתא מהבערת בת כהן לכאורה הוא תמוה דמנ"ל למילף שני איסורים מאחד אמנם קיצרו לשונם ועיקר קושיתם דיליף ממושבות שם כל מיתות ב"ד וא"כ לילף חבלה מרציחה דאינו דוחה שבת ובזה מתיישב גם לשון התוס' וק"ל. בא"ד דהתם התיקון בא בשעת הקלקול וכו' והא דיליף ממילה צ"ל דשם אינו התיקון בא אלא לאחר פריעה דמל ולא פרע וכו' אבל צ"ע דהתוס' יסתרו דבריהם בעצמם דלעיל כתבו בד"ה חוץ מחובל ומבעיר וכו' עד ר"ת מפרש וכו' וע"כ צ"ל דמילה בא התיקון תכף דאל"כ אף דלר' יהודא חשוב מצוה תיקון גמור הא בא אח"כ ונילף דגם בצריך לכלבו הוי תיקון דלר"ת חשיב גם זה תיקון גמור אף לר' יהודה אלא ודאי דמילה הוי תיקון תכף וצ"ע ויש לישב בדוחק דבאמת הוי תיקון אח"כ אלא גם לר"ת אליבא דר' יהודא חשיב מצוה תיקון גדול יותר מצריך לאפרו לכך חשיב כמו תיקון תכף וגם שהקילקול גורם התיקון ולא מחלק ר"ת אלא בין צריך לכלבו לא בין צריך לאפרו ובין שוחט ואינך שכ' התוס' אבל לא במצוה והכא כ' לר' יוחנן דלא חשיב מצוה רק תיקון קצת כמו צריך לאפרו יש ג"כ חילוק בין בא תכף או אח"כ כמו לתירץ ראשון דלשם צ"ל זה ודוק:

בתוס' בד"ה מ"ל לבשל פתילה אין לפרש כמו וכו' ר"ל כמו שפירש"י דחייב משום מתקן וצורף וצ"ל דהוצרך לזה אע"ג דלר' יהודא מצוה בעצמו הוי תיקון כמו גבי מילה היינו דעכ"פ הוא מתקן הגברא ע"י מצוה שמעיקרא הי' ערל ועכשיו הוא מהול אבל הכא שממית גברא אע"ג שעושה מצוה לא מיקרי מתקן אם לא ע"י שמתקן גם הפתילה והוציא רש"י זה מלשון הגמ' דאמר בישול פתילה ואי משום מצוה לחודא למה לו להזכיר הבישול פתילה הל"ל ג"כ כמו גבי מילה מ"ל מתקן כלי מ"ל מתקן גברא שמצוה להורגו אלא ודאי כמ"ש ועל ר"ש לק"מ כמ"ש התוס' כיון שמבשל לצורך קילקול הוי מקלקל רק לר' יהודא הוי תיקון כמ"ש התוס' בסמוך מכמה ראיות וגם על הבערה פשיטא לק"מ דאפי' מבעיר עצים לבשל כמ"ש רש"י זה דעת רש"י וע"ז כתבו התוס' דאין לפרש כן דא"כ שאר מיתות ב"ד למה לא דחו לר' יהודה כיון דהוי מקלקל אף לר' יהודא אף דהוי מצוה ולדידיה מקלקל פטור ולכך כתבו ואור"י וכו' דמצוה לחודא אף שמקלקל גמור בלי שום תיקון הוי לר' יהודה ופליג ארש"י אמנם על פירושם קשה טובא מ"ש מה לו להזכיר בישול פתילה כלל וכמ"ש וגם אף ההבערה קודם בישול הפתילה הוי תיקון לר' יהודה וקאי בהבערה עד הנה ומשני פתילה ע"כ נראה פירש"י הוא מוכרח ומה שהקשו תוס' משאר מיתות ב"ד י"ל באמת דלדידי' באמת דחי שבת שאר מיתות ב"ד והא דאמר בכ"מ שאין דוחה היינו לר"ש או אף לר"י מדרבנן ודוק:

בא"ד וא"ת בשלמא לר"י וכו' עד וי"ל דנפקא לי' לר"ש וכו' ר"ל ובאמת ר' נתן ור' יוסי לא ס"ל כר"ש אלא כר' יהודה והוא דוחק ולענ"ד נ"ל ויתורץ ג"כ באיזה סברא פליגי ר"נ ור' יוסי וגם באמת למה א"ר יוסי ללאו חדא דמוטב לומר לחלק שהוא פשוט יותר וגם הוא רחוק וכי בשביל שכתוב בי' ג"כ לאו נמעטו מסקילה וכרת הנאמר בכל המלאכות והוא מלאכה חשובה שהי' במשכן וגם בכל מקום אמרינן שחייב ל"ט חטאות ואין חולק ע"ז כמ"ש התוס' בריש מכילתין ואם הוא רק לאו ודאי אין חייב חטאת לכן נ"ל לפרש דר"נ ור' יוסי פליגי בפלוגתא דר' יהודא ור"ש דר"נ ס"ל ודאי כר' יהודא ומוכח לחלק כמ"ש התוס' אבל ר' יוסי ס"ל כר"ש וא"כ לא מוכח לחלק דהוצרך לכתוב לחייב מקלקל בהבערה כמו שסובר ר"ש בברייתא כמ"ש התוס' דהוא ברייתא בשום מקום וקרא דהכא מיירי בהבערה שהוא מקלקל דהא מיירי במיתת ב"ד שהוא מקלקל לר"ש אמנם ודאי שאינו אלא לאו שכל המקלקלין פטורין וא"כ קרא דל"ת כל מלאכה וכן כל העושה מלאכה יומת ונכרתה ודאי לא מיירי במקלקל רק קרא דהכא בא לומר לא תבערו א בכל מושבותיכם שהוא מיתת ב"ד שהוא מקלקל אפ"ה לא תבערו ואין לך אלא מה שחידשה התורה בו שהוא לאו אבל באמת מתקן בהבערה הוא בסקילה וכרת שהוא בכלל כל המלאכות וזה אמרו שלא קשה למה יצתה שיצתה ללאו ר"ל לחייב לאו במקלקל בהבערה מן מושבותיכם וכק'