לשון הזהב שבת רד

שאינו תיקון עבור זה כמ"ש התוס' בסמוך וא"כ ודאי הא דאר"י ואת"ל משנה קאי נמי אברייתא כמו בכל מקום בביצה שהבאתי דקאי את"ל אהך ברייתא שהביא והא דאמר לי' פת"ל וכן הלשון אינו משנה לכאורה לפי' התוס' הוא יותר תימה כיון שהוא עצמה מתרצה והוא מוכרח לשיטתם דגם ר"י אליבא דר"ש אית לי' מקלקל בחבורה חייב דהא לשיטתם הוא פלוגתא מפורשת בקבלה או באיזה ברייתא שאינו ידוע לנו כמ"ש כאן בסוף שמעתא ובסנהדרין יותר מפורש ע"ש א"כ ע"כ דבצריך לאפרו מיקרי נמי מקלקל ולמה לא נפרש כן הברייתא וגם לכאורה קשה מנ"ל להתוס' להמציא פלוגתא בין ר' אבהו ור"י הלא ר' אבהו לא אמר כלום אלא הביא הברייתא וכמו שמפרשו ר' יוחנן כן יפרש ר' אבהו וגם ק' לכאורה הלא אליבא דר"י לא נזכר הפלוגתא בגמ' דר"י ור"ש ומנ"ל להתוס' וכק' המהרש"א הגם שלא קשה קושיתו בלא"ה לשיטת התוס' שכ' שהוא קבלה בידם או ברייתא ובסנהדרין כ' שהוא מהמשניות וגם לשיטת התוס' א"א לומר שיצא הפלוגתא לר' אבהו מן הפלוגתא דמלאכה שאצ"ל שלשיטתם הוי צריך לאפרו ואינך מלאכה הצ"ל ודוק ולא הוצרכו התוס' לקושיתם אלא לדחות שיטת רש"י אמנם האמת יורה דרכו שהתוס' לשיטתם מתפרש הגמ' אף לר"י והוא שר' יוחנן אמר לר"א פת"ל על ששנה סתם כל המקלקלין וכו' חוץ וכו' ולא פירש בה דוקא בצריך לאפרו כמו שמצינו בעלמא הוא תני והוא מפרש משמע דס"ל דאף מקלקל ממש חייב בהם ע"ז אמר ליה פת"ל ואת"ל משנה שנישנית הברייתא ע"כ מיירי בצריך לאפרו דבכל מקלקלין פטור כהאי גוונא חוץ מחובל ומבעיר לר"ש ויליף לה גם לר"י ממילה והבערת בת כהן שהוי ג"כ תיקון קצת כמו צריך לאפרו כמ"ש התוס' בסמוך אליבא דר"י ור' יהודא סבירא ליה דהוי מצוה תיקון גמור לכך פוטר אפי' צריך לאפרו אבל ר"א מדתני סתמא ולא פירש בה משמע דס"ל דלר"ש חייב אף אינו צריך לאפרו ומקשה הגמ' לתרווייהו ר"א ור"י והאנן תנן כל המקלקלין פטורין משמע אפי' חובל ומבעיר ומשמע אפי' צריך לכלבו ולאפרו וקשה גם לר' יוחנן חדא דהא לדידיה קרי גם זה מקלקל ומתני' תנא סתמא וגם מדכלל כל המלאכות ובאינך אפילו כה"ג פטור משמע דה"ה חובל ומבעיר וא"כ קשה אהך ברייתא אפילו לר' יוחנן ומשני לתרווייהו מתניתן ר' יהודא וברייתא ר"ש והוא פירש יותר מרווח מלשיטת רש"י דקאי רק לר"א כנ"ל ברור לשיטת התוס' ואם כן אין כאן מקום התחלה לק' המהרש"א מלבד מ"ש לעיל לתרץ ודוק היטב כנ"ל נכון. בא"ד דר"א סבר דחובל חייב אף בא"צ לכלבו עיין במהרש"א שהשיג על מהרש"ל ולענ"ד הדין עם מהרש"ל דלשון אין צריך שכ' התוס' משמע שלא הי' צריך כלל ליתן לכלבו ולפי האמת ע"כ גם לר"א הי' צריך להדם ליתן לכלבו ומש"ה חבל דאל"ה הוי מלאכה שא"צ לגופה רק באמת לא נתן לכלבו דהוי איסור הנאה ולא הוי תיקון כלל אבל עכ"פ הי' צריך לגופה ליתן לכלבו כי היכי דליהוי צריך לגופה וגם סוגית התוס' הוא מעיקרא מפרשים כפשוטו ואח"כ אקשו ואוקמו על האמת ודוק:

בא"ד ור"י סבר וכו' עיין במהרש"א שהניח בצ"ע וכבר כתבתי מתלתא טעמי שאין מקום לקושיתו ע"ש ודוק:

בתוס' בד"ה בחובל וצריך לכלבו וא"ת ור"א דמחייב וכו' עד וא"ת צריך לכלבו ולאפרו וכו' עיין במהרש"א שהקשו אמאי לא דחו פירש"י וכו' ע"ש תמי' לי על דבריו איך ידחו פירש"י מכח קושיא זו אחרי שלפירושם קשה יותר דלפירש"י לא קשה רק לר"א דלר"י לק"מ כיון שסבר כר' יהודא דמחייב במלאכה שאצ"ל לכך מחייב בצריך לכלבו אף שכ' רש"י דצריך לכלבו הוי שאצ"ל ולר"א דלפירש"י מהכא קשה ג"כ כיון שא"צ כלל הוי מלאכה שאצ"ל ולפי' התוס' קשה אף לר"י אליבא דר"ש כמו שהקשו באמת ומ"ש ועוד לא קאי כלל להקשות אפירש"י אלא הקשו עוד קושיא אגמ' ומ"ש כאן בשני דיבורים כל א' קושיא ותירץ שם כללו הקושיות ותירוצם בדיבור א' ודוק:

אמנם גוף הקושיא הוא תימה לרש"י שפי' שאף בצריך לכלבו הוי מלאכה שאצ"ל אפילו לבשל מכ"ש בא"צ כלל א"כ לר"א אליבא דר"ש אמאי חייב הא אמר בהדיא דאף לר"ש בעינן צריכה לגופה אף בחבלה בכמה מקומות כמ"ש התוס' ועיקר בסנהדרין פרק הנחנקין דף פ"ה גבי מחט של יד ליטול את הקוץ ע"ש ומה שתירץ המהרש"א שותא דילי' לא ידענא דהא לרש"י אף אם באמת נותן לכלבו או מבשל הוי אצ"ל מכ"ש באיסורי הנאה ומ"ש במצוה הלא כ' רש"י ג"כ מפורש דהוי' א"צ לגופא וכבר השיגו הגאון בעל מגיני שלמה לכאורה הי' נ"ל שבאמת לר"א אליבא דר"ש לא בעינן צריכה לגופא בחובל ומבעיר ושם משום שאין מתכוין נגעו בה ר"ל דר"ש אית ליה דבר שאין מתכוין מותר ושם לא נתכוין כלל אחבלה וגם לא הוי פסיק רישי' דקאמר דילמא חביל ותדע שהרי מותר לכתחילה ומלאכה שאצ"ל פטור אבל אסור וכן משמע שם לשון רש"י שכתב שלא נתכוין לחבול וקרי לי' שא"צ לגופה כיון שאין צריך רק ליטול הקוץ אין מתכוין לחבול והוא תירץ נכון אמנם הוא קצת דוחק:

אמנם אחרי העיון נ"ל ברור שרש"י בעצמו מתרצו בלשונו כאן ושם שהרי כתב כאן כיון שמקלקל הוא אצל עצים ומה שמתקן אצל אחרים הוי א"צ לגופא אלא ודאי מקלקל בהבערה חייב וכו' לאו למימרא לכך חייב אפי' א"צ לגופא אלא ה"ק אם מקלקל בהבערה פטור א"כ אין אתה יכול לחייבו אגוף הבערה דהא הוא מקלקל הוא רק אתיקון שאצל אחרים והוי מלאכה שא"צ לגופא אבל אי מקלקל בהבערה חייב והוא צריך להבערה מאיזה שיש לו הוי צריכה לגופא והגע בעצמך אם הי' מתקן בהבערה ומכוין להבעיר כגון בהבערת פחמין הוי צריכה לגופא ודאי ואם מקלקל כאן חייב הוי כמו מתקן והוי שפיר צריכא לגופא וכן בחבורה מדייק שם רש"י גבי נטילת קוץ כיון שברצונו לא יחבול שאינו צריך רק ליטול הקוץ והוי כמו מוציא המת לקוברו שא"צ לגוף המת וברצונו לא יהי' ועושה רק להציל אבל היכא שברצונו חובל א"כ צריך לגוף החבלה ומקלקל בחבורה חייב בגזירת הכתוב והוי כמו מתקן ומחייב אגוף החבלה הוי שפיר צריכה לגופא וזה שמסיים כאן אלא ודאי משום דמקלקל בחבורה