לשון הזהב שבת רג

ואי משום מקלקל אין רמז בגמרא מזה התירץ ותו לא מידי ודוק:

דף קו ע"א ברש"י בד"ה חוץ מחובל וכו' דתנן החובל וכו' וכן בד"ה ומבעיר כ' כדתנן והוא שהדליק וכו' והוא לענ"ד תימה גדולה הלא ברייתא הוא זה מאי צריך ראי' לבריי' כדאמר בסמוך בריי' ר"ש וגם מאי בעי רש"י בזה והאיך מרומז בגמ' ונ"ל לפרש דר"ש בא לפרש מאי שא"ר יוחנן ואת"ל משנה בחובל וצריך לכלבו דליכא לפרש דקאי אהך ברייתא גופא את"ל שנישנת בבה"מ מיירי בצריך לכלבו ל"ל כן מכמה טעמים חדא מאי שייך אינה משנה כיון שהוא גופא מפרשו ואף שבביצה דף י"ב ע"ב פירש"י כן והוא מוכרח שם א"ש אינה משנה דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וגם זה הוי מתקן והיכי שייך חוץ ויותר על כולם מוכרח בגמ' לקמן דפריך והאנן תנן ואברייתא פריך מהמשנה ומאי קשה המשנה מיירי בא"צ לכלבו ודאי וברייתא בצריך ואף שמקשה לר' אבהו ולא לר' יוחנן כמ"ש רש"י שם מנ"ל דר' אבהו אינו מפרשו כן הלא ר"א לא אמר כלום רק הביא הברייתא וכמו שמפרשו ר"י כן ר"א אלא ע"כ לר' יוחנן הברייתא לא נישנית כלל משום שא"א לפרשו בצריך לכלבו דקתני כל המקלקלין פטורין חוץ כו' וזה הוי מתקן כמ"ש רש"י אח"כ ולכך פריך שפיר אר' אבהו ששנאה וא"כ ע"כ חייב אף בא"צ לכלבו מהמשנה וא"כ מאי אמר ר' יוחנן את"ל משנה לכך פירש"י שלכך שנאה ר' אבהו דס"ל דאית לה סמוכים ממשנתינו ולכך השיב לו ר' יוחנן הברייתא אינה משנה וראי' ממשנתינו ואת"ל משנה ר"ל הנך משניות דמצינו חיוב בחובל ומבעיר כמ"ש רש"י שם שפיר י"ל בצריך לכלבו דשם לא תני מקלקל ודוק. הא דלא מייתי ממכילתין גבי חי' ועוף החובל בהן חייב די"ל דמיירי בשוחט או מקיז וגבי ח' שרצים לא הוי כ"כ מקלקל והכא מיירי בחובל באדם דודאי מקלקל לכך מייתי מב"ק פטור מכולן היינו מכל ה' דברים שהן דוקא ולא משכחת אלא בצריך לכלבו וק"ל:

בגמ' והאנן תנן כל המקלקלין פטורין ופירש"י אר"א פריך ר"ל דר' יוחנן מש"ה אמר פוק תני לברא מכח משנתינו כנ"ל אבל ר' אבהו דשנאה קשה איך שביק משנה שהוא נגד הברייתא והוא כמו ואידך ומשני וכו' וצ"ל דא"כ קשה אר' יוחנן ואידך למה אמר פת"ל ואינה משנה ע"ז כ' התוס' בשם רבינו שמואל דר"א סבר כר"ש וכו' וכ' שהוא ברש"י ג"כ מוכרח כמ"ש לקמן בד"ה מה לי לבשל פתילה ומתורץ גם דלא מקשה ואידך אבל יצא להם מזה קושיא גדולה ארש"י אמאי אמר פוק תני לברא דודאי אינה משנה שייך לומר כיון דאין הלכה כן כמ"ש לעיל כמו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה משא"כ פת"ל דאדרבא תנן בעדיות למה נשנה דברי היחיד וכו' בפרט פלוגתא זו דאצ"ל נשנו הרבה משניות כר"ש והלא הך דמפיס מורסא וצד נחש מוקמינן כר"ש והרבה יש במשנה וכ"ש אף בביצה אמר ג"כ פת"ל היינו משום דב"ש ודאי מפקי מהלכה משא"כ ר"ש דהכא והגאון בעל מ"ש דחק לתרץ כן כיון שאינו הלכה שייך לומר פת"ל ולא ידעתי מה יעשה בכל משניות המוקמות כר"ש וגם היא גופא קשה לומר שר' יוחנן סובר כר' יהודה דמלאכה שא"צ לגופא חייב דהא סתמא דגמ' וסתמי משנה מיתוקמא כר"ש משמע דהלכה כר"ש וביותר ר' יוחנן ס"ל דהלכה כסתם משנה ויותר על כולם הני תלת דפטור ומותר דאתיין כר"ש והם הילכתא ודאי נינהו וסתם משנה וגם לעשות פלוגתא בין ר' אבהו ור' יוחנן כתנאי הוא דחוק דבכ"מ מקשה כתנאי וגם ר' אבהו איך שביק מתניתן ועביד כברייתא ולומר שרש"י מתרץ זה בריש שמעתתא שר"א ג"כ ראייתו ממשניות ז"א כיון שי"ל כר"י דמיירי בצריך לאפרו מה"ת לומר דפליגי המשניות אהדדי מכל הלין טעמי נלע"ד שרש"י מתרץ זה במתק לשונו שכ' לא איתפרש היכא ונ"ל וכו' ר"ל כיון דלא איתפרש פלוגתתן בזה מפורש מה"ת לומר שהוא באיזה ברייתא שאינו ידוע לנו או קבלה היתה בידם ויוקשה כל הקושיות שכתבנו מוטב לנו לפרש שר"א המציא זה מפלוגתא דר"י ור"ש גבי מלאכה שאצ"ל והא דקאמר מתניתן ר"י היינו מה שסבר מלאכה שאצ"ל חייב לכך אית ליה כל המקלקלין פטורין ולהיפך ברייתא כר"ש גבי מלאכה שאצ"ל ור"א סובר דאף בצריך לכלבו ולאפרו הוי מלאכה שאצ"ל ומקלקל וכן אפי' שחוטה לבשר וכן לצורך מצוה כגון מילה והבערת בת כהן הוי לר"א אליבא דר"ש מקלקל מטעם שכ' רש"י לכך הוציא הדין דלר"ש מקלקל בחבורה חייב אף דא"צ לכלבו ולאפרו כיון דאין חילוק והמציא ג"כ טעם לר"ש ממילה והבערת בת כהן שהוא ג"כ מקלקל ואף שמבטל הפתילה הוי נמי שאצ"ל כיון שהוא עושה לצורך בת כהן לשרפה ולזה אין צריך שתחטא ותשרוף כמ"ש התוס' אבל ר' יוחנן כר"י ולכך שנה הברייתא בבה"מ אף שהוא נגד המשנה וודאי אין הלכה כמותו כיון ששפיר נישנית אליבא דר"ש לדידיה ומצינו כמה משניות אליבא דר"ש אבל ר' יוחנן סבר דצריך לכלבו ולאפרו מכ"ש לשוחט הוי צריכה לגופא כמ"ש התוס' והוי מתקן גמור אף לר"ש כמ"ש רש"י בריש שמעתא לר' יוחנן והוי לתקן משמע אליבא דכ"ע ומכ"ש מילה והבערת בת כהן ולא מוכח כלל אף לר"ש לחייב מקלקל גמור בחובל ומבעיר ואין כאן פלוגתא דמשנתינו כל המקלקלין פטורין אתיא אף לר"ש ומשניות שהביא רש"י מיירי בצריך לכלבו ולאפרו דחייב אליבא דכ"ע וא"כ הברייתא דתני מקלקל דחובל ומבעיר חייב דליכא לאוקמא בצריך לכלבו ולאפרו דהוי לדידיה מתקן גמור ע"כ לא אתיא כשום תנא ואינה משנה לכך אמר לי' שפיר פוק תני לברא זה נ"ל ברור בשיטת רש"י והא דקאמר בכתובות ובסנהדרין דר"ש אית לי' מקלקל בחבורה חייב היינו לר"א והוא הך ברייתא דאייתי דמתוקמא ע"כ כר"ש ולדידיה ולר"י מקלקל בחבורה פטור היינו מתניתן דהכא דע"כ כר"י לדידי' ולכך לא כתב רש"י שם לא איתפרש היכא רק כאן ואל יהו דוחק בעיניך שתופס שם הגמ' כר' אבהו ולא כר' יוחנן משום דעדיף שלא למחוק הברייתא רק ר"י תנא ופליג לכך אמר אינה משנה אבל לדידן עדיף טפי לקיים הברייתא וכשיטת ר' אבהו אבל הלכה כמאן לא מיכרע אף לר' אבהו ודוק:

בתוס' בד"ה בחובל וצריך לכלבו וכו' עד דר"א ור"י פליגא אליבא דר"ש וכו' ר"ל ודאי דגם ר"י אית לי' הך פלוגתא דר"ש אית לי' ק בחבורה אלא דלא מחייב רק בצריך לאפרו והא דקרי ליה מקלקל כיון