לשון הזהב שבת רא

וכו' אלא ע"כ בפתיחות איירי וא"כ סתום אם עשאו פתוח ודאי פסול דמגרע לי' וא"כ חידשו להכשיר מה שהי' פסול בתחילה והוי חידוש גדול ותקשה מאד קושיא ראשונה מאלה המצות ודוק:

בד"ה אית דגרסי וכו' הוקשה להם דכאן משמע דסיוע דבא ליטהר הוא שפותחין לו פתח כמו שאמר בק' וא"כ לפי הגירסא שלנו דהבא ליטמא פותחין לו משמע דפותחין לו פתח חדש א"כ הוא שוה עם הבא ליטהר לכך כתבו שיש גורסין פתחין לו ר"ל שיש לו פתחים מכבר אבל אין פותחין לו מחדש משא"כ הכא ליטהר וכו' וק"ל:

ע"ב בתוס' בד"ה נתכוין לכתוב ח' וכו' עד כמו נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' ר"ל וקשיא לרבא דאית לי' שם דפטור וכן מבריי' קשיא לרבא אע"ג דאמרי' לעיל דף צז ע"ב גבי לזרק ד' וזרק ח' או להפך דלא דמי לשם משמעון ע"ש וא"כ לכאורה לא מקשי התו' כלום אמנם שפיר מקשים דהתם אמר מטעם דגבי זריקה אי להכא בעי לה הכא לא בעי לה אבל גבי שם משמעון כל כמה דלא כתב שם לא מיכתב שמעון ואתקיים מחשבתו אבל אם אמר בכל מקום שתרצה תינוח הוי זריקה כמו כתיבה וחייב והך פלוגתא של אביי ורבא גבי נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' דמקשי תוס' מיני' ע"כ דמיירי דאמר בכל מקום שתרצה תנוח דאל"ה לא הוי מחייב אביי וגם לרבא הל"ל רבותא טפי אפי' לזרוק ד' וזרק ח' פטור וגם בדף צ"ז אמר רק בכתיבה שייך כל כמה דלא כתב וכו' אבל גבי זריקה אמר שם דרך בתמי' וכי שייך לומר כל כמה דלא מיזדרק ד' לא מיזדרק ח' ר"ל משום אי להכא בעי לה וכו' ושם בדף ע"ג גבי פלוגתתן הנ"ל אמר שם דכל כמה דלא מיזדרק ב' לא מיזדרק ד' אלא ע"כ דמיירי דאמר בכ"מ שתרצה תנוח דהוי ממש דומיא דכ' שם ואפ"ה פטר רבא משום דלא נתכוין לזריקה של איסור הוי מתעסק ולא מיקרי מלאכת מחשבת וא"כ ודאי אף בנתכוין לכתוב אות א' וכ' שתים פטור לרבא ושפיר מקשים ודוק:

ועיין במהרש"א שיש לגמגם אק' התוס' דזה הוי רבותא טפי דא"א לכתוב ח' אלא א"כ כ' ב' זיינין וא"כ הי' מחשבתו על שניהן וס"ד דחייב דלא דמי לזרק ב' וזרק ד' דלא כיון כלל לב' אחרונים קמ"ל דאפ"ה פטור משום דעכ"פ נתכוין על אות א' וכ' שנים ולי נראה שהוא קושיא גדולה וגם אין דרך למצוא שיתכוין על ז' א' וכתב ב' דבשלמא גבי ח' משכחת כמ"ש רש"י ומכ"ש לפי' תוס' במ"א דח' צריך לכתוב ב' זיינין וחטוטרת כמו שאנו נוהגין וכל כמה דלא עביד החטוטרת הוי ב' זיינין בכוונה ואפ"ה פטור הוי רבותא אבל בנתכוין לכתוב ז' א' וכ' ב' לא משכחת אלא שכתב הז' במתעסק ממש זה לא הוי רבותא כלל וגם קשה טפי הוי ליה להקשות בפשיטות ממתניתן כמו מברייתא ארבא דהא מסיק בגמ' דפטור דמשנה הוא משום דבעי זיוני הא אם עביד זיוני חייב ותקשה לרבא וגם למה נקטי בתירוצם הך טעמא דגמ' למותר:

אמנם כד דייקינן דברי התוס' נכונים בלי שום גימגום והוא דתוס' אזלי לשיטתייהו דלעיל בדף ע"ב ע"ב וכן בדף ע"ג ע"א שהכריחו בכמה ראיות שאפי' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר פטור משום מתעסק דלא הוי מלאכת מחשבת א"כ ודאי גם אם נתכוין לכתוב אות א' וכ' ב' ודאי פטור לרבא כמו לזרוק ב' וזרק ד' דאמר שם הטעם דפטור דלא נתכוין אשיעור זריקה דאיסורא וא"כ כאן בנתכוין לכתוב ח' וכ' ב' זיינין איכא שני טעמים לפטורא וע"כ הא דאמר בגמ' הא דבעי זיוני קאי אבריי' וגרסינן שם והתניא וע"כ בלא"ה גרסינן והתניא דממתניתן לא הוי מקשה מידי דילמא מתני' פטר משום נתכוין לכתוב אות זה וכ' אחר אבל בנתכוין לכתוב אות א' וכ' ב' מיירי שכ' ב' אותיות אלו ממש שנתכוין לכתוב לכך חייב דאביי אית לי' באמת הכי אלא ודאי דלפי ס"ד דתוס' השתא גרסינן ע"כ והתניא ולכך לא מקשים אלא לרבא מבריי' אבל ממתני' לק"מ די"ל דבאמת פטור משום טעמא דרבא אלא שהקשו לרבא למה ארכיב שני פטורין בהדדי דאי טעם פטור משום דרבא כמו שמשמע פשוטו אם כן למה נקט ח' וזיין דבלא"ה פטור אף לאביי משום מתעסק אפי' נתכוין ב' חתין וכו' והל"ל נתכוין לכתוב ז' א' וכו' והוי משמיענו דין דרבא אלא ודאי דכה"ג חייב וק' לרבא וכן מבריי' ק' לרבא ואף דבאידך בריי' פוטר הא אוקמינן משום זיוני וע"ז תירצו דכאן ליכא שום פטור מהני תרי טעמי דמיירי שנתכוין לכתוב ב' ולא דוקא ח' וכן בריי' מיירי בהכי ולכך חייב וא"כ שפיר גרסינן והתנן ומקשה ממתני' ומתרץ דבעי זיוני וה"ה שהיו יכולין לתרץ דמיירי רק שלא קפיד אאות ונתכוין לכתוב א' וכ' ב' ופטור משום דרבא או להפך דמיירי שנתכוין לכתוב ב' חתין והח' הראשון כ' ב' זיינין ופטור משום נתכוין לחתוך מחובר זה וכו' אלא דלפ"ז היינו מוכרחין לגרוס בגמ' והתניא ובאמת ניחא להו לגרוס והתנן כמ"ש בגמ' וגם לשון המשנה דנקט זיינין משמע דמשום זיוני פטר לה ולא מטעם אחר כמ"ש התוס' לקמן לכך הוצרכו לתרץ כמ"ש ודוק היטב כי הוא נכון וברור ומדוקדק בלשונם:

בד"ה שיחור וכו' עד בלשון מתני' ר"ל קנקתום שג"כ פירש"י כן:

בגמ' תני ר' חנניא ותני ר' חייא וכו' משמע בגמרא דמאי שכשר בגט הוא חייב בשבת ולכאורה יש לתמוה דהכא בשבת פטר במשנה גבי כתב שני זיינין משום דבעי זיוני ובגט אף לכתחילה לא בעי זיון ואדרבא פסקינן בא"ע הרוצה לתייג מוחין בידו וצ"ל דלענין תגין שאני דהכי גמירי דרק בסת"ם בעינן זיוני משא"כ לענין שאר דיני כתיבה ודאי שוין וק"ל:

אמנם היוצא מזה דמתני' מיירי דוקא בסת"ם אם כן מ"ש התוס' בסמוך בד"ה אמר רב חסדא לרב אחא בר יעקב דמהכי מיירי במתניתן שלא מתקן בכתב האחרון ר"ל שגם כתב הראשון הי' לשמה דאל"ה אף אם מיירי בשאר כתב חוץ משמות הא גם שאר כתיבה בעינן לשמה ובזה מתפרש היטב לרב חסדא דלכאורה קשה מנ"ל לאוקמא היכי שכתב אחרון מתקן ודלא כר' יהודא אבל כיון דרישא מיירי בסת"ם גם סיפא מיירי בהך ודוק דף קה ע"א ברש"י בד"ה ועלו בידו שתים היינו נתכוין לכתוב ח' וכו' ר"ל שאין דרך לומר שכ' שתים אם לא נתכוין רק באופן זה