לשון הזהב שבת ר

דמשנתינו הוי עיקר האב מקשי שפיר אמנם לפירש"י דמיירי במכה בפטיש על אבנים שאין זה עיקר האב דהוי במשכן ותדע שהרי באבות מלאכות פירש"י גופא מכה בפטיש לגמור הכלי דהוי במשכן א"כ הכא כולהו הוי תולדות ונקט כולהו שהוא לבנין אגב הבונה וגם נקט כולהו דהוי בכל שהוא לק"מ ומ"ש רש"י במשנה וכל הגומר מלאכה וכו' קאי נמי אזה מכה בפטיש ודוק:

אמנם גם לשיטת התוס' י"ל של שמואל ודאי לק"מ שהרי אמרו בגמ' לר' יוחנן בסמוך דס"ל כשמואל אימא המסתת המכה בפטיש ופירש"י המסתת שהוא חייב משום מב"פ וע"כ לשמואל ג"כ צ"ל הכי וא"כ לא נקט אלא הנך תרווייהו בהדי הדדי וק"ל:

אפס דגם אליבא דרב נ"ל לתרץ דלענ"ד ברור דרב דקאמר בכולהו דחייב משום בונה דחייב משום מכה בפטיש ג"כ דהא הוי גמר מלאכה ודאי ולא גרע מכל גמר מלאכה ומאן דשקיל אקופי מגלימא בשלמא לשמואל דאינו מחייב משום בונה משמע בגמ' ותוס' דס"ל דאין דרך בנין בכך אבל לרב לא אשכחן שום טעם דלא ליהוי מב"פ אלא ודאי דלא פליגי אלא לשמואל הוי רק מב"פ ולרב חייב גם משום בונה כל שהוא וכן כל גומרי הבנין דחייב משום מב"פ אטו לא ליחייב משום בונה מ"ש ממכיש ראשון וא"כ נקט אליבא דרב כסדר המסתת דחייב משום בונה דרישא וגם מב"פ ונקט מב"פ דחייב משום שניהם לא שמעינן אמסתת וגם הקודח וי"ל ג"כ חדא קתני ודוק:

דף קג ע"א בגמ' דבזעי' ברמצא דפרזלא נ"ל שהוא ברזל מלובן וזה לשון רמצא לשון רמץ וזה יכול להניח שם וק"ל:

בגמ' כ"ש למאי חזי וכו' וצ"ל דג"כ לא חשיב כמ"ש התוס' בעמוד הקודם ולכך צריכין נמי דליהוי במשכן ע"ש בתוס' בד"ה כ"ש למאי חזי וק"ל:

בתוס' בד"ה באגם שני ומתניתן וכו' ר"ל רישא דמתני' שהוא המלקט עצים לא שייך לאוקמא באגם שעכ"פ אילן מתתקן כמ"ש המהרש"א אבל סיפא דהמלקט עשבים ודאי ג"כ מתוקמא ע"כ באגם דלא שייך שם תירץ התוס' אמנם תימה על המקשן למה המתין להקשות עד על הברייתא ולא הקשה אסיפא דמשנה ונ"ל לתרץ משום דבמשנה י"ל אם לתקן דהיינו שעקרן משרשן דאז הקרקע מתתקן ואם לבהמה היינו שלקטן מלמעלה והניח שרשן בארץ ולמעלה מקרקע ג"כ שאז ארעא אינו מתייפה ולא מתתקן וכן הוא ג"כ לשון מלקט אבל בבריי' תני התולש עולשין משמע מעיקרן שפיר מקשה וק"ל בתוס' בד"ה ל"צ דקעביד בארעא דחברי' פי' הערוך דפסיק רישא דלא ניחא לי' וכו' עד מותר לכתחילה וכו' נ"ל פירושו דודאי העיקר טעם דלא ניחא לי' שהוא משום מלאכה שא"צ לגופה כמ"ש התוס' בסמוך לא סגי להיות מותר לכתחילה דר"ש דמקיל ס"ל מלאכה שא"צ לגופא פטור ומשמע אבל אסור ככל פטורי דשבת אך היכי שג"כ אין מתכוין והוא מותר לכתחילה לר"ש רק משום פסיק רישא נגעו בה לאסור עכשיו שהוא גם כן מלאכה שא"צ לגופא שאף במתכוין לא הוי אלא אסור דרבנן הכא לא גזרו באין מתכוין וי"ל דס"ל לערוך דפסיק רישא אף דניחא לי' לא הוי אלא דרבנן כמ"ש התוס' סברא זאת במ"א והוי הכא תרי דרבנן אמנם א"צ לזה ואף בל"ז א"ש דבלא מתכוין רק דהוי פסיק רישי' לא גזרו בא"צ לגופא וע"ז השורש קוטב סובבים כל דברי התוס' ודוק:

במשנה הכותב שתי אותיות וכו' אר"י לא חייבו וכו' משמע בכולה סוגיא דלכולהו תנאי אינו חיי' על ב' אותיות אלא אם הוא תיבה שלימה במקום רק לר"ש ר"ל דחייב א"א דאאזרק והדר בי' והא דחייב לקמן אב' זיינין אם לא חסרו זיוני היינו דהוי נמי תיבה כמו לא זז משם אמנם לר' יוסי הי' נראה לכאורה דחייב אף בלא תיבה דהא חייב אב' רשימות אמנם בגמ' קאמר ר' יוסי אחת שמעון מאחת שם משמעון מדנקט שם משמע שצריך ג"כ תיבה והא דחייב בב' רשימות היינו בצריך לסימן כמ"ש רש"י משא"כ בתיבה אף שא"צ לה כיון דמתקיימת במ"א ודוק:

דף קד ע"א בתוס' בד"ה גרועי קא מגרע לי' וכו' עד אלא ודאי בפתוחה איירי דבריהם תמוהין מאד כיון שי"ל בפתוחה איירי וגם מה זה רוצה להוכיח שבפתוחה איירי מאי קושיא יוצא מזה ולפי פשוטו י"ל דהתם רוצה להקשות בזה ועוד גם קושיא דהכא וה"ק אם בסתומה איירי קשה מרב חסדא אלא בפתוחה וא"כ סתום ועשאו פתוח פסול דגרועי קא מגרע וא"כ קשה ממשנה דהכא אר' ירמי' דלדידי' אמאי חייב אשם משמעון שכתב פתוחה וסוגיא דלשם קיצרה וסמיך אהך סוגיא דהכא וק"ל:

אמנם אינו במשמע דברי הגמ' שם ומכ"ש בדברי התוס' שם וכאן שלא הזכירו רמז מזה וגם למה האריכו בלשונם להביא תיבות ועוד וכל לשון הקושיא ושם האריכו יותר והביאו ק' ראשונה מאלה המצות והוא למותר שהרי על קושיא ראשונה לק"מ הל"ל בקיצור דמקשה אי בסתומות איירי וסמיך אקושיא ראשונה לכן נלע"ד לפרש בטוב טעם והסיגנון הוא כך דאם נאמר בסתומות איירי לא יוקשה כ"כ ק' ראשונה מאלה המצות לכך קאמר ועוד מרב חסדא אם כן ודאי בפתוחות איירי וא"כ יתחזק מאד קושיא ראשונה והוא דהלא מסקנא הכא דמתניתן דידן סבר כר"י בן בתירה ולדידי' מוכח מהתורה מפורש דין פתוח ועשאו סתום כשר שהרי כתבה התורה מים במם סתומה ראשונה אף שגם שלאחר הוספת נביאים דין מ' ראשונה בפתוח ליכא כאן תקנת נביאים אפ"ה כשר וצ"ל דאין זה שינוי כלל בדיעבד וא"כ י"ל ודאי אף אם לא הוסיפו הנביאים ועשה הפתוח סתום כשר וא"כ יש לנו לומר סברא שאין זה חידוש כל כך כיון בלא תקנתם הי' כשר אם עשאו סתום רק שתקנו לכתחילה לכתוב סתום וגם עכשיו אם יכתוב פתוח דהא להך סברא דבסתומו' איירי ר' ירמיה סתום ועשאו פתוח כ"ש דכשר דעליי' עילוי' וא"כ לא חידשו דין להכשיר הפסול ולא לפסול הכשר וא"כ לא קשה כל כך די"ל שאין זה חידוש תורה אלא שי"ל שס"ל להגמ' דאף זה לשנות לכתוב לכתחילה ממה שהי' כותבין קודם הוי חידוש לכך כתבו שם במגילה דקושיא ראשונה הוא בין אי מיירי בסתומות ובין בפתוחות וע"ז כ' שם ועוד את"ל בסתומות איירי ר"ל ותרצה לומר שאין זה חידוש כנ"ל קשה מרב חסדא